בס"ד. יום ב' דחג-השבועות, ה'תשכ"ב
(הנחה בלתי מוגה)
וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר אנכי הוי' אלקיך1, ואיתא בלקו"ת פ' במדבר2, דצריך להבין מהו את כל הדברים האלה, והל"ל וידבר אלקים אנכי גו'. ועוד צריך להבין3 מהו פירוש תיבת לאמר, שלכאורה אין לה הבנה, שהרי אינה כמו כל לאמר שבמקרא שפירושו לאמר לזולתו, משא"כ בעשרת הדברות אי אפשר לפרש כך, שהרי כל ששים ריבוא בנ"י היו במעמד הר סיני ושמעו בעצמם. וכן אי אפשר לפרש שתיבת לאמר קאי על האמירה לדורות הבאים, שהרי איתא בפרקי דר"א4 שבמעמד הר סיני היו כל הנשמות העתידים להבראות עד סוף כל הדורות (וכן הנשמות שהיו בדורות שלפנ"ז), וא"כ מהו פירוש תיבת לאמר. ומבאר בלקו"ת שם, שתיבת האלה (הדברים האלה) הוא הוראה על דבר הנראה ונגלה באתגליא, וזהו את כל הדברים האלה, שקאי על כללות התורה שנתגלתה בתושב"כ ובתושבע"פ עד כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש5, שכל הדברים האלה ניתנו בהר סיני בשעת אמירת עשה"ד. ומ"ש לאמר קאי6 על עשרה מאמרות שבהם נברא העולם7, שקיומם הוא ע"י עשה"ד שכוללים את כל התורה כולה. וזהו וידבר גו' את כל הדברים האלה לאמר, שעשרת הדברות (שכוללים את כל הדברים האלה, כללות התורה שנתגלתה בתושב"כ ובתושבע"פ) נותנים קיום בעשרה מאמרות (לאמר), וכמרז"ל8 ע"פ9 ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי, בה"א יתירה (דמשמע הששי המיוחד), מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקבלין התורה אתם מתקיימין כו', היינו, שכל מעשה בראשית תלויים ועומדים עד יום הששי בסיון שבו ניתנה תורה שעל ידה נעשה קיום בכל מעשה בראשית. וזהו שאמרו חז"ל10 בפירוש מ"ש11 עשרה עשרה הכף בשקל הקודש, דקאי על עשרת הדברות ועשרה מאמרות שהם מכוונים זה כנגד זה, וע"י עשה"ד נעשה הקיום דעשרה מאמרות. וזהו ג"כ הטעם מה שהתורה ניתנה בארץ דוקא, כדברי משה רבינו למלאכי השרת שאמרו תנה הודך על השמים12, כלום למצרים ירדתם כו' יצה"ר יש ביניכם13, דכיון שהתורה נותנת קיום בכללות העולמות, לכן ניתנה למטה בעוה"ז התחתון דוקא, שעי"ז נעשה קיום בכל העולמות, כמשל14 חיזוק הבנין מתחתיתו דוקא, שעי"ז נעשה חיזוק וקיום בכללות הבנין.
ב) וצריך להבין, מהו ההפרש בין עשרת הדברות לעשרה מאמרות, עד כדי כך שעש"מ יצטרכו לקבל קיומם ע"י עשה"ד דוקא, אע"פ ששניהם (עשה"ד ועש"מ) שרשם למעלה וירדו למטה כו'15. דהנה, התורה היא חכמתו של הקב"ה, ושרשה מבחי' אנכי, אנא נפשי (ומשם) כתבית יהבית16, ומשם נסעה וירדה ממדרגה למדרגה כו' עד שנתלבשה בצירופי אותיות גשמיות בדיו על הספר בתושב"כ17, וכן בתושבע"פ, שהרי התורה לא בשמים היא18, אלא באה בהתלבשות בשכל הנשמה כמו שהוא במוח גשמי דוקא, ועד לאותיות הדיבור בה' מוצאות הפה, שבערך אותיות המחשבה נקראים אותיות הדיבור בשם מעשה19, והיינו שהתורה ירדה לעולם העשי' הגשמי, ובעולם העשי' גופא ירדה בבחי' מעשה, בדיו על הקלף ובאותיות הדיבור, ועד להירידה וההתלבשות בשכל אנושי בטענות של שקר, שזה מורה על גודל הירידה שיכול להיות דבר נפרד כו'. ועד"ז הוא בענין העש"מ, שראשיתם הוא המאמר דבראשית, בראשית נמי מאמר הוא20, וכידוע21 שיש בזה כמה פירושים, בראשית בחוכמתא22, שהוא בחי' חכמה עילאה, בראשית בקדמין23 שהוא בחי' הכתר שלמעלה מהחכמה24. ולמעלה יותר, כדכתיב25 כל אשר חפץ הוי' עשה, דקאי26 על התהוות העולמות כפי שהיא מבחי' החפץ שלמעלה מבחי' הרצון27. ולמעלה יותר, שרש ההתהוות הוא מהעצמות, כדאיתא באגה"ק28 שמהותו ועצמותו של המאציל ב"ה שמציאותו הוא מעצמותו ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו הוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט ממש כו'. והיינו שגם שרש העש"מ הוא מהעצמות, כמו התורה, אלא שנשתלשלו וירדו כו"כ מדריגות עד שיוכלו להוות את הנבראים. וא"כ אינו מובן מהו ההפרש בין עש"מ לעשה"ד, עד שקיום עש"מ הוא ע"י עשה"ד דוקא.
אך הענין הוא29, דהנה, התורה נקראת תורת אמת30. ובפירוש תיבת אמת איתא בירושלמי31 חותמו של הקב"ה אמת, דתיבת אמת יש בה ג' אותיות, אלף הוא ראשית האותיות, מ"ם אמצעית האותיות, ותי"ו סוף האותיות, ע"ד מ"ש32 אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים, והיינו, שענין האמת הוא באופן ששוה בכל המדריגות מתחילה ועד סוף, בלי שינוי כלל. וזהו33 שבחי' האמת אינו רק היפך השקר, אלא גם דבר שאין לו הפסק, היפך הכזב, כמו נהר המכזב34, דהגם שעכשיו ישנו במציאות אבל במשך הזמן משתנה ונפסק כו', וזה גופא מורה שגם עכשיו אינו אמת, כי ענין האמת הוא שאינו משתנה וקיים לעולם. וזהו שעשה"ד נותנים קיום בעש"מ, דכיון שהתורה היא אמת שאינו משתנה, לכן נמשך על ידה קיום העש"מ, שהקיום הו"ע האמת, היפך השינוי. וזהו"ע ואמת הוי' לעולם35, דכיון שהעולם מצד עצמו אין בו קיום, צריך להמשיך בחי' אמת הוי' לעולם, שיהי' בו קיום, והמשכה זו היא ע"י התורה דוקא שנקראת תורת אמת. וזוהי מעלת עשה"ד על עש"מ, דעש"מ אף ששרשם הוא מהעצמות כנ"ל, הרי נשתלשלו מדרגא לדרגא עד שנשתנו מכמו שהם בשרשם, שלכן נעשה היש נפרד, ומעלים על שרשו כו', שזהו מצד ענין השינוי, משא"כ התורה נמשכה למטה כמו שהיא למעלה36, שזהו"ע האמת, ולכן על ידה דוקא נעשה קיום בהעולם.
ג) אמנם עדיין צריך להבין, מהו הטעם שהעש"מ ששרשם מהעצמות יורדים ובאים למטה באופן שנעשה בהם שינוי, ורק התורה היא בחי' אמת, שנמשכת למטה כמו שהיא למעלה. ויובן זה ע"פ משנת"ל37 בענין ההפרש שבין נשמות ומלאכים38, שהנשמות נקראים מהלכים, ומלאכים נקראים בשם עומדים. דהנה, אע"פ שגם בהנשמות ישנו בחי' עמידה, והיינו, לא רק בהנשמות כמו שהם למעלה, דכתיב39 חי הוי' אלקי ישראל אשר עמדתי לפניו, אלא גם בירידתם והתלבשותם בגוף יש בהם ענין העמידה, והיינו שכאשר העבודה היא ע"פ טו"ד הרי זה בבחי' עמידה, כי, אע"פ שגם בעבודה שע"פ טו"ד ישנם ריבוי עליות, מ"מ הרי זה נקרא בשם עמידה. וע"ד ענין העלי' שישנו בהשכלה, דרוב שנים יודיעו חכמה40, הנה אע"פ שיש בזה ריבוי עליות, מ"מ, כל העליות הם בענין ההשכלה שכללותה הוא תפיסא בקצוות41, ועד שגם בחי' החכמה, ראשית ההשכלה, שהיא רק נקודה לבד, הרי ממנה מסתעף אח"כ ענין ההבנה וההשגה בקצוות דוקא, שזהו"ע של מדידה והגבלה, שלכן גם בחי' החכמה ענינה הוא גבול. ולכן, אף שיש ריבוי עצום בעליות שבשכל, מ"מ, כיון שכללות השכל הוא במדידה והגבלה, נקראים כל העליות בשם עמידה. וכמו"כ הוא בהעבודה שע"פ טו"ד, בכל לבבך ובכל נפשך42, שגם כאשר עבודה זו היא באופן של עליות, ילכו מחיל אל חיל43, עד לתכלית השלימות, מ"מ, הרי זה נקרא בשם עמידה. ומטעם זה נקראים המלאכים בשם עומדים, דהגם שיש בהם ריבוי עליות, ועל שם זה נקראים עופות, כמ"ש44 ועוף יעופף זה מיכאל וגבריאל, ומיכאל באחת45, אבל אעפ"כ, להיות שכללות עבודתם הוא ע"פ טו"ד, הרי גם הילוכם ועלייתם מדרגא לדרגא הוא בערך להדרגא הקודמת, והיינו, שגם כאשר עולה ממדריגה אחת למדריגה השני' הרי זה באופן שהמדריגה השני' היא בערך המדריגה הראשונה, וכן כשעולה למדריגה שלישית הרי זה בערך למדריגה השני', ואי אפשר לדלג למדריגה שאינה בערך מדריגתו הקודמת, לפי שכללות השכל הו"ע התפיסא דוקא שהוא היפך ענין הדילוג. ונמצא שגם בתכלית העלי' נשארים בערך ובגדר המדריגה שבה היתה התחלת העבודה, שענין זה נקרא בשם עמידה, לפי שכל העליות הם בערך ובגדר מדריגה הראשונה, שלא יוצאים ממנה לגמרי. ומה שהנשמות נקראים בשם מהלכים הרי זה מצד העבודה שלמעלה מטו"ד, שזוהי העבודה דבכל מאדך42, שאינה מצד השכל, כי אם מצד נקודת בחי' חי', או מצד נקודת בחי' יחידה, שעי"ז יוצא לגמרי מגדר וערך המדריגה הקודמת, ולכן נקרא בשם הילוך, לפי שאין זה בערך והדרגה, כי אם בדרך דילוג. ועבודה זו באופן של הילוך ודילוג ישנה בנשמות דוקא, ולא במלאכים.
וביאור הטעם שהעבודה דהילוך ישנה בנשמות דוקא ולא במלאכים, הוא, לפי שהנשמות שרשם מבחי' פנימיות, והמלאכים שרשם מבחי' חיצוניות46. והנה, ההפרש בין חיצוניות לפנימיות הוא, שחיצוניות משתנה כשנמשך, משא"כ פנימיות אינו משתנה, דבכל מקום שנמצא הרי הוא בבחי' פנימיות47, והיינו, דעם היות שמצד הענינים שחוץ ממנו הרי הוא יורד מדרגא לדרגא, מ"מ, ירידה זו היא רק בענינים החיצונים שלו, אבל בעצם מהותו הרי הוא תמיד בבחי' הפנימיות שאינו משתנה כלל, וגם בתכלית ירידתו הוא בשוה ממש כמו בראשיתו. ויובן זה ע"ד המבואר בלקו"ת פ' במדבר48 בענין ההפרש שבין תורה למצוות, שהוא ע"ד ההפרש שבין דם לאברים, דמצוות הם דוגמת האברים שיש בהם שינויים, דתחילת האברים הוא המוח שבראש, וממנו משתלשל מדרגא לדרגא עד לבחי' העקב שברגל, שנקרא באדר"נ49 בשם מלאך המות שבאדם. משא"כ התורה נמשלה לדם, שהדם הוא הנפש50, שהוא בשוה בכל האברים, שהרי גם הדם שבהעקב הוא חיות נפשי, דזה שהעקב נקרא בשם מלאך המות שבאדם הרי זה רק בערך שאר האברים, אבל מצד הדם שיש בו, הרי גם הוא חי כו'51. ועד"ז הוא גם ההפרש שבין נשמות למלאכים, דבכל מקום שמדובר אודות שרש נשמות ומלאכים, הנה הנשמות הם בחי' פנימיות והמלאכים הם בחי' חיצוניות, והיינו, שבבחי' הכלים, הרי המלאכים שרשם מחיצוניות הכלים, ונשמות מפנימיות הכלים, ולמעלה יותר, הרי המלאכים שרשם מבחי' הכלים, והנשמות שרשם מבחי' האור, דאור הוא הפנימיות של הכלים. והוא דוגמת הדם והאברים, שהאברים הם דוגמת הכלים והדם הוא דוגמת האור. וכיון ששרש הנשמות הוא מבחי' הפנימיות שאינו משתנה ונמשך בכל מקום בשוה, לכן יש בהם ענין ההילוך בלי גבול. ועד"ז יובן ההפרש שבין עשה"ד לעש"מ, דהנה, עשה"ד הם בחי' הפנימיות, ועש"מ הם בחי' החיצוניות52, שהרי כוונת הבריאה היא בשביל התורה, כמארז"ל53 בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית. ולכן, עש"מ שהם בחי' חיצוניות, משתנים מכמו שהם בשרשם, בדוגמת האברים שיש בהם שינויים עד לעקב שברגל שהוא בבחי' היפך החיות כו', משא"כ עשה"ד שהם בחי' פנימיות, אין בהם שינוי. ומשום זה הנה עשה"ד דוקא נותנים קיום בעש"מ.
ד) וזהו ג"כ מ"ש54 והי' אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת יראת ה' היא אוצרו55. ומפרש הרד"ק, אמונת לשון קיום, כמו ותקעתיו יתד במקום נאמן56, והיינו, שקיום זמנך וחוזק ישועתך יהי' ע"י העסק בחכמה ודעת ויראת ה', שהם ג' ענינים שבתורה, חכמה הוא בחי' תושב"כ, ודעת הוא בחי' תושבע"פ, כמ"ש57 כי הוי' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה, הוי' יתן חכמה הוא בחי' תושב"כ, מפיו דעת ותבונה הוא בחי' תושבע"פ58 (דדעת הו"ע הכרעת ההלכה שזהו בתושבע"פ דוקא), ויראת הוי' היא אוצרו הו"ע האגדות שבתורה, כדאיתא באדר"נ59 כל מי שלומד הלכות ואינו לומד אגדות לא טעם טעם יראת חטא כו', וע"י ג' ענינים אלו שבתורה (חכמה דעת ויראת ה', שהם תושב"כ תושבע"פ ואגדה) נעשה אמונת עתך חוסן ישועות, שיהי' קיים לכם השלום והישועה כל זמניכם. והענין בזה, דהנה, עתיך (עת וזמן) הו"ע השינויים, וכמ"ש בקהלת60 שישנם כ"ח עתים, י"ד לטובה וי"ד להיפך, כולל גם עת לדבר ועת לחשות מלדבר61, לדבר הו"ע העשרה מאמרות, וישנו עת לדבר ועת לחשות מלדבר, היינו, שיכול להיות חלישות בהעש"מ עד להפסק לגמרי ח"ו. וכדי לפעול קיום בעולם, שזהו"ע אמונת עתיך, הרי זה נעשה ע"י התורה, חכמת ודעת יראת ה'. וע"ד משנת"ל (ס"א) בענין עשרה עשרה הכף, שע"י עשרת הדברות (הכוללים את כל עניני התורה) נעשה קיום בעשרה מאמרות, להיות ואמת הוי' לעולם.
ועוד פירוש בפסוק והי' אמונת עתיך גו', כדפירש רש"י, את אשר תאמין לבוראך עתים שקבע לך לתרומות ולמעשרות בעת הפרשתן ללקט שכחה ופאה בעתם לקיים שמיטין ויובלות בעתם, הי' לחוסן ישועות ולחכמה ודעת. ולכאורה אינו מובן, מהי השייכות דקיום מצוות אלו דוקא שעל ידם יהי' חכמה ודעת גו'. אך הענין הוא, דהנה, כללות ענין התורה תלוי בקיום המצוות במעשה בדרך עשי' וכפי' דוקא, וכדי שתהי' המשכת התורה למטה, למצרים ירדתם כו' יצה"ר יש ביניכם, הוצרך להיות הענין דהקדמת נעשה לנשמע8, נשמע הו"ע לימוד התורה בהבנה והשגה, ונעשה הו"ע קיום המצוות בדרך כפי' וקבלת עול דוקא. וע"ד הענין דמעשה גדול62, ובדוגמת מעלת הרגל שמעמיד את הראש, וכמ"ש63 שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו, שדוקא ע"י בחי' רגלי נמשך להיות אנכי בקרבו64, לפי שכל הגבוה ביותר יורד למטה ביותר65. ולכן דוקא ע"י ענין המעשה ממשיכים מפשיטות העצמות, ועי"ז נעשה המשכת התורה למטה. וזהו גם שכללות הענין דקיום המצוות צריך להיות (לא מצד השכל, אלא) מצד קבלת עול דוקא, וכדאיתא בלקו"ת66 אילו נצטוינו לחטוב עצים כו', דעם היות שצריך להיות לימוד התורה והתבוננות כו', הנה לאחרי כל ההשגה וההתבוננות והעבודה דבכל לבבך ובכל נפשך, צריך להיות קיום המצוות בדרך של כפי' וקבלת עול דוקא, שזהו העבודה דבכל מאדך, בכל מדה ומדה שהוא מודד לך67, ועד להפירוש דמאד זה מלאך המות68, שבזה צריך לפעול הענין דאתכפיא ועד להענין דאתהפכא, ודוקא עי"ז נעשה הענין דבכל מאדך, למעלה ממדידה והגבלה. וזהו הביאור בפרש"י בפסוק והי' אמונת עתיך גו', שע"י מצוות לקט שכחה ופאה ותרומות ומעשרות נעשה חכמה ודעת כו', כמבואר בההמשך לד"ה והי' אמונת עתיך69, דמעלת מצוות אלו היא שכיון שצריך ליתן כמעט חלק רביעי, לכן יש בהם אתכפיא הרבה, וקיומם הוא (לא מצד השכל, אלא) מצד ענין האמונה, שזהו"ע אמונת עתיך גו', כמארז"ל70 שמאמין בחי העולמים וזורע, אמונה דוקא. וע"ד המבואר בתניא71 בענין מעלת מצות צדקה שהיא שקולה כנגד כל המצוות72, וכללות המצוות נקראים בשם צדקה73, שזהו לפי שיש בה ענין האתכפיא ביותר. וזהו ג"כ מה שקביעות המועדים שנקראים שלש רגלים תלויים במועדי גמר התבואה74, דפסח הוא באביב, כמ"ש75 את חג המצות תשמור גו' למועד חודש האביב, ופרש"י שהתבואה מתמלאת בו באבי' כו', וכן שבועות הוא חג הקציר76, וסוכות חג האסיף76. ולכאורה אינו מובן מהו השייכות דהמועדים לענין גמר התבואה. אך הענין הוא, לפי שכללות המשכת התורה תלוי בקיום המצוות בגשמיות ובדרך של עשי' וכפי' דוקא, שענין זה מודגש בהמצוות הקשורים עם גמר התבואה, כנ"ל. וזהו והי' אמונת עתיך גו', שמצד גודל המעלה דאתכפיא שבקיום מצוות אלו דוקא, נמשך על ידם בחי' חכמה ודעת כו'. ועפ"ז מובן שב' הפירושים שבפסוק והי' אמונת עתיך גו' קשורים ושייכים זל"ז, דבתחילה צריך להיות המשכת התורה ע"י קיום המצוות בדרך אתכפיא, כפירוש רש"י שע"י קיום המצוות הנ"ל נמשך חכמה ודעת כו', ולאחרי שישנה המשכת התורה בעולם נעשה גם קיום העולם, כפירוש הרד"ק שע"י החכמה ודעת כו' נעשה קיום השלום והישועה בכל הזמנים, שזהו"ע שעשרת הדברות פועלים קיום בעשרה מאמרות, שזהו מצד מעלת התורה שהיא מבחי' הפנימיות, שנמשכת למטה כמו שהיא למעלה, כנ"ל בארוכה.
ה) וזהו ג"כ מ"ש77 ואני תפלתי לך הוי' עת רצון גו' באמת ישעך, דפסוק זה אומרים במנחת שבת78, רעוא דרעוין79. והענין בזה80, דהנה, אני מורה על ענין הגילוי, דהגם שאני הוא אותיות אין, וקאי על בחי' הכתר שלמעלה מהשגה, מ"מ, הצירוף דאני שמורה על הגילוי, קאי על ההמשכה בספירת המלכות81, דכתר עליון איהו כתר מלכות82, אלא שהכתר הוא בחי' אין, אבל כמו שנמשך במלכות הוא בחי' אני. ופירוש ואני תפלתי לך הוי', הוא החיבור דבחי' המלכות עם הוי', דתפלה הוא מלשון נפתולי אלקים נפתלתי83, שהו"ע החיבור, היינו, שבחי' המלכות (אני) מתחברת עם בחי' הוי', שזהו"ע דנהו"ת קארי תדיר לנהו"ע ולא שכיך84. ועי"ז נעשה עת רצון, שזהו חיבור ענין העת (זמן), בחי' המלכות, עם בחי' הרצון, בחי' סוכ"ע, שם הוי'. ובזה גופא יש כו"כ דרגות, כידוע שישנו עת רצון בכל יום כמו בשעת תיקון חצות85, ועד להדרגא היותר נעלית דעת רצון, שזוהי בחי' רעוא דרעוין. ועי"ז הנה אלקים ברב חסדך, שגם שם אלקים שהוא מדת הדין, נהפך לחסד ורחמים, וע"ד מארז"ל86 ע"פ87 השקיפה ממעון קדשך, דכל מקום שנאמר השקפה הוא היפך הטוב וזה בלשון ברכה. וכאשר מדת הדין נהפכת לחסד, אזי נעשה ריבוי החסד יותר מכמו החסד עצמו, שזהו אלקים ברב חסדך, ברב דייקא. וזהו גם מ"ש והי' אמונת עתיך גו', שכל הכ"ח עתים יהיו לטובה, היינו, שגם הי"ד עתים שהם לרעה יתהפכו לטובה. ומסיים ענני באמת ישעך, שנמשך בחי' אמת בישעך, שתהי' ישועה אמיתית ללא הפסק ושינוי כלל, שזהו ע"ד מ"ש חוסן ישועות, שתהי' הישועה בבחי' חוזק, דהיינו ישועה אמיתית שאין לה הפסק, שזוהי הגאולה השלימה שאין אחרי' גלות, דלא כיצי"מ שהי' אחרי' גלות, כמארז"ל88 שכל השירות שנאמרו הם בלשון נקבה, כמו אשה שיולדת וחוזרת ומתעברת, משא"כ לעתיד לבוא יאמרו שיר חדש, לשון זכר, לפי שתהי' גאולה שלימה ואמיתית שאין אחרי' גלות. וזהו והי' אמונת עתיך חוסן ישועות, שע"י העבודה דקיום המצוות בדרך אתכפיא יהי' המשכת התורה למטה, שעי"ז נעשה קיום בעולם וחוסן בישועות, שיהי' ישועה וגאולה אמיתית. וזהו גם מה שאמרו חז"ל89 ע"פ והי' אמונת עתיך גו', אמונת זה סדר זרעים, עתיך זה סדר מועד, חוסן זה סדר נשים כו'. והענין בזה90, דסדר זרעים הוא קו החסד, סדר מועד הוא קו הגבורה, שלכן יש בה הגבלת הזמנים ומועדים כו', וסדר נשים הוא קו האמצעי. וזהו חוסן זה סדר נשים91, לפי שהחוסן והחוזק הוא מצד קו האמצעי דוקא92, דקו האמצעי מראשיתו ועד סופו הוא בשוה בלי שינויים. ובזה גופא לא רק בחי' מי יקום יעקב כי קטן הוא93, שמבריח מן הקצה אל הקצה94, אלא אמיתית בחי' קו האמצעי הוא שממשיך מבחי' שלמעלה מענין הקצה. וטעם הדבר, לפי שקו האמצעי עולה עד פנימיות הכתר, כידוע95 שהקוין חו"ג שרשם בחיצוניות הכתר, וקו האמצעי נמשך מפנימיות הכתר, ולכן אין בו שינויים. וכמשנת"ל בענין ההפרש שבין נשמות ומלאכים, ובין התורה לעש"מ, שזהו ההפרש שבין בחי' הפנימיות לבחי' החיצוניות.
ו) וזהו וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר, שעשה"ד נותנים קיום בעשרה מאמרות, דעם היות שגם העש"מ שרשם הוא מהעצמות שאין לו עילה וסיבה שקדמה לו ח"ו, מ"מ, כשנמשכים למטה הרי הם באים בשינוי, משא"כ עשה"ד, להיותם בחי' פנימיות, הרי הם למטה כמו למעלה, ולכן נותנים הם קיום בהעש"מ. וזהו"ע ואמת הוי' לעולם, שע"י התורה, כולל גם מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש שניתן למשה מסיני, ממשיכים בהעולם בחי' אמת הוי'. וזהו גם אמונת עתיך חוסן ישועות, שנמשך קיום בעתיך וחוזק בהישועות, שתהי' הישועה מהקב"ה בעצמו, היינו, לא רק כמ"ש96 נחמו נחמו עמי, שזוהי נחמת הנביאים שאינה מספקת97, אלא כמ"ש98 אנכי אנכי הוא מנחמכם, שתהי' הנחמה מהקב"ה עצמו, שהקב"ה בכבודו ובעצמו יבוא ויגאלנו, ואז יומשך בגילוי בחי' אמת הוי' לעולם, ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר99, בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש, למטה מעשרה טפחים.
הוסיפו תגובה