פרק ב

1בְּנִי אִם־תִּקַּ֣ח אֲמָרָ֑י וּ֜מִצְו‍ֹתַ֗י תִּצְפֹּ֥ן אִתָּֽךְ:

בני אם תקח אמרי. בני תהיה אם תקח אמרי:

2לְהַקְשִׁ֣יב לַֽחָכְמָ֣ה אָזְנֶ֑ךָ תַּטֶּ֥ה לִ֜בְּךָ֗ לַתְּבוּנָֽה:

להקשיב לחכמה. לעסוק בתורה:

3כִּ֤י אִ֣ם לַבִּינָ֣ה תִקְרָ֑א לַ֜תְּבוּנָ֗ה תִּתֵּ֥ן קוֹלֶֽךָ:

4אִם־תְּבַקְשֶׁ֥נָּה כַכָּ֑סֶף וְֽכַמַּטְמוֹנִ֥ים תַּחְפְּשֶֹֽנָּה:

5אָ֗ז תָּ֖בִין יִרְאַ֣ת יְהוָ֑ה וְדַ֖עַת אֱלֹהִ֣ים תִּמְצָֽא:

אז תבין יראת ה'. מוסב על ענין שלמעלה שאמר כי אם לבינה תקרא:

6כִּֽי־יְ֖הוָה יִתֵּ֣ן חָכְמָ֑ה מִ֜פִּ֗יו דַּ֣עַת וּתְבוּנָֽה:

כי ה' יתן חכמה. הא למדת שגדולה היא שהרי נתנה מפי הקב"ה לכך אתה צריך לקנותה:

7וִצְפֹּ֣ן יִצְפֹּ֣ן לַ֖יְשָׁרִים תּוּשִׁיָּ֑ה מָ֜גֵ֗ן לְהֹ֣לְכֵי תֹֽם:

יצפון לישרים תושיה. גנזה הקב"ה אצלו כ"ו דורות עד שנתנה לדור המדבר:

מגן להולכי תום. (יצפון מגן להולכי תום) כלומר והיא תהיה לך למגן:

8לִנְצֹר אָרְח֣וֹת מִשְׁפָּ֑ט וְדֶ֖רֶךְ חֲסִידָ֣יו (כתיב חסידו) יִשְׁמֹֽר:

לנצור ארחות משפט. שעל ידה ינצרו ארחות משפט והוא דרך חסידיו ישמור שלא יכשלו:

9אָ֗ז תָּ֖בִין צֶ֣דֶק וּמִשְׁפָּ֑ט וּ֜מֵישָׁרִ֗ים כָּל־מַעְגַּל־טֽוֹב:

10כִּֽי־תָב֣וֹא חָכְמָ֣ה בְלִבֶּ֑ךָ וְ֜דַ֗עַת לְֽנַפְשְׁךָ֥ יִנְעָֽם:

11מְזִמָּה תִּשְׁמֹ֥ר עָלֶ֗יךָ תְּבוּנָ֥ה תִנְצְרֶֽכָּה:

מזמה תשמור עליך. התורה תשמור עליך:

12לְהַצִּ֣ילְךָ מִדֶּ֣רֶךְ רָ֑ע מֵ֜אִ֗ישׁ מְדַבֵּ֥ר תַּהְפֻּכֽוֹת:

מאיש מדבר תהפוכות. הם האפקורסין שמטעין את ישראל מאמונתן ומהפכין את התורה לרעה:

13הַעֹ֣זְבִים אָרְח֣וֹת י֑שֶׁר לָ֜לֶ֗כֶת בְּדַרְכֵי־חֽשֶׁךְ:

14הַשְּׂמֵחִים לַעֲשֹ֥וֹת רָ֑ע יָ֜גִ֗ילוּ בְּֽתַהְפֻּכ֥וֹת רָֽע:

15אֲשֶׁ֣ר אָרְחֹתֵיהֶ֣ם עִקְּשִׁ֑ים וּ֜נְלוֹזִ֗ים בְּמַעְגְּלוֹתָֽם:

ונלוזים במעגלותם. כל ל' נלוז ל' עקמימות הוא שבכ"מ הוא סמוך לעקש ועקש הוא ל' עקום כמו שנאמר ומעקשים למישור (ישעיה מב):

ונלוזים במעגלותם. הם עקומים בדרכיהם המקולקלים:

16לְהַצִּ֣ילְךָ מֵאִשָּׁ֣ה זָרָ֑ה מִ֜נָּכְרִיָּ֗ה אֲמָרֶ֥יהָ הֶחֱלִֽיקָה:

מאשה זרה. מכנסיה של אפיקורסות והיא המינות ולא יתכן לומר שלא דבר אלא על המנאפת ממש כי מה שבחה של תורה שאמר כאן להצילך מאשה זרה ולא מעבירה אחרת אלא זו מינות שהוא פריקת עול של כל המצות:

17הַעֹזֶבֶת אַלּ֣וּף נְעוּרֶ֑יהָ וְאֶת־בְּרִ֖ית אֱלֹהֶ֣יהָ שָׁכֵֽחָה:

18כִּ֤י שָׁ֣חָה אֶל־מָ֣וֶת בֵּיתָ֑הּ וְאֶל־רְ֜פָאִ֗ים מַעְגְּלֹתֶֽיהָ:

כי שחה אל מות ביתה. מוסב על להצילך וגו' כי תבא אל ביתה ישח ומחליק כמדרון היורד אל מות, והתורה תשמור עליך מנפילה זו הרי דבר גדול הוא לך:

רפאים. נרפים מדרך הטוב ונעזבים מאין סומך עד שנופלים בגהינם:

19כָּל־בָּ֖אֶיהָ לֹ֣א יְשׁוּב֑וּן וְלֹֽא־יַ֜שִּׂ֗יגוּ אָרְח֥וֹת חַיִּֽים:

לא ישובון. יקשה בעיניהם לפרוש ממנה ולחזור בהם:

20לְמַ֗עַן תֵּ֖לֵךְ בְּדֶ֣רֶךְ טוֹבִ֑ים וְאָרְח֖וֹת צַדִּיקִ֣ים תִּשְׁמֹֽר:

למען תלך. מוסב על המקרא שלמעלה להצילך מדרך רעה למען הוליכך בדרך טובים:

21כִּֽי־יְשָׁרִ֥ים יִשְׁכְּנוּ־אָ֑רֶץ וּ֜תְמִימִ֗ים יִוָּ֥תְרוּ בָֽהּ:

כי ישרים ישכנו ארץ. לעולם הבא:

יותרו בה. כשירדו רשעים לגהינם:

22וּרְשָׁעִים מֵאֶ֣רֶץ יִכָּרֵ֑תוּ וּ֜בוֹגְדִ֗ים יִסְּח֥וּ מִמֶּֽנָּה: