היא מנחת העומר, והיא המצווה שנצטווינו להקריב מנחת שעורים ביום ט"ז בניסן, ונקריב עמה כבש בן-שנתו לעולה. והוא אמרו יתעלה: "והבאתם את-עמר ראשית קצירכם אל-הכהן" (שם שם, י).

ומנחה זו היא נקראת: "מנחת בכורים", ועליה הרמז באומרו יתעלה: "ואם-תקריב מנחת בכורים לה' אביב קלוי באש גרש כרמל" (שם ב, יד)

ולשון המכילתא: "כל אם ואם שבתורה-רשות, חוץ משלושה שהן חובה, ואחד מהם הוא: ואם תקריב מנחת בכורים". אמרו: "חובה אתה אומר חובה, או אינו אלא רשות? תלמוד לומר: תקריב את מנחת בכוריך-חובה ולא רשות"

וכבר נתבארנו דיני מצווה זו כולם בשלמות בפרק י' ממנחות.