שאלה:

אני נורא משתדלת לשמור על סגנון חיים טבעוני והומניטרי, אך בכל פעם לפני שאני מוציאה מכיסי אפילו שקל אחד אני חושבת כמה פעמים. עם כספי המיסים רוכשים כלי נשק; וכשאני רוכשת ירקות, כיצד אדע שלא משתמשים בכספי להקים איזו חווה מזעזעת לגידול בעלי חיים בלי טיפת אנושיות?

ככל שאני יותר חושבת על כך, אני מאמינה שהדרך הטובה ביותר תהיה לחיות במין קומונה כזו שמקיימת את עצמה ללא לגרום סבל לאחרים. האם מוכרת לך קומונה שכזו? אני חושבת שזהו סגנון החיים האידיאלי.

תשובה:

לפני כמה שנים התנדבתי לעמוד בראש תוכנית קהילתית מסוימת. מאות משפחות נהנו מהתוכנית תודה לא-ל, אך למרות ההצלחה הכוללת של הפרויקט היו כמה אנשים שלא אהבו כמה פרטים שביצענו. מה שנחרת ביותר בזכרוני הם לא שלוש-מאות מכתבי התודה אלא אותם שלושה מכתבים זועמים. פעם הבאה אחשוב פעמיים לפני שאתנדב, אמרתי לעצמי.

שיתפתי אדם חכם אחד במחשבותיי והוא אמר לי משהו שתמיד אזכור. "הדרך היחידה בחיים בה לא תעצבן אף אחד היא לשבת בבית בלי לעשות כלום". המילים האלה עשו עליי רושם עמוק. כמובן שעלינו להיזהר שלא לפגוע באף אחד, אך זה לא צריך לעמוד כמכשול בדרכנו בבואנו לעזור לאחרים.

האם קיימת צורת חיים שבשום דרך וצורה, אפילו בעקיפין, לא גורמת כל סבל לאחרים? האם אפשר לחיות בבידוד מוחלט כמו שאת מזכירה במכתבך, ולעולם לא לעזור לאף אדם שאינו תואם את האידיאלים שלך?

אולי. אבל נכון שלא תפגעי באף אחד, גם לא תעזרי ליותר מדי אנשים.

את נבראת כדי לעשות את העולם הזה למקום טוב יותר – לא רק כדי להימנע מלהחמיר את המצב. אילו המטרה הייתה "לא לגרום סבל לאחרים", נשמותינו לא היו צריכות להגיע הנה כלל. מוטב היה שלא היינו נולדים בכלל. על נשמותינו הוטלה משימה ליצור עולם טוב ומקודש יותר.

זו מטרה שדורשת פעולה אקטיבית. היא דורשת אינטראקציה עם אחרים. היא דורשת נתינה.

האם יתכן שכאשר אני רוכש מזון בריא אני תומך בספק שמנצל את הפועלים שלו? האם יתכן שכשאני קונה זוג אופניים כדי שאוכל להגיע לעבודה תוך מינימום נזק לסביבה, אשלם בעקיפין לספק הבונה כלי נשק? האם יתכן שהמיסים שאני משלם ישמשו לפרויקט ממשלתי שאני רואה כבזבזני או שתורם לזיהום הסביבה?

אולי. אבל אני מוכן להסתכן בדברים כאלה, כי אני גם יודע שהאוכל שאני קונה יביא ישירות לכך שאורחים יוכלו להתארח אצלי לסעודת שבת. התמיכה שאני נותן לחנות תעזור לאינספור עובדים לשלם את שכר הדירה שלהם. החיוך שאתן למוכר העצבני-למראה, העזרה שאושיט לגברת הזקנה הנושאת את סליה במכונית, המטבע שאזרוק לתוך כוסו של הקבצן היושב מחוץ לחנות... אלו הן הסיבות בגללן אני נמצא כאן.

כמובן שאיננו צריכים לתמוך בגורמים הסותרים בגלוי את ערכינו. אך כשיש לי ספק, אני מעדיף לעזור לאחרים ולתרום לרווחתם מאשר לשבת בחיבוק ידיים ולא לעשות דבר.