האזהרה שהזהרנו מלמסור מקצת בנינו לנעבד שהיה מפרסם בזמן מתן תורה שהיה שמו מולך, הוא אמרו יתעלה: "ומזרעך לא תתן להעביר למלך" (ויקרא יח, כא).

עבודת עבודה זרה זו הייתה, כמו שנתבאר בפרק ז' מסנהדרין, שמבעיר אש ומלבה אותה ולוקח מקצת בניו ומוסרו בידי המתעסק בעבודת אותו הנעבד, ומבעירו על אותה האש מצד לצד.

וכבר נכפל הלאו על מעשה זה ואמר: "לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש" (דברים יח, י). והעובר על לאו זה במזיד - חייב סקילה, וכרת אם לא נסקל; ובשוגג - חייב חטאת קבועה.

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ז' מסנהדרין.