בס"ד. משיחות לילות חג הסוכות ה'תשנ"ב.

בלתי מוגה

א. "פותחין בברכה"1,

– כהכלל בנוגע לפתיחת כל ענין בכל ימות השנה, ועאכו"כ בזמן מיוחד בשנה, יום טוב, ובפרט כשנמצאים במקום מיוחד, בבית הכנסת ובית המדרש, בית תורה תפלה וגמ"ח, בית משולש, ובמעמד רבים מישראל, "ברוב עם (ובפרט "עם קרובו"2) הדרת מלך"3

"גוט יום טוב"4, "גוט יום טוב", "גוט יום טוב" (ג' פעמים, "בתלת זימני הוי חזקה"5), שהתוכן ד"טוב" הו"ע של ברכה (כלשון העולם: "אַ געבענטשטער טאָג").

וענין זה מודגש גם בהתחלת פרשת השבוע (שקורין שלש פעמים): "וזאת הברכה אשר ברך משה גו'".

ב. וברכה מיוחדת בנוגע לענינו של "יום טוב" – ענין השמחה:

נוסף על כללות הציווי "טוב לב משתה תמיד"6 (כהפס"ד בשו"ע בסוף חלק אורח חיים), ישנם זמנים מיוחדים בשנה שבהם צ"ל ענין השמחה בגלוי ובהדגשה יתירה – בשלש רגלים, הנקראים "מועדים לשמחה", שבהם ישנה מצות עשה מן התורה "ושמחת בחגך"7.

ובמועדים לשמחה גופא מודגש ביותר ענין השמחה בחג הסוכות – שנקרא "זמן שמחתנו", שהשמחה שבו גדולה יותר משמחת שאר המועדים, כדאיתא במדרש8 "בפסח אין אתה מוצא שכתוב בו שמחה אחת .. בעצרת .. שמחת אחת .. אבל בחג (הסוכות) .. כתב שלש שמחות" – "חזקה" (חוזק והתחזקות) בענין השמחה, וכמודגש בשמחת בית השואבה שבחג הסוכות: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו"9, "כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה .. לא טעמנו טעם שינה וכו'"10, ומעין זה גם בשמחת בית השואבה בזמן הזה ("בימים ההם בזמן הזה") ובחוץ לארץ.

ותוכן הברכה בנוגע לענין השמחה – שיחגגו ("מ'זאָל פּראַווען") השמחה דחג הסוכות בכלל ושמחת בית השואבה בפרט בכל שבעת הלילות11 דחג הסוכות באופן של פריצת גדר (שמחה פורצת גדר12), למעלה ממדידה והגבלה, ובאופן של עילוי והוספה מיום ליום, ועוד והוא העיקר, שתיכף ומיד (בלילה הראשון) זוכים לחגוג שמחת בית השואבה (לא רק בתור מנהג לזכר שמחת בית השואבה שהיתה בביהמ"ק, אלא) בשלימותה (ככל פרטי הענינים שנתבארו13 במשנה ובברייתא14) – בעזרה15 דבית המקדש השלישי16.

ג. ועוד ענין עיקרי בנוגע להפתיחה בברכה בהיו"ט דסוכות – המשכתה על כל השנה כולה:

ידוע17 שכל עניני חודש תשרי הם ענינים כלליים שנמשכים ופועלים על כל השנה כולה, כמרומז בשמו של החודש, "תשרי", אותיות "רשית"18, התחלה וראש שמורה דרך כו' לכל השנה כולה.

ובהדגשה יתירה בנוגע לחג הסוכות – דכיון שהתחלתו ביום חמשה עשר19 שבו "קיימא סיהרא (דתשרי) באשלמותא"20, מודגשת בו השלימות דחודש תשרי, כולל גם השלימות ד"רשית", התחלה וראש, שנמשך ופועל על כל השנה כולה.

ומזה מובן שהפתיחה בברכה בהיו"ט דסוכות כוללת גם המשכת הברכה על כל השנה כולה.

ולכל לראש בנוגע לענינו העיקרי של חג הסוכות – ענין השמחה – שנמשכת שמחה על כל השנה כולה, שנעשית שנת שמחה, וכמודגש בנוגע לשמחת בית השואבה עלי' אמרו "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו", שמזה מובן שראיית שמחת בית השואבה פועלת ראיית שמחה בכל ימיו (ובאופן שנעשים "ימיו.", שהוא בעה"ב לפעול בהם המשכת השמחה).

והמשכת הברכה על כל השנה כולה בנוגע לענין השמחה (שנת שמחה) קשורה גם עם המשכת הברכה בכל הענינים כולם, שאז השמחה היא אמיתית ושלימה.

ד. ובפרטיות יותר – שנוסף על המשכת הברכה בנוגע לענין השמחה, שנת שמחה, שהתחלתה באות שי"ן שבסיום האל"ף-בי"ת, נעשית המשכת ברכה על כל השנה כולה בכל הענינים שמתחילים בכל כ"ב אותיות האל"ף-בי"ת:

שנת א.ורה, ב.רכה, ג.דולה, ד.יצה, ה.וד וה.דר, ו.עד טוב, ז.כיות, ח.יים טובים וארוכים, ט.ובות גדולות, י.עוד, כ.לכלה בהפלגה, ל.ימוד התורה בהצלחה רבה – ששייך במיוחד לחג הסוכות שכנגד יעקב21, כמ"ש22 "ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל",

והלימוד הוא מתוך התרחבות גדולה (גם בענינים הגשמייים) באופן דמ.רומים, ועד לאופן נ.סי, ולא רק לפי ערך פעולת האדם, אלא גם לפי ערך הס.ייעתא דשמייא, ונמשך ומתגלה באופן של ס.ימן טוב (לא רק סימן המברר מציאות דבר שכבר ישנו, אלא גם סימן הגורם ופועל הדבר23), ומתוך שמחה (בשי"ן שמאלית),

ועי"ז נעשה אצל כאו"א "ע.וז וחדוה במקומו"24, ועוד ועיקר – "פ.דות שלח לעמו"25, גאולה האמיתית והשלימה שבאה ע"י "צ.דיקו של עולם"26, שהוא "ק.דוש עולמים" ו"רבון העולמים", וממנו נמשך מקור השמחה והשמחה עצמה בכל העולמים27, ושמחה זו פועלת רוממות בכל העולם כולו, כי, "והי' ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד"28, כפי שסיימו עתה תפלת "עלינו לשבח", והולך ונמשך מכאן ולהבא באופן נצחי – "השיר והשבח לחי עולמים", "התהלה והתפארת לחי עולמים" (וכל פרטי הענינים שבשיר המיוחד הכולל כל האל"ף בי"ת, מ"הא.דרת והא.מונה" עד "התהלה והתפארת").

ובפשטות – שתיכף (שהתחלתו באות תי"ו) ומיד ממש נעשית שנה גאולה, ושנת תהלה ותפלה – בארצנו הקדושה, בירושלים עיר הקודש, בהר הקודש ובבית המקדש.

*