פרק לב

1וַיִּשְׁבְּת֡וּ שְׁלֹ֚שֶׁת הָֽאֲנָשִׁ֣ים הָ֖אֵלֶּה מֵֽעֲנ֣וֹת אֶת־אִיּ֑וֹב כִּ֚י ה֖וּא צַדִּ֣יק בְּעֵינָֽיו:
2וַיִּ֚חַר אַ֨ף | אֱלִיה֣וּא בֶן־בַּֽרַכְאֵ֣ל הַבּוּזִי֘ מִמִּשְׁפַּ֪חַ֫ת רָ֥ם בְּ֖אִיּוֹב חָרָ֣ה אַפּ֑וֹ עַל־צַדְּק֥וֹ נַ֜פְשׁ֗וֹ מֵֽאֱלֹהִֽים:
ממשפחת רם: אברהם שנאמר האדם הגדול בענקים (יהושע י״ד:ט״ו) זה אברהם:
מאלהים: יותר מן המקום:
3וּבִשְׁלֹ֣שֶׁת רֵעָיו֘ חָרָ֪ה אַ֫פּ֥וֹ עַ֚ל אֲשֶׁ֣ר לֹא־מָֽצְא֣וּ מַֽעֲנֶ֑ה וַ֜יַּרְשִׁ֗יעוּ אֶת־אִיּֽוֹב:
וירשיעו את איוב: זה אחד מן המקראות שתקנו סופרים את לשון הכתוב וירשיעו כלפי המקום בשתיקותם היה לו לכתוב אלא שכינה הכתוב וכן וימירו את כבודם בתבנית שור כבודי היה לו לכתוב אלא שכינה הכתוב וכן ואל אראה ברעתי (במדבר י״א:ט״ו-ט״ז) ברעת' היה לו לכתוב אלא שכינה הכתוב וכן הרבה מקומות בספרי ובמסורת הגדולה:
4וֶֽאֱלִיה֗וּ חִכָּ֣ה אֶת־אִ֖יּוֹב בִּדְבָרִ֑ים כִּ֚י זְֽקֵנִים־הֵ֖מָּה מִמֶּ֣נּוּ לְיָמִֽים:
חכה: המתין כי זקנים המה ממנו לימים האחרים לכן חדל לו עד ששתקו הם, (מענה אליהו):
5וַיַּ֚רְא אֱלִיה֗וּא כִּ֘י אֵ֚ין מַֽעֲנֶ֗ה בְּ֖פִי שְׁלֹ֥שֶׁת הָֽאֲנָשִׁ֗ים וַיִּ֥חַר אַפּֽוֹ:
6וַיַּ֚עַן | אֱלִיה֖וּא בֶן־בַּֽרַכְאֵ֥ל הַבּוּזִ֗י וַיֹּ֫אמַ֥ר צָ֘עִ֚יר אֲנִ֣י לְ֖יָמִים וְאַתֶּ֣ם יְשִׁישִׁ֑ים עַל־כֵּ֖ן זָחַ֥לְתִּי וָֽאִירָ֓א | מֵֽחַוֹּ֖ת דֵּעִ֣י אֶתְכֶֽם:
זחלתי: יראתי:
7אָמַרְתִּי יָמִ֣ים יְדַבֵּ֑רוּ וְרֹ֥ב שָׁ֜נִ֗ים יֹדִ֥יעוּ חָכְמָֽה:
8אָכֵן רֽוּחַ־הִ֣יא בֶֽאֱנ֑וֹשׁ וְנִשְׁמַ֖ת שַׁדַּ֣י תְּבִינֵֽם:
אכן רוח היא באנוש: החכמה ולא ע"י ימים וזקנה אלא רוח המקום הוא:
9לֹֽא־רַבִּ֥ים יֶחְכָּ֑מוּ וּ֜זְקֵנִ֗ים יָבִ֥ינוּ מִשְׁפָּֽט:
10לָכֵ֣ן אָ֖מַרְתִּי שִׁמְעָה־לִּ֑י אֲחַוֶּ֖ה דֵּעִ֣י אַף־אָֽנִי:
11הֵ֚ן הוֹחַ֨לְתִּי לְֽדִבְרֵיכֶ֗ם אָ֖זִין עַד־תְּבוּנֹֽתֵיכֶ֑ם עַד־תַּחְקְר֥וּן מִלִּֽין:
12וְעָֽדֵיכֶ֗ם אֶתְבּ֫וֹנָ֥ן וְהִנֵּ֚ה אֵ֣ין לְאִיּ֣וֹב מוֹכִ֑יחַ עוֹנֶ֖ה אֲמָרָ֣יו מִכֶּֽם:
ועדיכם אתבונן: התבוננתי בכם וראיתי כי אין מוכיח לאיוב:
13פֶּן־תֹּֽ֖אמְרוּ מָצָ֣אנוּ חָכְמָ֑ה אֵ֖ל יִדְּפֶ֣נּוּ לֹא־אִֽישׁ:
פן תאמרו: :
מצאנו חכמה: בשתיקותינו שלא להקניטו עוד כי:
כי אל ידפנו ולא איש: לא היה לכם למעט כבוד המקום בכך:
14וְלֹֽא־עָרַ֣ךְ אֵלַ֣י מִלִּ֑ין וּ֜בְאִמְרֵיכֶ֗ם לֹ֣א אֲשִׁיבֶֽנּוּ:
ולא ערך אלי מלין: קבלה היא או שלא ערך אלי מלין:
ובאמריכם לא אשיבנו: לא באותן אמרים שהשיבותם לו הייתי משיבו:
15חַתּוּ לֹא־עָ֣נוּ ע֑וֹד הֶעְתִּ֖יקוּ מֵהֶ֣ם מִלִּֽים:
העתיקו: סרו מהן מלין:
16וְהוֹחַלְתִּי כִּי־לֹ֣א יְדַבֵּ֑רוּ כִּ֥י עָֽ֜מְד֗וּ לֹא־עָ֥נוּ עֽוֹד:
17אַֽעֲנֶ֣ה אַף־אֲנִ֣י חֶלְקִ֑י אֲחַוֶּ֖ה דֵעִ֣י אַף־אָֽנִי:
18כִּי מָלֵ֣תִי מִלִּ֑ים הֱ֜צִיקַ֗תְנִי ר֣וּחַ בִּטְנִֽי:
19הִנֵּה֤ בִטְנִ֗י כְּיַ֥יִן לֹא־יִפָּתֵ֑חַ כְּאֹב֥וֹת חֲ֜דָשִׁ֗ים יִבָּקֵֽעַ:
הנה בטני: מלא רוח, דברים להשיב בתאוה:
כיין לא יפתח: כיין חדש שאינו נפתח והוא נופח ואף בתוך אובות חדשים ומבקעם:
אובות: נודות עשויין כקומת אדם גבוהים:
20אֲדַבְּרָ֥ה וְיִרְוַֽח־לִ֑י אֶפְתַּ֖ח שְׂפָתַ֣י וְאֶֽעֱנֶֽה:
21אַל־נָ֖א אֶשָּׂ֣א פְנֵי־אִ֑ישׁ וְאֶל־אָ֜דָ֗ם לֹ֣א אֲכַנֶּֽה:
לא אכנה: לא אשנה דברי להחליפו לכבודו כמו שאמרתי למעלה וירשיעו את איוב זהו כינוי שמשנה את הדיבור בשביל כבודו ואף זאת לא אעשה כי בפה מלא אוכיחנו:
22כִּ֚י לֹ֣א יָדַ֣עְתִּי אֲכַנֶּ֑ה כִּ֜מְעַ֗ט יִשָּׂאֵ֥נִי עֹשֵֽׂנִי:
כמעט ישאני: יסלקני מן העולם ויש פותרים ישאני כמו ותשא הארץ מפניו (נחום א ה):