האגדה מספרת כי ערב אחד הבחין נפוליון באנשים היושבים על הרצפה ובוכים. לשאלתו, הסבירו לו כי יהודים מתאבלים על חורבן של בית המקדש, שארע לפני כאלף ושמונה מאות שנה. התפעל הקיסר ואמר: "עם שמסוגל לשמר את זכר מולדתו שנים רבות כל כך – ישוב ויבנה אותה".

השבוע חל תשעה באב, בו צמים לזכר החורבן של שני בתי המקדש. יחד עם הצער, אנו מצפים לנחמה הגדולה בבניין בית המקדש השלישי. אם נשפוט לפי ההיסטוריה, בית המקדש נבנה כבר פעמיים, ובכל פעם חרב כעבור כמה מאות שנים. האם זה מה שעומד לקרות גם לבית השלישי?

חז"ל מרגיעים אותנו וקובעים כי בית המקדש השלישי יהיה מושלם מכל הכיוונים, ולכן לעולם לא ייחרב. מדוע?

ובכן, הקשר בין הקב"ה לעם ישראל יכול לבוא משני כיוונים:

אפשרות אחת – הקב"ה יוזם את הקשר מלמעלה, על ידי התגלות אלוקית של ניסים ורוח הקודש. במקרה כזה רמת הקדושה גבוהה במיוחד, אך יתכן שאנו לא נעכל ולא נפנים את הקדושה כראוי.

אפשרות שנייה – הקשר מתחיל מלמטה, מצד בני ישראל, בעבודה עצמית של לימוד תורה וקיום מצוות. קשר כזה הוא פנימי ויציב יותר, אך מצד שני רמת הקדושה נמוכה באופן יחסי.

שני סוגי הקשר מתבטאים בשני בתי המקדש שחרבו. הבית הראשון נבנה מתוך התגלות אלוקית עוצמתית של ניסים ורוח הקודש. אולם הוא חרב מפני שעם ישראל לא הפנים את עוצמת הקדושה, דבר שהביא לנפילה רוחנית ולחורבן.

בשונה מכך, הבית השני נבנה מלמטה. הייתה אז תקופה של גלות והסתר רוחני, ובני ישראל נדרשו לעבודה עצמית כדי להתקרב אל ה' ולבנות את המקדש. היתרון הוא בכך שבית המקדש נבנה בהתאם לרמה הרוחנית האמיתית של בני ישראל, ולכן החזיק מעמד זמן רב יותר מאשר הבית הראשון. אולם גם הבית השני נחרב, שכן השראת השכינה הייתה ברמה נמוכה, עובדה שהתבטאה בהעדר ארון הברית והעדר נביאים.

בית המקדש השלישי ישלב בין התגלות אלוקית לעבודה עצמית. מצד אחד בית המקדש ייבנה אחרי עבודה של אלפיים שנות גלות, בהם בני ישראל חוו ניסיונות קשים וגילו מסירות נפש. מאידך, הבית השלישי ייבנה מלמעלה על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו, כמו שנאמר "מקדש ה' כוננו ידיך". השילוב הזה יביא לקיום נצחי של הבית השלישי.

זו הנחמה הגדולה לה אנו מצפים, ועליה נאמר בהפטרת השבת הקרובה: "נחמו נחמו עמי".