לקהילה היהודית האוסטרלית יצאו מוניטין של קהילה שאחוז ניצולי השואה בה גבוה יותר מבכל מדינה אחרת. כיוון שגדלנו במלבורן הייתה לתקופה איומה זו בהיסטוריה השפעה ניכרת על תודעתנו. הובילו אותנו אל תוך הזיכרונות, ראינו את המספרים המקועקעים על זרועותיהם של ידידי משפחה, ואפילו מגיל צעיר יכולתי לדקלם את רשימת מחנות ההשמדה באירופה, ממש כפי שעמיתי האוסטרלי יכל לדקלם את רשימת משחקי הכדורגל האחרונים.

אחת ההשפעות המשמעותיות מהשואה הייתה שדור שלם של סבים נעדר מן התמונה. אמי נהגה לספר לי כיצד בשנות החמישים, בימים שבהם היא גדלה במלבורן, היא הייתה הנערה היחידה בכיתה שהייתה לה סבתא. חבריה לכיתה נהגו לבקר בביתה רק כדי לראות אותה משחקת עם "סבתא אמיתית". יתכן שאמי קצת הגזימה, אך ללא ספק היו רק מעט מאוד נשים בנות גילה של סבתא-רבא שלי.

כיום, ההתקדמות במדעי הרפואה הביאה לכך שאחוז גבוה מזקני הקהילה שלנו זוכים לאריכות ימים ולרוות נחת מנכדים ומנינים. זוהי מתנה מיוחדת, שכן ניתנה לנו ההזדמנות ללמוד מכישורי החיים המצטברים, מן העצות והחכמה של הדורות הקודמים. מעולם לא הייתה תוחלת החיים גבוהה כל-כך, ועלינו מוטלת האחריות לכך שלא נבזבז את המתנה הזאת.

השבוע נסיים את קריאת ספר בראשית, ספר התורה הראשון, בפרשת ויחי בה מסופר כיצד יוסף האריך ימים וזכה ליהנות מניניו וללמד אותם, וגם כיצד הוא חי זמן ממושך דיו כדי לפגוש את בני-ניניו. "וירא יוסף לאפרים בני שילשים [כלומר, נכדי-נכדים]. גם בני מכיר בן מנשה ילדו על ברכי יוסף" (בראשית נ, כג). ההבחנה מעניינת. בני נכדיו נולדו על ברכיו. הוא גידל וטיפח אותם, לימד והעניק להם את שפע הניסיון שצבר. הם עוצבו על פי הדוגמה שלו והוא התגאה בהישגיהם. אך הדור הבא לא היה כה בר מזל. הוא רק ראה אותם. אני משוכנע שהוא מאוד נהנה לשמוע כשנולדו, אך הוא היה זקן וחלש מדי מכדי שיוכל להשתתף בגידולם באופן משמעותי.

לעתים תכופות יותר מדי אנו רואים כיצד המתנה של סבים וסבתות הולכת לטמיון. או ששולחים את בני גיל הזהב לבתי אבות ולא מעניקים להם כל הזדמנות לפגוש את נכדיהם, או שהם עצמם מסתלקים מן התמונה ובוחרים לבלות את שנות הזהב שלהם בישיבה על חוף הים, בקריאת עיתונים ובצפיה בטלוויזיה. כך או כך, הדור הצעיר הוא המפסיד.

יש לנו הזדמנות נפלאה להביא את הורינו, את סבינו ואת סבתותינו אל תוך חייהם של ילדינו. משפחה שבה אנשים מכל הדורות מסתדרים אלו עם אלו בקלות ובנעימות; שבה הזקנים חולקים עם האחרים את הידע שלהם ובתורם מקבלים השראה מהתלהבותם של בני הנוער.... אלו שמחות שיש לטפחן.

האחריות המוטלת עלינו לגדל את ילדינו על דרך התורה והמצוות חלה באותה מידה גם ביחס לנכדינו. אתה מלמד את מה שאתה יודע.

לסבים ולסבתות יש תפקיד חשוב למלא בחיינו. הם לא קיימים רק בשביל תמונות ומפגשים של פעם בחודש. אולי יבוא זמן שבו – אם בשל הגיל או בשל הבריאות הרופפת – הם לא יהיו עוד מסוגלים לתרום באותה דרך. אולי אז יוקצה להם תפקיד הצופה: לשבת בשקט ולרוות נחת מצאצאיהם. אולם כל עוד הוריכם מסוגלים לעשות זאת, הניחו להם לגדל את ילדיכם בחיקם. הוריכם ירוויחו מכך, אתם תרוויחו מכך וילדיכם יאהבו אתכם בשל כך.