האזהרה שהזהרנו שלא לקרוא שלום לעמון ומואב לעולם, והוא שה' ציוונו שבצורנו על הערים נשלח לאנשיהן לפני המלחמה שיכנעו ונבקש מהם שישלימו אתנו; אם ימסרו לנו את העיר, אסור לנו להלחם בם ולהרגם, כמו שביארנו במצווה ק"ץ ממצוות עשה - חוץ מעמון ומואב שאין נוהגים עמהם מנהג זה; אלא הזהירנו ה' מלהקדים להם שלום ומלבקש שיכנעו. והוא אמרו יתעלה: "לא תדרש שלמם וטבתם" (שם ז).

ולשון ספרי: "מכלל שנאמר: כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום (שם כ, י) יכול אף כאן? תלמוד לומר: "לא תדרש שלמם וטבתם". מכלל שנאמר: "בטוב לו" (שם כג, יז) יכול אף כאן, תלמוד לומר: "וטבתם, כל ימיך (עד עולם) [לעולם]".