לא מזמן שאלתי בחור צעיר אם היה מוכן לקחת על עצמו קיום של מצווה אחת. תשובתו, "זו אינה כוס התה שלי", הפתיעה אותי מאד וגרמה לי לתהות, האם אנו מוגבלים לכיוון קבוע מראש או שלמעשה אנו מסוגלים להרבה יותר.

אילו החיים היו משחק שחמט, האם היינו פיונים שיכולים לנוע רק בכיוון אחד? או שהיינו 'מלכה', שיכולה לנוע לכל כיוון שתבחר?

המלאך

מלאכים הם חד-כיווניים. אופיים מעוצב על ידי אלוקים לתוך פרופיל בודד קבוע מראש. הם חייבים להישאר על אותן מסילות קבועות מראש ואינם מסוגלים לתנועה צדדית.

חלק מהמלאכים עובדים את השם באהבה. אחרים עובדים אותו בשמחה. מלאכים שאוהבים אינם מסוגלים לשמוח, ומלאכים ששמחים אינם מסוגלים לאהוב, אלא אם כן הם "לווים" זה מזה.

מלאך אוהב שרוצה לעבוד את השם בשמחה צריך לִלוות שמחה ממלאך שמח. מלאך שמח שרוצה להתפלל באהבה צריך לִלוות אהבה ממלאך אוהב. אותה מתכונת קיימת לגבי כל תכונה מלאכית.1

לכן הנביא מתאר מלאכים כנייחים.2 המלאך אינו יכול לעזוב את תפקידו ולקחת על עצמו תפקיד חדש אלא אם הוא מונע באופן חיצוני. הוא מסוגל למסירות עצומה ותשוקה רוחנית, אך אינו מסוגל לזוז מעצמו ולעשות דברים באופן מנוגד למה שהקב"ה יעד לו.3

הנשמה הניידת

האם אנחנו שונים? האם אנחנו מתוחמים לאותן מצוות שנחשבות אצלנו ל"עדיפות"? המלך שלמה מתייחס לעם ישראל ככלה של הקב"ה. אם השם הוא מלך, אז אנחנו המלכה שלו.4  על לוח השחמט זה אומר שהנשמה היהודית מסוגלת למסע רב-כיווני.

באופן יסודי כל אחד מאיתנו הוא ייחודי. לכל אחד מאיתנו יש תכונות אופייניות משלו ואנו מעדיפים את שביל עבודת השם הפרטי שלנו. יהודים מסוימים שקועים במחשבות, אחרים מעוררים מחשבה. חלק שמחים, חלק אוהבים, חלק אוהבים ללמוד, אחרים לפעול. הנתיבים שלנו הם ייחודיים לנו, אבל אנו שונים מן המלאכים: מלאכים אינם יכולים לסטות מאופיים, אנחנו יכולים.

הנביא מתאר את הנשמה כניידת. היא מסוגלת לנוע לצדדים. למרות שלכול אחד מאיתנו יש מקום התחלה מועדף – מצווה שהטבע שלנו מעדיף הכי הרבה5 - אנו יכולים גם לפעול בדרכים שאינן טבועות בנו. אנו מסוגלים לבצע את אותן מצוות שאינן ב"עדיפותנו".

אנו מסוגלים לקיים את כל המצוות למרות העדפתנו לאחת מהן. אנו יכולים לבחור כל נתיב של עבודת השם, גם את אותם נתיבים שאינם טבעיים לאופיינו.

ברכת יעקב

הקורא הפיקח ישאל: "הנשמות יתכן ויכולות לפעול מחוץ לגבולות הנוחיות שלהן, אך האם תוכלנה להתקיים? האם לא יותר טוב שנבצע בלהיטות את אותן מצוות שמהן אנו נהנים, ואז נבצע בחוסר חשק את אותן מצוות מהן אנו לא נהנים?"

כדי לענות על שאלה זו, טוב יהיה לקחת בחשבון את שנים עשר בניו של יעקב אבינו, שורש האומה. שנים עשר גברים אלה היו דמות האב של עמנו וכל אחד מהם טבע את רישומו ואופיו הייחודי במשפחתו ובצאצאיו.

יעקב ברך את בניו ממש לפני פטירתו. כל בן קיבל ברכה המתאימה לאופיו בעבודת השם. יהודה התברך במנהיגות וכוח, יששכר בהתמדה ובלמדנות, זבולון בהצלחה מסחרית, וכו'.

אחרי שיעקב ברך כל בן באופן אינדיבידואלי, הוא חזר על כל הברכות לכל אחד מבניו. מדוע עשה זאת? איזה תועלת יכולה לצמוח לאחרים מברכות שלא הופנו אליהם ולא התאימו לשאיפותיהם ויכולותיהם?

יעקב רצה שילדיו ייהנו מכל צורה של עבודת השם, לא רק אלו המתאימות לאופיים האינדיבידואלי. הוא רצה שיהיו מעורבים בכל המצוות ולא רק באלו שנמצאות בגבולות הנוחיות שלהם.

לכן נתן יעקב קודם כל ברכה אישית לכל אחד, כדי להלהיב אותם לקראת אותן מצוות המתאימות לאישיותם. לאחר מכן נתן להם ברכות קולקטיביות, כדי לגרום להם להתלהבות אמיתית לכל המצוות, אפילו לאלו שאינן תואמות את אישיותם.

חלטו כוס תה נוספת

התשובה לשאלתנו הקודמת היא: כן, אנו יכולים להתקיים מחוץ לגבולות הנוחיות שלנו. ההבדלים בהרכב הרוחני שלנו היום נובע מהאופי הייחודי של כל אחד משנים עשר בניו של יעקב. ברכתו של יעקב, שאפשרה לבניו להגיע מעבר להגבלותיהם וליהנות מכל סוגי עבודת השם, מעניקה גם לנו יכולת מופלאה זו.

כל היהודים, בלי קשר לרקע שלהם ולרמת שמירת המצוות שלהם, הינם יורשים שווי ערך לברכת יעקב. שום מצווה אינה מעבר ליכולתנו. כל מצווה יכולה להיות "כוס התה שלנו".

הסוחר המקצועי של היום, בגלל ברכתו של יעקב, מסוגל ללמוד תורה במסירות ובריכוז מלאים. תלמיד חכם כיום, כאשר יש צורך, מסוגל לעזוב את תלמודו ולגייס כספים למטרות צדקה ברצינות גמורה ובשמחה. כל מצווה זמינה לכל יהודי. לא רק לביצוע אלא גם להנאה.

בפעם הבאה שמישהו יגיד לכם "זו לא כוס התה שלי", צאו החוצה, חלטו עוד כוס, שדלו אותו לטעום אותו ואמרו שזה טעם חדש. אמרו שזה הטעם של יעקב אבינו.6