פרק עח

1מַשְׂכִּ֗יל לְאָ֫סָ֥ף הַֽאֲזִ֣ינָה עַ֖מִּי תּֽוֹרָתִ֑י הַטּ֥וּ אָ֜זְנְכֶ֗ם לְאִמְרֵי־פִֽי:
2אֶפְתְּחָ֣ה בְמָשָׁ֣ל פִּ֑י אַבִּ֥יעָה חִ֜יד֗וֹת מִנִּי־קֶֽדֶם:
במשל פי.  הם דברי תורה:
3אֲשֶׁ֣ר שָׁ֖מַעְנוּ וַנֵּֽדָעֵ֑ם וַֽ֜אֲבוֹתֵ֗ינוּ סִפְּרוּ־לָֽנוּ:
4לֹ֚א נְכַחֵ֨ד | מִבְּנֵיהֶ֗ם לְד֥וֹר אַֽחֲר֗וֹן מְ֖סַפְּרִים תְּהִלּ֣וֹת יְהֹוָ֑ה וֶֽעֱזוּז֥וֹ וְ֜נִפְלְאֹתָ֗יו אֲשֶׁ֣ר עָשָֽׂה:
לא נכחד מבניהם.  וגם אנו לא נכחד מבניהם של אבותינו מלהודיעם מה שספרו לנו:
5וַיָּ֚קֶם עֵד֨וּת | בְּיַֽעֲקֹ֗ב וְתוֹרָה֘ שָׂ֪ם בְּיִשְׂרָ֫אֵ֥ל אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה אֶת־אֲבוֹתֵ֑ינוּ לְ֜הוֹדִיעָ֗ם לִבְנֵיהֶֽם:
6לְמַ֚עַן יֵֽדְע֨וּ | דּ֣וֹר אַֽ֖חֲרוֹן בָּנִ֣ים יִוָּלֵ֑דוּ יָ֜קֻ֗מוּ וִֽיסַפְּר֥וּ לִבְנֵיהֶֽם:
7וְיָשִׂ֥ימוּ בֵֽאלֹהִ֗ים כִּ֫סְלָ֥ם וְלֹ֣א יִ֖שְׁכְּחוּ מַֽעַלְלֵי־אֵ֑ל וּמִצְו‍ֹתָ֥יו יִנְצֹֽרוּ:
כסלם.  תוחלתם וכן אם שמתי זהב כסלי (איוב ל״א:כ״ד):
8וְלֹ֚א יִֽהְי֨וּ | כַּֽאֲבוֹתָ֗ם דּוֹר֘ סוֹרֵ֪ר וּמֹ֫רֶ֥ה דּ֖וֹר לֹֽא־הֵכִ֣ין לִבּ֑וֹ וְלֹֽא־נֶֽאֶמְנָ֖ה אֶת־אֵ֣ל רוּחֽוֹ:
כאבותם.  שהיו במצרים ובמדבר:
9בְּֽנֵי־אֶפְרַ֗יִם נֹֽשְׁקֵ֥י רֽוֹמֵי־קָ֑שֶׁת הָֽ֜פְכ֗וּ בְּי֣וֹם קְרָֽב:
בני אפרים.  שיצאו ממצרים בזרוע לפני הקץ ובטחו בגבורתם ובחציהם וסופם הפכו לנוס ביום קרב כמפורש בדברי הימים והרגום אנשי גת הנולדי' בארץ:
רומי.  משליכין וזורקין, כמו רמה בים (שמות טו):
10לֹ֣א שָֽׁ֖מְרוּ בְּרִ֣ית אֱלֹהִ֑ים וּ֜בְתֽוֹרָת֗וֹ מֵֽאֲנ֥וּ לָלֶֽכֶת:
11וַיִּשְׁכְּח֥וּ עֲלִֽילוֹתָ֑יו וְ֜נִפְלְאוֹתָ֗יו אֲשֶׁ֣ר הֶרְאָֽם:
12נֶ֣גֶד אֲ֖בוֹתָם עָ֣שָׂה פֶ֑לֶא בְּאֶ֖רֶץ מִצְרַ֣יִם שְׂדֵה־צֹֽעַן:
נגד אבותם עשה פלא.  אחרי כן כשהגיע הקץ אף הם ויוסיפו לחטוא לו כמו שמסיים והולך:
נגד אבותם.  אברהם יצחק ויעקב באו על הים והראם הקב"ה היאך הוא גואל את בניהם:
13בָּ֣קַע יָ֖ם וַיַּֽעֲבִירֵ֑ם וַיַּצֶּב־מַ֥יִם כְּמוֹ־נֵֽד:
כמו נד.  תל גבוה כדמתרגמינן נצבו כמו נד (שם) קמו כשור:
14וַיַּנְחֵ֣ם בֶּֽעָנָ֣ן יוֹמָ֑ם וְכָל־הַ֜לַּ֗יְלָה בְּא֣וֹר אֵֽשׁ:
15יְבַקַּ֣ע צֻ֖רִים בַּמִּדְבָּ֑ר וַ֜יַּ֗שְׁקְ כִּתְהֹמ֥וֹת רַבָּֽה:
יבקע צורים.  והכית בצור וגו' (שם יז):
וישק כתהומות רבה.  אף כשהיו הולכים בתוך הים שמימיו מלוחים המתיק להם מעיינות בתוך התהום:
16וַיּוֹצִ֣א נֽוֹזְלִ֣ים מִסָּ֑לַע וַיּ֖וֹרֶד כַּנְּהָר֣וֹת מָֽיִם:
ויורד כנהרות מים.  שהיו נוזלין מן הבאר והנשיאים היו עושין שרטוט במשענותם והמים נמשכים אחריהם לכל חניית שבט ושבט כענין שנאמר במחוקק במשענותם כמו שמפורש בארבעים ותשע מדות:
17וַיּוֹסִ֣יפוּ ע֖וֹד לַֽחֲטֹא־ל֑וֹ לַמְר֥וֹת עֶ֜לְי֗וֹן בַּצִּיָּֽה:
למרות.  להקניט כמו ממרי' הייתם (דברים ט):
18וַיְנַסּוּ־אֵ֥ל בִּלְבָבָ֑ם לִשְׁאָל־אֹ֥כֶל לְנַפְשָֽׁם:
19וַֽיְדַבְּר֗וּ בֵּֽאלֹ֫הִ֥ים אָ֖מְרוּ הֲי֣וּכַל אֵ֑ל לַֽעֲרֹ֥ךְ שֻׁ֜לְחָ֗ן בַּמִּדְבָּֽר:
20הֵ֚ן הִכָּה־צוּ֗ר | וַיָּז֣וּבוּ מַיִם֘ וּנְחָלִ֪ים יִ֫שְׁטֹ֥פוּ הֲגַם־לֶ֖חֶם י֣וּכַל תֵּ֑ת אִם־יָכִ֥ין שְׁאֵ֣ר לְעַמּֽוֹ:
שאר.  בשר:
21לָכֵ֚ן | שָׁמַ֣ע יְהֹוָה֘ וַיִּתְעַבָּ֥ר וְאֵ֣שׁ נִשְּׂקָ֣ה בְיַֽעֲקֹ֑ב וְגַם־אַ֜֗ף עָלָ֥ה בְיִשְׂרָאֵֽל:
ואש נשקה ביעקב.  כמו ובערו והשיקו (יחזקאל ל״ט:ט׳) שהוא ל' היסק ותבערה כדכתיב ותבער בם אש ה':
22כִּ֚י לֹ֣א הֶֽ֖אֱמִינוּ בֵּֽאלֹהִ֑ים וְלֹ֥א בָֽ֜טְח֗וּ בִּישֽׁוּעָתֽוֹ:
23וַיְצַ֣ו שְׁחָקִ֣ים מִמָּ֑עַל וְדַלְתֵ֖י שָׁמַ֣יִם פָּתָֽח:
24וַיַּמְטֵ֬ר עֲלֵיהֶ֣ם מָ֣ן לֶֽאֱכֹ֑ל וּדְגַ֣ן שָׁ֜מַ֗יִם נָ֣תַן לָֽמוֹ:
25לֶ֣חֶם אַ֖בִּירִים אָ֣כַל אִ֑ישׁ צֵידָ֬ה שָׁלַ֖ח לָהֶ֣ם לָשֽׂבַע:
לחם אבירים.  לחמם של מלאכים, ד"א אבירים איברים שהיה נבלע בכל האברים ולא היו צריכים לנקביהם:
26יַסַּ֣ע קָ֖דִים בַּשָּׁמָ֑יִם וַיְנַהֵ֖ג בְּעֻזּ֣וֹ תֵימָֽן:
יסע קדים.  ורוח נסע מאת ה' ויגז שלוים (במדבר י״א:ל״א):
27וַיַּמְטֵ֬ר עֲלֵיהֶ֣ם כֶּֽעָפָ֣ר שְׁאֵ֑ר וּכְח֥וֹל יַ֜מִּ֗ים ע֣וֹף כָּנָֽף:
שאר. בשר:
28וַיַּפֵּל בְּקֶ֣רֶב מַֽחֲנֵ֑הוּ סָ֜בִ֗יב לְמִשְׁכְּנֹתָֽיו:
29וַיֹּֽאכְל֣וּ וַיִּשְׂבְּע֣וּ מְאֹ֑ד וְ֜תַֽאֲוָתָ֗ם יָבִ֥א לָהֶֽם:
30לֹא־זָר֥וּ מִתַּֽאֲוָתָ֑ם ע֜֗וֹד אָכְלָ֥ם בְּפִיהֶֽם:
לא זרו מתאותם.  לא נעשו זרים מתאותם כי כל תאותם השיגו עוד אכלם בפיהם ואף ה' חרה בעם, דבר אחר לא זרו מתאותם לא נתרחקו מתאותם עד שבאת להם הפורענות:
31וְאַ֚ף אֱלֹהִ֨ים | עָ֘לָ֚ה בָהֶ֗ם וַֽ֖יַּֽהֲרֹג בְּמִשְׁמַנֵּיהֶ֑ם וּבַֽחוּרֵ֖י יִשְׂרָאֵ֣ל הִכְרִֽיעַ:
ובחורי ישראל.  נבחרים שבהם והאספסוף הם הזקנים שנאמר בהם אספה לי (שם):
32בְּכָל־זֹ֖את חָֽטְאוּ־ע֑וֹד וְלֹ֥א הֶֽ֜אֱמִ֗ינוּ בְּנִפְלְאוֹתָֽיו:
33וַיְכַל־בַּהֶ֥בֶל יְמֵיהֶ֑ם וּ֜שְׁנוֹתָ֗ם בַּבֶּֽהָלָֽה:
34אִם־הֲרָגָ֥ם וּדְרָשׁ֑וּהוּ וְ֜שָׁ֗בוּ וְשִֽׁחֲרוּ־אֵֽל:
אם הרגום ודרשוהו וגו'.  אף היא לא באמת אלא בפתוי בפה וכזבו בלשונם:
35וַֽיִּזְכְּרוּ כִּֽי־אֱלֹהִ֣ים צוּרָ֑ם וְאֵ֥ל עֶ֜לְי֗וֹן גֹּֽאֲלָֽם:
36וַיְפַתּ֥וּהוּ בְּפִיהֶ֑ם וּ֜בִלְשׁוֹנָ֗ם יְכַזְּבוּ־לֽוֹ:
37וְלִבָּם לֹֽא־נָכ֣וֹן עִמּ֑וֹ וְלֹ֥א נֶֽ֜אֶמְנ֗וּ בִּבְרִיתֽוֹ:
ולבם.  לא כפיהם נכון ואף עפ"כ והוא רחום להם ומכפר עונם תמיד ולא השחיתם:
38וְה֚וּא רַח֨וּם | יְכַפֵּ֥ר עָו‍ֹ֘ן וְלֹ֪א יַ֫שְׁחִ֥ית וְהִרְבָּ֣ה לְהָשִׁ֣יב אַפּ֑וֹ וְלֹ֥א יָ֜עִיר כָּל־חֲמָתֽוֹ:
והרבה.  פעמים רבות:
להשיב אפו.  מהם ואף אם נפרע מהם לא העיר עליהם כל חמתו כי אם מעט מעט לפי שזכר כי בשר המה ויצר הרע טמון בלבם והוא רוח הולך כשימותו ולא ישוב אותו רוח בהם לעולם הבא כשיחיו אין יצר הרע שולט בהם ולא יתכן לפרש רוח הולך ולא ישוב רוחם של חיים בהם שאם אמרת כן כפרת בתחית המתים וכן מפורש באגדת תהלים:
39וַיִּזְכֹּר כִּֽי־בָשָׂ֣ר הֵ֑מָּה ר֥וּחַ ה֜וֹלֵ֗ךְ וְלֹ֣א יָשֽׁוּב:
40כַּמָּ֣ה יַ֖מְרוּהוּ בַמִּדְבָּ֑ר יַֽ֜עֲצִיב֗וּהוּ בִּֽישִׁימֽוֹן:
כמה.  פעמים:
ימרוהו.  תמיד במדבר:
41וַיָּשׁ֣וּבוּ וַיְנַסּ֣וּ אֵ֑ל וּקְד֖וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֣ל הִתְוֽוּ:
התוו.  לשון סימן כמו והתוית תו (יחזקאל ט׳:ד׳) וסימן הוא לשון מופת ונסיון בקשו ממנו אות וסימן היש ה' בקרבנו אם אין (שמות י״ז:ז׳):
42לֹא־זָֽכְר֥וּ אֶת־יָד֑וֹ י֜֗וֹם אֲשֶׁר־פָּדָ֥ם מִנִּי־צָֽר:
43אֲשֶׁר־שָׂ֣ם בְּ֖מִצְרַיִם אֹֽתוֹתָ֑יו וּ֜מֽוֹפְתָ֗יו בִּשְׂדֵה־צֹֽעַן:
44וַיַּֽהֲפֹ֣ךְ לְ֖דָם יְאֹֽרֵיהֶ֑ם וְ֜נֽוֹזְלֵיהֶ֗ם בַּל־יִשְׁתָּיֽוּן:
45יְשַׁלַּ֬ח בָּהֶ֣ם עָ֖רֹב וַיֹּֽאכְלֵ֑ם וּ֜צְפַרְדֵּ֗עַ וַתַּשְׁחִיתֵֽם:
ותשחיתם.  שומטין את ביציהם:
46וַיִּתֵּ֣ן לֶֽחָסִ֣יל יְבוּלָ֑ם וִֽ֜יגִיעָ֗ם לָֽאַרְבֶּֽה:
47יַֽהֲרֹ֣ג בַּבָּרָ֣ד גַּפְנָ֑ם וְ֜שִׁקְמוֹתָ֗ם בַּֽחֲנָמַֽל:
בחנמל.  שם ארבה, ומדרשו בא חן ומל היה מולל את ירק העץ והעשב ואוכלו:
48וַיַּסְגֵּ֣ר לַבָּרָ֣ד בְּעִירָ֑ם וּ֜מִקְנֵיהֶ֗ם לָֽרְשָׁפִֽים:
ויסגר לברד בעירם.  כשהתחיל הברד לירד המצרי מבריח צאנו לבית והברד נעשה למולו כמין כותל והמצרי שוחטו ונותנו על כתיפו להוליכו לבית ולאוכלו והעוף בא ונוטלו הימנו וזה ומקניהם לרשפים לעופות כמו ובני רשף יגביהו עוף (איוב ה׳:ז׳) זה מדרשו ולפי פשוטו לרשפים רשפי אש כדכתיב (שמות ט׳:כ״ד) ואש מתלקחת בתוך הברד:
49יְשַׁלַּח־בָּ֨ם | חֲר֬וֹן אַפּ֗וֹ עֶבְרָ֣ה וָזַ֣עַם וְצָרָ֑ה מִ֜שְׁלַ֗חַת מַלְאֲכֵ֥י רָעִֽים:
50יְפַלֵּ֥ס נָתִ֗יב לְאַ֫פּ֥וֹ לֹֽא־חָשַׂ֣ךְ מִמָּ֣וֶת נַפְשָׁ֑ם וְ֜חַיָּתָ֗ם לַדֶּ֥בֶר הִסְגִּֽיר:
יפלס נתיב לאפו.  אע"פ שבאף נשתלחו המכות לא שמשו אלא שליחותם מה שנצטוו להמית המיתו ולא הכל בנתיבותם הלכו, בפירושים אחרים מצאתי כן:
יפלס נתיב לאפו.  כשהכה כל בכור במצרים הורה דרך למשחית באף לבוא אל בתי מצרים ולא לבתי בני ישראל:
וחיתם.  גופם:
51וַיַּ֣ךְ כָּל־בְּכ֣וֹר בְּמִצְרָ֑יִם רֵאשִׁ֥ית א֜וֹנִ֗ים בְּאָֽהֳלֵי־חָֽם:
52וַיַּסַּ֣ע כַּצֹּ֣אן עַמּ֑וֹ וַֽיְנַֽהֲגֵ֥ם כָּ֜עֵ֗דֶר בַּמִּדְבָּֽר:
53וַיַּנְחֵ֣ם לָ֖בֶטַח וְלֹ֣א פָחָ֑דוּ וְאֶת־אֽ֜וֹיְבֵיהֶ֗ם כִּסָּ֥ה הַיָּֽם:
54וַיְבִיאֵם אֶל־גְּב֣וּל קָדְשׁ֑וֹ הַר־זֶ֜֗ה קָֽנְתָ֥ה יְמִינֽוֹ:
55וַיְגָ֚רֶשׁ מִפְּנֵיהֶ֨ם | גּוֹיִ֗ם וַ֖יַּפִּילֵם בְּחֶ֣בֶל נַֽחֲלָ֑ה וַיַּשְׁכֵּ֥ן בְּ֜אָֽהֳלֵיהֶ֗ם שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
ויגרש מפניהם.  ז' אומות:
באהליהם.  של גוים:
56וַיְנַסּ֣וּ וַ֖יַּמְרוּ אֶת־אֱלֹהִ֣ים עֶלְי֑וֹן וְ֜עֵֽדוֹתָ֗יו לֹ֣א שָׁמָֽרוּ:
וינסו וימרו.  בימי השופטים:
57וַיִּסֹּ֣גוּ וַֽ֖יִּבְגְּדוּ כַּֽאֲבוֹתָ֑ם נֶ֜הְפְּכ֗וּ כְּקֶ֣שֶׁת רְמִיָּֽה:
כקשת רמיה.  שאינה זורקת חץ למקום שהמורה חפץ:
58וַיַּכְעִיס֥וּהוּ בְּבָֽמוֹתָ֑ם וּ֜בִפְסִֽילֵיהֶ֗ם יַקְנִיאֽוּהוּ:
59שָׁמַ֣ע אֱ֖לֹהִים וַיִּתְעַבָּ֑ר וַיִּמְאַ֥ס מְ֜אֹ֗ד בְּיִשְׂרָאֵֽל:
60וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּ֣ן שִׁל֑וֹ אֹ֜֗הֶל שִׁכֵּ֥ן בָּֽאָדָֽם:
61וַיִּתֵּ֣ן לַשְּׁבִ֣י עֻזּ֑וֹ וְתִפְאַרְתּ֥וֹ בְיַד־צָֽר:
ויתן לשבי עוזו.  מסר הארון והלוחות ביד פלשתים:
62וַיַּסְגֵּ֣ר לַחֶ֣רֶב עַמּ֑וֹ וּ֜בְנַֽחֲלָת֗וֹ הִתְעַבָּֽר:
63בַּֽחוּרָ֥יו אָֽכְלָה־אֵ֑שׁ וּ֜בְתוּלֹתָ֗יו לֹ֣א הוּלָּֽלוּ:
בחוריו אכלה אש.  עברתו:
לא הוללו.  לא נכללו לאפריון וחופה שמתו הבחורים במלחמה הוללו לשון הלולא בארמית, ורבותינו דרשוהו על נדב ואביהוא, ואין לבי מתיישב לפרשו כן שהרי כבר התחיל במשכן שילה:
64כֹּהֲנָיו בַּחֶ֣רֶב נָפָ֑לוּ וְ֜אַלְמְנֹתָ֗יו לֹ֣א תִבְכֶּֽינָה:
כהניו בחרב נפלו.  חפני ופנחס:
ואלמנותיו לא תבכינה.  אף אלמנתו לא ניתנה לבכותו שאף היא מתה ביום השמועה כמו שנאמר (ש"א ד') ותכרע ותלד כי נהפכו עליה ציריה:
65וַיִּקַ֖ץ כְּיָשֵׁ֥ן | אֲדֹנָ֑י כְּ֜גִבּ֗וֹר מִתְרוֹנֵ֥ן מִיָּֽיִן:
מתרונן.  מתעורר ומתגבר בדבור להקיץ מיינו, מתרונן לשון רנה הוא:
66וַיַּ֣ךְ צָרָ֣יו אָח֑וֹר חֶרְפַּ֥ת ע֜וֹלָ֗ם נָ֣תַן לָֽמוֹ:
ויך צריו אחור.  מכות אחורים בעפולים ובטחורים והוא חרפת גדוף להם עולמית:
67וַיִּמְאַס בְּאֹ֣הֶל יוֹסֵ֑ף וּבְשֵׁ֥בֶט אֶ֜פְרַ֗יִם לֹ֣א בָחָֽר:
וימאס באהל יוסף.  הוא שילה שהוא בחלקו של יוסף:
68וַיִּבְחַר אֶת־שֵׁ֣בֶט יְהוּדָ֑ה אֶת־הַר־צִ֜יּ֗וֹן אֲשֶׁ֣ר אָהֵֽב:
69וַיִּ֣בֶן כְּמוֹ־רָ֖מִים מִקְדָּשׁ֑וֹ כְּ֜אֶ֗רֶץ יְסָדָ֥הּ לְעוֹלָֽם:
ויבן כמו רמים מקדשו וגו'.  כמו שמים וארץ שנאמרו בהם שתי ידים שנאמר אף ידי יסדה ארץ וימינו טפחה שמים (ישעיה מ"ה) אף בית המקדש בשתי ידים שנאמר (שמות ט״ו:י״ז) כוננו ידיך, ד"א:
כמו רמים מקדשו. כארץ יסדה מה שמים וארץ אין להם חליפין אף מקדש אין לו חליפין להשרות שם שכינה:
70וַיִּבְחַר בְּדָוִ֣ד עַבְדּ֑וֹ וַ֜יִּקָּחֵ֗הוּ מִמִּכְלְאֹ֥ת צֹֽאן:
ממכלאות צאן.  דירי צאן כמו (סוף חבקוק) גזר ממכלה צאן:
71מֵֽאַחַ֥ר עָל֗וֹת הֱבִ֫יא֥וֹ לִ֖רְעוֹת בְּיַֽעֲקֹ֣ב עַמּ֑וֹ וּ֜בְיִשְׂרָאֵ֗ל נַֽחֲלָתֽוֹ:
מאחר עלות הביאו.  שהיה רועה לאביו הצאן המניקות שהיה רחמני ומוציא הגדיים תחלה ומאכילן ראשי עשבים העליונים שהם רכים, ומוציא התיישים אחריה' ואוכלין אמצע העשבים ואחר כך מוציא הזקנות ואוכלות השרשים אמר הקב"ה ראוי הוא זה להיות רועה את עמי:
72וַיִּרְעֵם כְּתֹ֣ם לְבָב֑וֹ וּבִתְבוּנ֖וֹת כַּפָּ֣יו יַנְחֵֽם: