בספרות היהודית נקראים אומות העולם בשם – "בני נח". לעומתם, אנו היהודים נקראים בני אברהם יצחק ויעקב.
הסיבה לכך שבני אומות העולם נקראים על שם נח פשוטה: העולם כולו נכחד ממימי המבול. הפליטים היחידים היו נח ובניו, והוא היה זה שהתחיל מחדש את האנושות. אך אם כך הם פני הדברים, מדוע העם היהודי מתייחס אחר אברהם, ולא אחר נח?
יש מחכמי ישראל בתקופת התלמוד שאמרו שנח היה צדיק גדול כל-כך שאפילו בדורו, דור שהיה מושחת מבחינה מוסרית ודתית, עמד נח בצדקותו ולא הושפע מהסביבה. לו היה נח בדור טוב יותר – דורו של אברהם, למשל – צדקותו הייתה גדולה לאין ערוך, והייתה גבוהה אפילו יותר מצדקותו של אברהם עצמו. מדוע, איפוא, שלא ניקרא גם אנו "בני נח"?
אלא, שאמנם נח היה צדיק, אך צדיק אגואיסט – היחס שלו עם אלוקיו היה מצויין, אך לא היחס שלו עם בני דורו. הוא נצטווה לבנות תיבה, והוא בנה אותה מסמר אחר מסמר, קרש אחר קרש, במשך מאה ועשרים שנים תמימות בדיוק כמו שנצטווה. ובכל משך התקופה הארוכה הזו לא עלה על דעתו לנסות ולבטל את גזירת המבול כדי להציל את העולם כולו מכליה. אולי כדאי להתפלל לאלוקים עבור העולם שיבטל את גזירת החורבן הקרב ובא.
שונה היה אברהם אבינו. בתקופתו, חטאו אנשי סדום ועמורה לאלוקים ומרדו בו. שחיתותם של אנשי הדור הייתה נוראה ומידותיהם היו קלוקלות. ולמרות זאת כשרצה אלוקים להפוך את סדום, אברהם "הפך עולמות" בתחנונים ובתפילה, והתאמץ להציל את הערים הללו למרות כל הרשעים שהתגוררו בה.
דווקא אברהם אבינו ראוי לתואר "היהודי הראשון". שכן יהודי, במהותו, לא חי רק בתוך עצמו אלא דואג גם לסביבתו ולחברה שבה חי. וכשיש בידיו את היכולת הוא מתפלל גם עבורם ועבור צורכיהם.
כתוב תגובה