| 1כֹּ֚ה הִרְאַ֙נִי֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה וְהִנֵּה֙ יוֹצֵ֣ר גֹּבַ֔י בִּתְחִלַּ֖ת עֲל֣וֹת הַלָּ֑קֶשׁ וְהִ֨נֵּה־לֶ֔קֶשׁ אַחַ֖ר גִּזֵּ֥י הַמֶּֽלֶךְ: |
| כה הראני.
פורענות שהיה רוצה להביא גובאי:
|
| בתחלת עלות הלקש.
ל' מלקוש שהתבואה עולה בקנה שלה:
|
| והנה לקש.
היה צומח:
|
| אחרי גיזי המלך.
אחר שגזזו תבואת המלך עד שלא עלתה בקנה היו גוזזין אותה שחת להאכיל לבהמות וכן ת"י דאיתגזיזת שיחתא דמלכא ול' משנה היא קוצר לשחת ומאכיל לבהמה:
|
| 2וְהָיָ֗ה אִם־כִּלָּה֙ לֶֽאֱכוֹל֙ אֶת־עֵ֣שֶׂב הָאָ֔רֶץ וָֽאֹמַ֗ר אֲדֹנָ֚י יֱהֹוִה֙ סְֽלַח־נָ֔א מִ֥י יָק֖וּם יַֽעֲקֹ֑ב כִּ֥י קָטֹ֖ן הֽוּא: |
| והיה אם כלה.
כאשר כלה לאכול:
|
| את עשב הארץ.
באותה שדה:
|
| ואמר אדני ה' סלח נא.
ואל תשחת הארץ:
|
| מי יקום יעקב.
מאן יקום ויבעי על חטאיהון:
|
| כי קטן.
ארי מטלטלין:
|
| 3נִחַ֥ם יְהֹוָ֖ה עַל־זֹ֑את לֹ֥א תִֽהְיֶ֖ה אָמַ֥ר יְהֹוָֽה: |
| נחם ה' על זאת.
נתרצה בתפלתו ונעתר לי:
|
| 4כֹּ֚ה הִרְאַ֙נִי֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה וְהִנֵּ֥ה קֹרֵ֛א לָרִ֥ב בָּאֵ֖שׁ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה וַתֹּ֙אכַל֙ אֶת־תְּה֣וֹם רַבָּ֔ה וְאָֽכְלָ֖ה אֶת־הַחֵֽלֶק: |
| הראני.
עוד פורענות להביא עליכם:
|
| והנה קורא.
את פמליא שלו לריב. אתכם בפורענות דליקת אש:
|
| החלק.
חלקת השדה:
|
| 5וָֽאֹמַ֗ר אֲדֹנָ֚י יֱהֹוִה֙ חֲדַל־נָ֔א מִ֥י יָק֖וּם יַֽעֲקֹ֑ב כִּ֥י קָטֹ֖ן הֽוּא: |
| 6נִחַ֥ם יְהֹוָ֖ה עַל־זֹ֑את גַּם־הִיא֙ לֹ֣א תִֽהְיֶ֔ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה: |
| 7כֹּ֣ה הִרְאַ֔נִי וְהִנֵּ֧ה אֲדֹנָ֛י נִצָּ֖ב עַל־חוֹמַ֣ת אֲנָ֑ךְ וּבְיָד֖וֹ אֲנָֽךְ: |
| על חומת אנך.
על שורא דדינא וכן פתר דונש, אנך ל' ערבי חוט קו המשקולת העופרת אשר בה יביט בונה החומה ליישר הדימוס אף כאן הוא לשון קו משקולת משפט:
|
| 8וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י מָֽה־אַתָּ֚ה רֹאֶה֙ עָמ֔וֹס וָֽאֹמַ֖ר אֲנָ֑ךְ וַיֹּ֣אמֶר אֲדֹנָ֗י הִֽנְנִ֨י שָׂ֚ם אֲנָךְ֙ בְּקֶ֙רֶב֙ עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹֽא־אוֹסִ֥יף ע֖וֹד עֲב֥וֹר לֽוֹ: |
| הנני שם אנך.
הנני שופט אותם בקו שורת הדין:
|
| עבור לו.
להמתין להם על פשעיהם:
|
| 9וְנָשַׁ֙מּוּ֙ בָּמ֣וֹת יִשְׂחָ֔ק וּמִקְדְּשֵׁ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל יֶֽחֱרָ֑בוּ וְקַמְתִּ֛י עַל־בֵּ֥ית יָֽרָבְעָ֖ם בֶּחָֽרֶב: |
| ומקדשי ישראל.
הוא בית אל שנאמר כי מקדש מלך הוא:
|
| על בית ירבעם.
בן יואש:
|
| 10וַיִּשְׁלַ֗ח אֲמַצְיָה֙ כֹּהֵ֣ן בֵּֽית־אֵ֔ל אֶל־יָֽרָבְעָ֥ם מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר קָשַׁ֨ר עָלֶ֜יךָ עָמ֗וֹס בְּקֶ֙רֶב֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל לֹֽא־תוּכַ֣ל הָאָ֔רֶץ לְהָכִ֖יל אֶת־כָּל־דְּבָרָֽיו: |
| כהן בית אל.
כומר לע"ז שלו:
|
| 11כִּֽי־כֹה֙ אָמַ֣ר עָמ֔וֹס בַּחֶ֖רֶב יָמ֣וּת יָֽרָבְעָ֑ם וְיִ֨שְׂרָאֵ֔ל גָּלֹ֥ה יִגְלֶ֖ה מֵעַ֥ל אַדְמָתֽוֹ: |
| בחרב ימות ירבעם.
והוא לא אמר כן אלא וקמתי על בית ירבעם והוא בנו זכריה שהרגו שלום בן יבש (מלכים ב טו):
|
| 12וַיֹּ֚אמֶר אֲמַצְיָה֙ אֶל־עָמ֔וֹס חֹזֶ֕ה לֵ֥ךְ בְּרַח־לְךָ֖ אֶל־אֶ֣רֶץ יְהוּדָ֑ה וֶֽאֱכָל־שָׁ֣ם לֶ֔חֶם וְשָׁ֖ם תִּנָּבֵֽא: |
| חוזה.
אתה שמתנבא עתידות:
|
| לך ברח לך אל ארץ יהודה.
ששם מקדשו של הקב"ה שאתה מתנבא בשמו:
|
| ואכל שם לחם.
לשון בזיון אמר לו שם יתנו לך פתיתי לחם בשכר שתתנבא להם:
|
| 13וּבֵֽית־אֵ֔ל לֹֽא־תוֹסִ֥יף ע֖וֹד לְהִנָּבֵ֑א כִּ֚י מִקְדַּשׁ־מֶ֙לֶךְ֙ ה֔וּא וּבֵ֥ית מַמְלָכָ֖ה הֽוּא: |
| ובית אל לא תוסיף עוד להנבא.
שאין מזכירין כאן אלא שם ע"ז:
|
| 14וַיַּ֚עַן עָמוֹס֙ וַיֹּ֣אמֶר אֶל־אֲמַצְיָ֔ה לֹֽא־נָבִ֣יא אָנֹ֔כִי וְלֹ֥א בֶן־נָבִ֖יא אָנֹ֑כִי כִּֽי־בוֹקֵ֥ר אָנֹ֖כִי וּבוֹלֵ֥ס שִׁקְמִֽים: |
| לא נביא אנכי.
איני מנביאי שקר שלכם הנוטלים שכרם להנבא איני צריך לכל זאת ולא נהגתי כך אני שאני עשיר ובעל מקנה ונכסים כמו שת"י ארי מרי גיתי אנא ושקמין אית לי בשפלתא:
|
| בוקר אנכי.
רועה בקר:
|
| ובולס שקמים.
מחפש בשקמים לראו' איזה עתו לקוץ כדי להוסיף ענפים ואיזה ראוי לקורות שכן דרך שקוצצין בתולות השקמה ובולס כמו ובולש אלא שעמוס מגמגם בלשונו שכך אמרו למה נקרא שמו עמוס שהיה עמוס בלשונו וישראל קוראים אותו פסילוס כדאיתא בפסיקתא:
|
| 15וַיִּקָּחֵ֣נִי יְהֹוָ֔ה מֵאַֽחֲרֵ֖י הַצֹּ֑אן וַיֹּ֚אמֶר אֵלַי֙ יְהֹוָ֔ה לֵ֥ךְ הִנָּבֵ֖א אֶל־עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל: |
| 16וְעַתָּ֖ה שְׁמַ֣ע דְּבַר־יְהֹוָ֑ה אַתָּ֣ה אֹמֵ֗ר לֹ֚א תִנָּבֵא֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל וְלֹ֥א תַטִּ֖יף עַל־בֵּ֥ית יִשְׂחָֽק: |
| ולא תטיף.
ל' נבואה הוא והרבה יש במקרא הטף אל דרום (יחזקאל כ"א):
|
| 17לָכֵ֞ן כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה אִשְׁתְּךָ֞ בָּעִ֚יר תִּזְנֶה֙ וּבָנֶ֚יךָ וּבְנֹתֶ֙יךָ֙ בַּחֶ֣רֶב יִפֹּ֔לוּ וְאַדְמָֽתְךָ֖ בַּחֶ֣בֶל תְּחֻלָּ֑ק וְאַתָּ֗ה עַל־אֲדָמָ֚ה טְמֵאָה֙ תָּמ֔וּת וְיִ֨שְׂרָאֵ֔ל גָּלֹ֥ה יִגְלֶ֖ה מֵעַ֥ל אַדְמָתֽוֹ: |
