מן הכלא הצפוף של התיבה הצפה, צעד נוח לתוך מציאות דוממת של יקום ריק ובודד. העולם שהיה קיים חדל להתקיים. עולם טרי אך ריק בעל נוף שהשתנה ללא הכר סבב אותו כעת וסימן לו, התחנן בפניו, להתחיל מחדש.

האם אעז, כך תהה נוח, לחדש את אוכלוסיית העולם? האם אעז לאפשר את לידתן של אומות ואת יצירתן של ערים, שבהן האוויר יתמלא בקולות פעילות, בצעקות יגון בינות לצחוקי שמחה? ומה אם הם ילכו באותה דרך מושחתת שתגיע לשיאה בהיכחדותם של צאצאיי עקב השמדה עתידית נוספת?

אלוקים שמע את הרהוריו של נוח וברא קשת אור נהדרת שבה כתום, ארגמן, ירוק וכחול נחרתו על רקע הרקיע. כאשר נוח צפה בפליאה, כשתיבת העץ של העבר מאחוריו וקשת העתיד לפניו, אלוקים נתן לנוח את הבטחתו...

כל אימת ששמי האנושות יחשיכו במעשים רעים; כל אימת שמרקם המעשים הקולקטיביים של המין האנושי ייעשה כבד מחטאים; כאשר האוויר יתגלגל והעולם יתרסק ברעמי האלימות ובסערת אי-הצדק; כאשר ברקים נוראיים של הכחשה, של חוסר יושר, של אכזריות ושל שחיתות יקרעו את החברה לגזרים; כאשר דמם של הקרבנות ודמעותיהם של הנדכאים יפלו במטרות כבדים וחסרי תקווה וייעלמו מתחת לאדמה הצחיחה והקודרת של מצפונו של האדם – אז תופיע קשת של גאולה.

אור האמת, הצדק והרוחניות לא ייחסם כליל אף פעם מלהסתנן בעד העננים הקולקטיביים של חטאי האנושות. תמיד יהיה מיעוט צדיק בקרב האנושות, שיהיה מוכן ומזומן, למרות אדי העשן, לקבל את העול ואת היופי שבמשימה להוות קשת מתנוססת באומץ ובעקביות אל על, לשמים, לגעת באור השמים הקורן מן העבר השני, ולאחר מכן להשתפל בחן חזרה אל האדמה – ובכך לגרש את החושך ואת הקדרות שבין קצוות הקשת ולמלא את האוויר המאיים בספקטרום הנהדר של צבעים שהם השתקפויות מעשה ידי אדם של האמת של אלוקים ושל תקוותו עבור האנושות.

אלוקים הבטיח שתמיד יהיה לפחות מיעוט שיישאר נאמן לשבעת החוקים שהוא נתן לכל המין האנושי; שבעה צבעים שדרכם האנושות יכולה לשרוד, לשגשג ולהאיר את כוכב הלכת שלה באור רוחני. הבטחתו של אלוקים מבטיחה את קיומם התמידי ואת יכולתם להאיר ובסופו של דבר להרחיב את רצועות השפעתם ולהפוך לרוב הצדיק בעולם...

אולם, בתוך הענן האפור והלבן מצויים אותם חלקיקים בעלי זוהר כתום או ירקרק שעשויים להפריע. ישנם אנשים שעשויים להתייאש משמירה על אמונתם ועל דרכי הישר בתוך יקום מלא בשחיתות. או שהם עשויים להירתע מפני המשימה לטפח את אותן אמיתות שהחברה מעדיפה להתעלם מקיומן או לשים אותן ללעג ולקלס.

אולם עליהם להבין שאלוקים רואה בשמחה ובהנאה את האנשים הכנים, הנאמנים והישרים, ממש כמו ילד שחרד מפני הסערה ובכל זאת מוקסם ונרגש מנוכחותה של קשת בענן מרהיבה. להיות ייחודי אין פירושו שמשהו נגרע מן האמת שבנתיבו של אדם. קשתות בענן הן בבחינת מיעוט, אך הן עדיין מגדירות את השמים בהווייתן.

אלוקים הבטיח לנוח שהוא יראה את הקשת המרהיבה הזו המתנוססת לנגד חשכת הסער שמאחוריה ושמתוך התחשבות בקשת הזו, הוא יחוס על האדמה ויציל אותה מפני כיליון מוחלט. הוא אף פעם לא ישמר יותר את הוורד בתוך אגרטל אמנותי בעוד הוא שורף וחורך ומשמיד את שאר הגינה. אלא בזכותם של אותם ילדי נוח עתידיים, שכמו נוח בשעתו ילכו עם אלוקים, הוא יחוס על שאר צאצאיו מפני ההכחדה שסבלו בניו של אדם הראשון. אדם חטא פעם אחת, וכולם חוץ מבני משפחתו הוטבעו. נוח שימר את אמונתו ואלוקים הבטיח לשמר את זרעו.

הקשת בענן היא סימן לכך שהחושך לא ישלוט לעד בלי שניאבק בו, אלא שבסופו של דבר הוא יתפזר ויישכח. מאחורי העננים הללו יש שמים מלאי שמש של בהירות-המטרה ושל חום עבור כל שוכני הארץ. עצם קיומם של כל המיעוטים הצדיקים הללו, שבמהלך ההיסטוריה שואפים לשקף את היסוד האלוקי-רוחני בחייהם ובמעשיהם, מעניקים עדות בטוחה לקיומו, לקרבתו ולניצחונו בסופו-של-דבר של עתיד מזהיר לכל האנושות כולה.

קשת בענן מסמנת כי התוהו-ובוהו העכשווי אינו אלא סערה לפני השקט.