הציווי שנצטוו הלויים בלבד, לעבוד במקדש בעבודות ידועות, כגון: נעילת שערים, ואמירת השיר בעת הקורבן והוא אמרו: "ועבד הלוי הוא את עבודת אהל מועד" (שם שם, כג).

ולשון ספרי "שומע אני אם רצה יעבוד; ואם לא רצה - לא יעבוד, תלמוד לומר: ועבד הלוי הוא - על כרחו", כלומר: שזה חובה עליו ומצווה מוטלת עליו בהכרח.

וכבר נתבאר מה היא עבודת הלויים הזאת בכמה מקומות בתמיד ומידות. ונתבאר גם כן בפרק ב' מערכים, שאין אומרים שיר אלא הלויים. וכבר נכפל הציווי במצווה זו בלשון אחר: ושרת בשם ה' אלוהיו ככל אחיו הלויים (דברים יח, ז), ואמרו בפרק ב' מערכים: "איזהו שרות בשם ה'? , הוי אומר: זו שירה".