לרגל פרשת נח, אנו מגישים בפניכם גימטריאות ורמזים מיוחדים לפרשת השבוע.

מה הקשר בין נח... לראש השנה?

בפרשת נח מדברים הרבה על נח, אישיותו ומעשיו, אולם במהלך השנה כולה כמעט ולא מזכירים את שמו.

אם נעיין בסידור התפילה נראה שבתפילותינו השונות אנו מרבים להזכיר את אבות האומה: אברהם, יצחק ויעקב; גם שמותיהם של משה רבינו, אהרן הכהן ודוד המלך, באים בפינו לעתים די קרובות (ולדוגמא: בחג הסוכות אנו מכבדים אותם כ"אושפיזין"), וכך גם אנשים חשובים נוספים בהיסטוריה כמו אליהו הנביא. אך שמו של נח – הסבא-רבא של האנושות כולה – אינו מצוי כמעט בתפילות ובברכות.

יש פעם אחת בשנה בה מזכירים את נח ומכבדים את שמו בתוך נוסח התפילה – בראש השנה. בברכת 'זכרונות' שבאמצעה של תפילת מוסף, תפילה יחודית מאוד (שמלווים אותה בקול השופר) – מבקשים מבורא עולם שיזכור אותנו לטובה, ומזכירים בהקשר זה את נח: "וגם את נח באהבה זכרת, ותפקדהו בדבר ישועה ורחמים, בהביאך את מי המבול .. זכרונו בא לפניך ה' אלקינו, להרבות זרעו כעפרות תבל וצאצאיו כחול הים".

הגאון המקובל רבי לוי יצחק שניאורסון (אביו של הרבי מליובאוויטש), מסביר לפי הקבלה כיצד לנח יש קשר מיוחד דוקא עם ראש השנה, והוא מגלה רמז מפתיע בהקשר זה1 :

ישנן שלוש נשים גדולות שנפקדו בבן זכר בדיוק בראש השנה (כדברי חז"ל – ראש השנה י, ב): שרה אמנו, רחל אמנו וחנה אמו של שמואל הנביא (אשת אלקנה). שלוש נשים אלו היו עקרות ובראש השנה זכו לבנים, ואכן, קריאת התורה וההפטרות של שני ימי ראש השנה עוסקים בשלושת נשים אלו: שרה, רחל וחנה.

שמן של שלושת נשים אלו דומה - לשלושתן שם קצר בעל שלוש אותיות, שחלקן זהות. כך האות ר' נמצאת גם אצל שרה וגם אצל רחל, האות ה' מהווה סיומת גם לחנה וגם לשרה, והאות ח' משותפת לרחל ולחנה.

מה הן האותיות היחודיות של כל אחת מהן? – האות היחודית של שרה (שאינה נמצאת אצל חברותיה) היא האות ש'; רחל מיוחדת באות ל'; ואילו חנה מחזיקה לבדה באות נ'.

ואיך כל זה שייך לנח?

ובכן, בפרשת השבוע מציינת התורה את מדותיה המדוייקות של תיבת נח: "שלוש מאות אמה אורך התיבה, חמישים אמה רוחבה, ושלושים אמה קומתה (=גובהה)". וכמה מתאים! שלוש מאות כנגד שרה – ששמה מתחיל באות ש' (=300), חמשים מקביל לחנה – שמתהדרת באות נ' (=50), ושלושים שייך לרחל – ששמה מסתיים באות ל' (=30).

כך מתקשרים שלושת הנשים המזוהות עם ראש השנה – עם האישיות של נח, המקבלת כבוד מיוחד דוקא ביום הזה.

איך האות ה"א מהווה סגולה לילדים

הזכרנו את שרה שנפקדה בראש השנה. את הסיפור על פקידת שרה נקרא בתורה בעוד 2 פרשות, בפרשת וירא; אולם שרה עצמה מוזכרת כבר בפרשת נח, בסוף הפרשה, אם כי בשינוי שם: אנו מכירים אותה בשם "שרה", ואילו בפרשתנו היא נקראת בשם "שרי".

רבי יהודה החסיד2 (מגדולי וראשוני המקובלים האשכנזיים) מצביע על כך שמעלתה של "שרי" נרמזת בפרק "אשת חיל" שאנו שרים בכל ליל שבת. כולנו מכירים את הפסוק המשבח את אשת החיל ואומר: "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה" – ובכן, המלה "עלית" בגימטריא "שרי" (=510).

במה התעלתה והשתבחה שרי "על כולנה"? בכך שהיא זאת שעיטרה את בעלה ("אשת חיל – עטרת בעלה") והוסיפה לו אות על שמו. מתחילה נקרא שמה "שרי", ואילו לאחר מכן ניטלה ממנה האות יו"ד (שערכה המספרי עשר), ו"התפצלה" לשנים – שתי אותיות ה"א (שערכה המספרי של כל אחת מהן הוא חמש). ה"א אחת חזרה לשמה שלה וכך הפכה מ"שרי" ל"שרה", ואילו את הה"א השניה נתנה שרה לבעלה והוא הפך מ"אברם" ל"אברהם".

[לפי פירוש נוסף, אותה י' שניטלה מ"שרי" עברה ליהושע בן נון (תלמידו וממשיך דרכו של משה רבינו), שבמקור נקרא שמו "הושע" ולאחר מכן נוספה האות י' בתחילת שמו ונהפך ל"יהושע". כך נאמר במדרש רבה3 : "יו"ד שנטל הקב"ה משרי, היה טס ופורח לפני כסאו של הקב"ה, אמר לפניו: רבונו של עולם, בשביל שאני קטנה שבאותיות הוצאתני משרה הצדקת? – אמר לו הקב"ה: לשעבר היית משמה של נקבה, ובסופן של אותיות; עכשיו אני נותנך בשמו של זכר ובראשן של אותיות, שנאמר 'ויקרא משה להושע בן נון יהושע'"].

בספרי הקבלה מסבירים4 , כי העובדה שהוחלף שמה של "שרי" ל"שרה" היא שאיפשרה לה להביא לעולם זרע של קיימא. בפרשתנו נאמר: "ותהי שרי עקרה, אין לה ולד" – בתור "שרי" היא היתה עקרה; דוקא לאחר שניתנה בה האות ה"א (וכן בבעלה נוספה האות ה"א והוא הפך ל"אברהם"), היא זכתה להביא לעולם את יצחק בנה.

ואכן, האות ה"א יש לה סגולה מיוחדת להבאת ילדים, וכפי שנרמז בלשון המקרא בפרשת ויגש (מז, כג): "הֵא לכם זרע" – האות ה"א יש בכוחה להביא "זרעא חייא וקיימא".

ומעניין הדבר, שגם פקידתה של רחל אמנו שייכת לאות ה"א. אחותה לאה ילדה ללא עכבות מיוחדות, בהתאם לעובדה שהשם "לאה" כולל את האות ה"א; ואילו רחל, שבשמה אין את האות ה"א, חיכתה זמן רב לילדים והדבר לא היה פשוט. פקידתה של רחל באה לאחר שהציעה ליעקב לקחת את שפחתה שנקראה בשם "בלהה" – כך אמרה רחל ליעקב: "הנה אמתי בלהה, בוא אליה ותלד על ברכיי, ואבנה גם אנכי ממנה".

מה באמת הקשר בין הדברים? לפי מה שהסברנו זה די פשוט: בשם "בלהה" יש פעמיים את האות ה"א, וכך כביכול "תרמה" בלהה ה"א אחת לגברתה רחל, ושתיהן זכו לילדים: גם בלהה וגם רחל.

[הערה חשובה: הבאנו כאן רק את עיקרי הדברים בקצרה, ובכל פרט יש עומק רב המסתתר בו. בכל מקרה, אין לראות בדברים אלו המלצה מעשית להחלפת שם... ובל נשכח כי גם חנה – ששמה כן כולל את האות ה"א – חיכתה זמן רב עד שנפקדה (בראש השנה, כמו שהזכרנו), כך שעדיין רב הנסתר על הגלוי].

איפה יש רמז לעוג מלך הבשן?

ונחזור לנח שניצל מן המבול באמצעות התיבה. התורה מסכמת את אירוע המבול ואת תוצאותיו, ואומרת כך: "וימח את כל היקום אשר על פני האדמה, מאדם עד בהמה, עד רמש ועד עוף השמים, וימחו מן הארץ; וישאר אך נח ואשר אתו בתיבה" (ז, כג).

את הפרשנים העסיקה המלה "אך" – "וישאר אך נח": לאיזה צורך באה מלה זו? מה לא היה ברור אם היה כתוב רק "וישאר נח ואשר אתו בתיבה", בלי המלה "אך"?

מסביר רש"י, שהמלה "אך" – "אך נח" - באה ללמד שהמבול השפיע לרעה גם על נח עצמו. אמנם נח נשאר בחיים, אבל חל בו 'פיחות', הנרמז במלה "אַך" שבאה למעט ולהפחית (בדומה למלה "רַק"). ואכן, ניתן לשער שנח חש צער ובדידות גדולה לנוכח העובדה שכולם נעלמו והוא נשאר לבד, עם פחות מ'מנין' של בני אדם.

רש"י מוסיף ומביא מהמדרש, שנח היה ב'פיחות' גם מבחינה פיזית פשוטה: במשך התקופה שהיו בתיבה עבד נח קשה מאוד בניהול כל בעלי החיים שהיו עמו, הוא היה צריך לטפל בהם ולדאוג למזונם וכו'. אין פלא שנח היה תשוש ומיוסר לאחר כל המאמץ הרב.

ועוד מוסיף רש"י שנח "איחר מזונות לארי – והכישו". בנוסף לכל הקושי הכללי, היתה מכה ספציפית שקיבל נח מהאריה, מלך החיות, כאשר פעם אחת התמהמה נח ולא הביא לו את המזון בזמן המתאים.

מסבירים המפרשים5 , שאירוע זה מרומז גם הוא במלה "אך". המלה "אך" יכולה להתפרש גם במובן של הכאה [בפרשת וארא נאמר "ואך אותך" במובן של אכה אותך], וזהו הרמז לכך שנח היה מוכה. הרבי מליובאוויטש מוסיף6 , שהמלה "אך" היא ראשי תיבות א'רי כ'ישו (המלה המלאה היא "הכישו", אבל לעתים משתמשים – לצורך הנוטריקון - רק באותן אותיות שיש להן צליל בולט, ומוותרים על הה' או הא' שבקושי נשמעות).

ואילו ב'בעל הטורים' מוצאים אנו פירוש נוסף. הוא מסביר שהעובדה שהתורה מאריכה בלשונה ואומרת "וישאר אך נח" באה לרמוז לאדם נוסף שנשאר: עוג מלך הבשן. חז"ל מספרים כי עוג היה גבור גדול והוא הצליח למצוא דרך יצירתית כיצד להינצל ממי המבול, למרות שהוא לא היה בתוך התיבה7 . ואכן, כמה מדוייק: המלים "אך נח" הם בגימטריא 79, בדיוק הערך המספרי של המלה "עוג" – וישאר עוג.