| 1לַֽמְנַצֵּ֬חַ עַל־שֽׁוֹשַׁנִּ֬ים לְדָוִֽד: |
| על שושנים.
על ישראל שהם כשושנה בין החוחים שהחוחים מנקבין אותם והתפלל עליהם:
|
| 2הֽוֹשִׁיעֵ֥נִי אֱלֹהִ֑ים כִּ֚י בָ֖אוּ מַ֣יִם עַד־נָֽפֶשׁ: |
| כי באו מים.
האומות:
|
| 3טָבַ֚עְתִּי בִּיוֵ֣ן מְ֖צוּלָה וְאֵ֣ין מָֽעֳמָ֑ד בָּ֥אתִי בְמַֽעֲמַקֵּי־מַ֜֗יִם וְשִׁבֹּ֥לֶת שְׁטָפָֽתְנִי: |
| ביון מצולה.
בבוץ טיט של מצולה:
|
| ושבולת.
הוא שטף חוזק הנהר פי"ל בלע"ז:
|
| 4יָגַ֣עְתִּי בְקָרְאִי֘ נִחַ֪ר גְּר֫וֹנִ֥י כָּל֥וּ עֵינָ֑י מְ֜יַחֵ֗ל לֵֽאלֹהָֽי: |
| נחר.
יבש כמו (איוב ל׳:ל׳) חרה מני חורב:
|
| כלו עיני.
כל תוחלת ממושכה קרויה כליון עינים כמו (דברים כ״ח:ל״ב) וכלות אליהם כל היום, מכלות עינים (ויקרא כ״ו:ט״ז) ועיני רשעים תכלינה (איוב י״א:כ׳):
|
| 5רַבּ֚וּ | מִשַּֽׂעֲר֣וֹת רֹאשִׁי֘ שֽׂנְאַ֪י חִ֫נָּ֥ם עָֽצְמ֣וּ מַ֖צְמִיתַי אֹֽיְבַ֣י שֶׁ֑קֶר אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־גָ֜זַ֗לְתִּי אָ֣ז אָשִֽׁיב: |
| אויבי שקר.
שונאים אותי על שקר שאין אני רודף אחר שקר שלהם לתפוש טעותם:
|
| אז אשיב.
כשהם נאספים עלי אני משחד אותם בממון מה שלא גזלתי מהם:
|
| 6אֱֽלֹהִ֗ים אַתָּ֣ה יָדַ֣עְתָּ לְאִוַּלְתִּ֑י וְ֜אַשְׁמוֹתַ֗י מִמְּךָ֥ לֹֽא־נִכְחָֽדוּ: |
| 7אַל־יֵ֘בֹ֚שׁוּ בִ֨י | קוֶֹיךָ֘ אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִ֗ה צְבָ֫א֥וֹת אַל־יִכָּֽלְמ֣וּ בִ֣י מְבַקְשֶׁ֑יךָ אֱ֜לֹהֵ֗י יִשְׂרָאֵֽל: |
| אל יבשו בי קויך.
אל תניחני בידם פן יבושו קויך במה שמאורע בי ויאמרו הלא כך אירע למי שהיה מקוה להקב"ה:
|
| 8כִּֽי־עָ֖לֶיךָ נָשָׂ֣אתִי חֶרְפָּ֑ה כִּסְּתָ֖ה כְלִמָּ֣ה פָנָֽי: |
| 9מוּזָר הָיִ֣יתִי לְאֶחָ֑י וְ֜נָכְרִ֗י לִבְנֵ֥י אִמִּֽי: |
| לאחי.
לעשו:
|
| 10כִּֽי־קִנְאַ֣ת בֵּֽיתְךָ֣ אֲכָלָ֑תְנִי וְחֶרְפּ֥וֹת חֽ֜וֹרְפֶ֗יךָ נָֽפְל֥וּ עָלָֽי: |
| קנאת ביתך.
ראו החבה שנהגת בנו בעוד ביתך קיים ונתקנאו בי:
|
| 11וָֽאֶבְכֶּ֣ה בַצּ֣וֹם נַפְשִׁ֑י וַתְּהִ֖י לַֽחֲרָפ֣וֹת לִֽי: |
| ואבכה בצום נפשי.
בתעניתי:
|
| ותהי לחרפות לי.
מה שאני בוכה ומתענה לפניך הם מתלוצצים עלי:
|
| 12וָֽאֶתְּנָ֣ה לְבוּשִׁ֣י שָׂ֑ק וָֽאֱהִ֖י לָהֶ֣ם לְמָשָֽׁל: |
| 13יָשִׂ֣יחוּ בִ֖י י֣שְׁבֵי שָׁ֑עַר וּ֜נְגִינ֗וֹת שׁוֹתֵ֥י שֵׁכָֽר: |
| ונגינות.
בי לשותי שכר (סא"א):
|
| 14וַֽאֲנִ֚י תְפִלָּתִ֥י לְךָ֨ | יְהֹוָ֡ה עֵ֚ת רָצ֗וֹן אֱלֹהִ֥ים בְּרָב־חַסְדֶּ֑ךָ עֲ֜נֵ֗נִי בֶּֽאֱמֶ֥ת יִשְׁעֶֽךָ: |
| ואני תפלתי לך ה'.
יהי עת תפלתי עת רצון:
|
| 15הַצִּילֵ֣נִי מִ֖טִּיט וְאַל־אֶטְבָּ֑עָה אִנָּֽצְלָ֥ה מִ֜שּֽׂנְאַ֗י וּמִמַּֽעֲמַקֵּי־מָֽיִם: |
| 16אַל־תִּשְׁטְפֵ֚נִי | שִׁבֹּ֣לֶת מַ֖יִם וְאַל־תִּבְלָעֵ֣נִי מְצוּלָ֑ה וְאַל־תֶּאְטַ֥ר עָ֜לַ֗י בְּאֵ֣ר פִּֽיהָ: |
| ואל תאטר.
ואל תסגור עלי:
|
| באר.
צרה נכריה זו את פיה לבלעני:
|
| תאטר.
כמו אטר יד ימינו (שופטים ג׳:ט״ו) סגור יד ימינו שאינו משתמש בה:
|
| 17עֲנֵ֣נִי יְ֖הֹוָה כִּי־ט֣וֹב חַסְדֶּ֑ךָ כְּרֹ֥ב רַֽ֜חֲמֶ֗יךָ פְּנֵ֣ה אֵלָֽי: |
| 18וְאַל־תַּסְתֵּ֣ר פָּ֖נֶיךָ מֵֽעַבְדֶּ֑ךָ כִּֽי־צַר־לִ֜֗י מַהֵ֥ר עֲנֵֽנִי: |
| 19קָרְבָ֣ה אֶל־נַפְשִׁ֣י גְאָלָ֑הּ לְמַ֖עַן אֹֽיְבַ֣י פְּדֵֽנִי: |
| קרבה אל נפשי.
(קרב אלי):
|
| גאלה.
גאול אותה:
|
| 20אַתָּ֬ה יָדַ֗עְתָּ חֶרְפָּתִ֣י וּ֖בָשְׁתִּי וּכְלִמָּתִ֑י נֶ֜גְדְּךָ֗ כָּל־צֽוֹרְרָֽי: |
| 21חֶרְפָּ֚ה | שָֽׁבְרָ֥ה לִבִּ֗י וָֽאָנ֥֫וּשָׁה וָֽאֲקַוֶּ֣ה לָנ֣וּד וָאַ֑יִן וְ֜לַֽמְנַֽחֲמִ֗ים וְלֹ֣א מָצָֽאתִי: |
| ואנושה.
ואאנש ואחלה כמו (מיכה א׳:ט׳) כי אנושה מכותיה וכמו (ש"ב י"ב) ויאנש הילד דבת שבע, וא"ת היאך האל"ף זו משמשת שורש ומשמשת שימוש המיסב הדיבור אל המדבר כן דרך תיבה שתחלתה אל"ף כגון (מלאכי א׳:ב׳) ואהב את יעקב אני אהבי אהב (משלי ח׳:י״ז) הרי הוא כמו ואאהב, וכן (צפניה א׳:ב׳) אסף אסף כמו אאסף:
|
| לנוד.
שיבואו לי אוהבים לנוד לי ולנחמני:
|
| 22וַיִּתְּנ֣וּ בְּבָֽרוּתִ֣י רֹ֑אשׁ וְ֜לִצְמָאִ֗י יַשְׁק֥וּנִי חֹֽמֶץ: |
| בברותי.
בסעודתי כמו תבא נא תמר אחותי ואברה מידה (שמואל ב י״ג:ה׳) ראש מרה:
|
| 23יְהִ֤י שֻׁלְחָנָ֣ם לִפְנֵיהֶ֣ם לְפָ֑ח וְלִשְׁלוֹמִ֥ים לְמוֹקֵֽשׁ: |
| ולשלומים.
כשיקוו לשלום יהפך שלומם למוקש:
|
| 24תֶּחְשַׁ֣כְנָה עֵֽ֖ינֵיהֶם מֵֽרְא֑וֹת וּ֜מָתְנֵיהֶ֗ם תָּמִ֥יד הַמְעַֽד: |
| 25שְׁפָךְ־עֲלֵיהֶ֥ם זַעְמֶּ֑ךָ וַֽחֲר֥וֹן אַ֜פְּךָ֗ יַשִּׂיגֵֽם: |
| 26תְּהִי־טִֽירָתָ֥ם נְשַׁמָּ֑ה בְּ֜אָֽהֳלֵיהֶ֗ם אַל־יְהִ֥י יֹשֵֽׁב: |
| 27כִּֽי־ אַ֖תָּה אֲשֶׁר־הִכִּ֣יתָ רָדָ֑פוּ וְאֶל־מַכְא֖וֹב חֲלָלֶ֣יךָ יְסַפֵּֽרוּ: |
| כי.
את העם הזה אשר אתה הכית:
|
| רדפו.
אתה קצפת מעט והם עזרו לרעה:
|
| ואל מכאוב חלליך יספרו.
דבריהם לבוא בעצה נשחיתם בהיותם כאבים:
|
| 28תְּֽנָה־ עָ֖וֹן עַל־עֲוֹנָ֑ם וְאַל־יָ֜בֹ֗אוּ בְּצִדְקָתֶֽךָ: |
| 29יִמָּחֽוּ מִסֵּ֣פֶר חַיִּ֑ים וְעִם־צַ֜דִּיקִ֗ים אַל־יִכָּתֵֽבוּ: |
| 30וַֽאֲנִי עָנִ֣י וְכוֹאֵ֑ב יְשׁוּעָֽתְךָ֖ אֱלֹהִ֣ים תְּשַׂגְּבֵֽנִי: |
| 31אֲהַֽלְלָ֣ה שֵׁם־אֱלֹהִ֣ים בְּשִׁ֑יר וַֽאֲגַדְּלֶ֥נּוּ בְתוֹדָֽה: |
| 32וְתִיטַ֣ב לַֽ֖יהֹוָה מִשּׁ֥וֹר פָּ֗ר מַקְרִ֥ן מַפְרִֽיס: |
| ותיטב.
הלולי לה':
|
| משור פר.
הוא שור שהקריב אדם הראשון שנברא בקומתו וביום שנקרא שור בו ביום הביאו שהשור בן יומו קרוי שור שנאמר (ויקרא כ״ב:כ״ז) שור או כשב או עז כי יולד, בו ביום נדמה לפר שהוא בן שלש:
|
| מקרן מפריס.
קרנותיו קדמו לפרסותיו שהרי בקומתו ובקרניו נברא וראשו יצא מן הארץ תחלה כדרך כל הנולדים הוציאתן הארץ נמצאו קרניו קדמו לרגליו:
|
| 33רָא֣וּ עֲנָוִ֣ים יִשְׂמָ֑חוּ דֹּֽרְשֵׁ֥י אֱ֜לֹהִ֗ים וִיחִ֥י לְבַבְכֶֽם: |
| 34כִּֽי־שֹׁמֵ֖עַ אֶל־אֶבְיוֹנִ֥ים | יְהֹוָ֑ה וְאֶת־אֲ֜סִירָ֗יו לֹ֣א בָזָֽה: |
| 35יְֽהַלְלוּהוּ שָׁמַ֣יִם וָאָ֑רֶץ יַ֜מִּ֗ים וְכָל־רֹמֵ֥שׂ בָּֽם: |
| 36כִּ֚י אֱלֹהִ֨ים | י֘וֹשִׁ֚יעַ צִיּ֗וֹן וְ֖יִבְנֶה עָרֵ֣י יְהוּדָ֑ה וְיָ֥שְׁבוּ שָׁ֜֗ם וִֽירֵשֽׁוּהָ: |
| 37וְזֶֽרַע־עֲ֖בָדָ֥יו יִנְחָל֑וּהָ וְאֹֽ֘הֲבֵ֥י שְׁ֜מ֗וֹ יִשְׁכְּנוּ־בָֽהּ: |
