אין העיר נינווה נמנית על הערים היהודיות, אולם שם זה בכל זאת מוכר לכל ילד יהודי. בספר יונה הנביא, אותו אנו קוראים בהפטרה של מנחה ביום כיפור, עומדת העיר נינווה במרכז האירועים שנושאיהם המשותף הוא תשובה.

לפני מאה שנה, כאשר תלמיד שלמד את ספר יונה היה שואל את המורה "היכן נמצאת העיר נינווה? האם אפשר לבקר בה"? היה המורה יכול לומר, לכל היותר, כי "אנו יודעים מעט מאד על מקומה של נינווה הקדומה".

אך היום אנו יודעים הרבה יותר. במאה האחרונה הצליחו ארכיאולוגים וחוקרי עתיקות לגלות הרבה מבירתה הקדומה והיפה להפליא של ממלכת אשור. מי שרוצה להגיע היום אל נינווה, עליו לגשת לחיפה, לחפש את צינור הנפט המסתיים בבתי הזיקוק המפורסמים, וללכת לאורך הצינורות, עד שיגיע למוסול שבעירק (מסע זה, כפי שקוראינו מבינים בוודאי, הוא דמיוני בלבד, כי הערבים לא יתנו לעבור, ומי שינסה עלול לסיים את ההרפתקה בכלא דמשק...), בדיוק מול מוסול, בצד שמאל, נמצאות החורבות שהיו פעם העיר הגדולה אשר בה היו "הרבה משתים עשרה רבוא אדם אשר לא ידע בין ימינו ושמאלו ובהמה רבה" כלשונו של הנביא.

נינווה היתה אחת הערים הקדומות ביותר בעולם. בספר בראשית מסופר כי נמרוד (שנקרא גם אשור והוא אבי האשורים) בנה את העיר, בימי אברהם אבינו. העיר גדלה במהירות והפכה לבירת הממלכה האשורית, לפני כשלושת אלפי שנה. תחת שלטונם של מלכי אשור, גדלה העיר ויפתה עד מאד. המלך סרגון בנה סביב נינווה חומה גבוהה ואיחד בזה שלש ערים נפרדות לעיר ענקית אחת. זוהי נינווה שהנביא אומר עליה כי היא "מהלך שלושת ימים".

בימי סנחריב גדלה העיר עוד יותר. הוא בנה בה ארמונות ובניני פאר אחרים, שייפו את העיר שנהייתה לכלילת היופי. אחד הארמונות שנתגלו הכיל 71 חדרים מקושטים בפיתוחי זהב וכסף. סנחריב הקים גם מחסני נשק גדולים ששרתו את חיל המצב החזק שחנה לאורך החומה הגבוהה. הוא אף פתר את בעיית מי השתיה לעיר, כשבנה צנור מים שסיפק את הנוזל החיוני, דרך שבע תעלות שיצאו מהגבעות שבסביבה. במרכז העיר נטע סנחריב – שהיה ללא ספק מחונן בכשרון בלתי רגיל לתכנון ובנין ערים – גן ובו עצים מוצלים ופרחים מרהיבי עין. פארק זה נקרא על ידו "גן עדן" ומסביב לו נאסרה בניית בתי מגורים או בתי מלאכה.

מלך אשור התחרה עם סנחריב במאמציו להפוך את נינווה לפנינת המזרח העתיק. אחד הדברים המרשימים ביותר הוא הספרייה הגדולה, בה נמצאו עשרות אלפי לוחות חימר, כתובים בכתב- היתדות העתיק. לוחות אלה כוללים את מרבית הספרות הבבלית וכן את מיטב הספרות העולמית של הימים ההם. הסדר ששרר בספירה ענקית זו והאופן בו נשמרו הלוחות – הפליאו את החוקרים.

בימי יונה הנביא היתה העיר נינווה מרכז לחיי ניוון ומוסר ירוד. נקל להבין את סירובו של יונה ללכת לעיר מושחתת זו ולהטיף להם לחזור בתשובה, אחרת תיחרב העיר השאננה. עוד יותר קל לנו להבין את השתוממותו של הנביא, כשהלך לנינווה בסופו של דבר ונוכח לדעת כי כל תושבי העיר, מהמלך ועד העבד השפל ביותר, קיבלו את דבריו ברצינות מדהימה ואזרחיה הגאים של המטרופולין האשורי עוזבים את דרכם הרעה וחוזרים בתשובה. הם התחרטו מעומק לבם, לבשו שקים ושמו אפר על ראשם והחליטו לשנות את אורח החיים הרגיל שלהם. היה זה מאורע שלא חזר על עצמו במשך כל ההיסטוריה האנושית.

אולם ימי התשובה היו קצרים למדי ונינווה חזרה חיש מהר לסורה ואנשיה לדרכים הנלוזות. חורבנה של נינווה היה איפוא בלתי נמנע ועליה אמר נחום הנביא "הוי עיר דמים כלה כחש... פרק מלאה לא ימיש טרף... נמו רועיך מלך אשור, ישכנו אדיריך, נפשו עמך על ההרים ואין מקבץ, אין כהה לשברך, נחלה מכתך, כל שומעי שמעך תקעו כף עליך, כי על מי לא עברה רעתך תמיד".

בערך בשנת ג"א קמ"ח, נכבשה העיר על-ידי הבבלים והוחרבה כליל, בלי אפשרות וסיכוי להיבנות מחדש. עתה הגיעה הממלכה האשורית האדירה, שהחריבה את מלכות ישראל, לגורל דומה. העיר נינווה נמחקה מעל פני האדמה, וחורבותיה כיום יכולות לשמש אזהרה חיה, למה שעולה בסופו של דבר, בגורלן של ממלכות אדירות וגאוניות.