הציווי שנצטווינו להשמע לכל נביא מן הנביאים ע"ה, לקיים כל מה שיצווה, אפילו יצווה נגד המצווה, או כמה מצוות מן המצוות האלו, ובלבד יהא זה לפי שעה; אבל לא שינציח תוספת או גירעון, כמו שביארנו בהקדמת חיבורנו בפרוש המשנה. והכתוב שבו נאמר ציווי זה הוא אמרו יתעלה: "אליו תשמעון" (דברים יח, טו).

ולשון ספרי: "אליו תשמעון - אפילו אמר לך לעבור על אחת מכל המצוות האמורות התורה לפי שעה, שמע לו. והעובר על מצווה זו חייב מיתה בידי שמים,

וזה אמרו יתעלה: "והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי אנכי אדרש מעמו" (שם שם, יט).

וכבר נתבאר בסנהדרין: "שלושה מיתתם בידי שמים: העובר על דברי הנביא, ונביא שעבר על דברי עצמו,והכובש נבואתו",

וכולם ממה שנאמר: "אשר לא ישמע אל דברי", אמרו: "קרי ביה: לא- ישמע, לא-ישמע, לא-ישמע".

וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בסוף סנהדרין.