אֵין אָדָם יָכוֹל לְהוֹרִישׁ לְמִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְיָרְשׁוֹ וְלֹא לַעֲקֹר הַיְרֻשָּׁה מִן הַיּוֹרֵשׁ אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה מָמוֹן הוּא. לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בְּפָרָשַׁת נְחָלוֹת (במדבר כז יא) "וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְחֻקַּת מִשְׁפָּט" לוֹמַר שֶׁחֻקָּה זוֹ לֹא נִשְׁתַּנָּה וְאֵין הַתְּנַאי מוֹעִיל בָּהּ. בֵּין שֶׁצִּוָּה וְהוּא בָּרִיא בֵּין שֶׁהָיָה שְׁכִיב מֵרַע בֵּין עַל פֶּה בֵּין בִּכְתָב אֵינוֹ מוֹעִיל:
לְפִיכָךְ הָאוֹמֵר אִישׁ פְּלוֹנִי בְּנִי בְּכוֹרִי לֹא יִטּל פִּי שְׁנַיִם. אִישׁ פְּלוֹנִי בְּנִי לֹא יִירַשׁ עִם אֶחָיו. לֹא אָמַר כְּלוּם. אִישׁ פְּלוֹנִי יִירָשֵׁנִי בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּת. בִּתִּי תִּירָשֵׁנִי בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן. לֹא אָמַר כְּלוּם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. אֲבָל הָיוּ לוֹ יוֹרְשִׁין רַבִּים כְּגוֹן בָּנִים רַבִּים אוֹ אַחִים אוֹ בָּנוֹת וְאָמַר כְּשֶׁהוּא שְׁכִיב מֵרַע פְּלוֹנִי אָחִי יִירָשֵׁנִי מִכְּלַל אֶחַי אוֹ בִּתִּי פְּלוֹנִית תִּירָשֵׁנִי מִכְּלַל בְּנוֹתַי דְּבָרָיו קַיָּמִין בֵּין שֶׁאָמַר עַל פֶּה בֵּין שֶׁכָּתַב בִּכְתָב. אֲבָל אִם אָמַר פְּלוֹנִי בְּנִי יִירָשֵׁנִי לְבַדּוֹ אִם אָמַר עַל פֶּה דְּבָרָיו קַיָּמִין. אֲבָל אִם כָּתַב כָּל נְכָסָיו לִבְנוֹ לֹא עָשָׂהוּ אֶלָּא אַפּוֹטְרוֹפּוֹס כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:
אָמַר פְּלוֹנִי בְּנִי יִירַשׁ חֲצִי נְכָסַי וּשְׁאָר בָּנַי הַחֵצִי דְּבָרָיו קַיָּמִין. אֲבָל אִם אָמַר הַבְּכוֹר יִירַשׁ כַּפָּשׁוּט אוֹ שֶׁאָמַר לֹא יִירַשׁ פִּי שְׁנַיִם עִם אֶחָיו לֹא אָמַר כְּלוּם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא טז) "לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר" (דברים כא יז) "כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר":
וְאִם הָיָה בָּרִיא אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹסִיף וְלֹא לִגְרֹעַ לֹא לַבְּכוֹר וְלֹא לְאֶחָד מִשְּׁאָר הַיּוֹרְשִׁין:
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁאָמַר בִּלְשׁוֹן יְרֻשָּׁה. אֲבָל אִם נָתַן מַתָּנָה דְּבָרָיו קַיָּמִין. לְפִיכָךְ הַמְחַלֵּק נְכָסָיו עַל פִּיו לְבָנָיו כְּשֶׁהוּא שְׁכִיב מֵרַע רִבָּה לְאֶחָד וּמִעֵט לְאֶחָד וְהִשְׁוָה לָהֶן הַבְּכוֹר דְּבָרָיו קַיָּמִין. וְאִם אָמַר מִשּׁוּם יְרֻשָּׁה לֹא אָמַר כְּלוּם:
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
כָּתַב בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בָּאֶמְצַע בֵּין בַּסּוֹף מִשּׁוּם מַתָּנָה אַף עַל פִּי שֶׁהִזְכִּיר לְשׁוֹן יְרֻשָּׁה בַּתְּחִלָּה וּבַסּוֹף דְּבָרָיו קַיָּמִין. כֵּיצַד. תִּנָּתֵן שָׂדֶה פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי בְּנִי וְיִירָשֶׁנָּה. אוֹ שֶׁאָמַר יִירָשֶׁנָּה וְתִנָּתֵן לוֹ וְיִירָשֶׁנָּה. אוֹ יִירָשֶׁנָּה וְתִנָּתֵן לוֹ. הוֹאִיל וְיֵשׁ שָׁם לְשׁוֹן מַתָּנָה אַף עַל פִּי שֶׁהִזְכִּיר לְשׁוֹן יְרֻשָּׁה בַּתְּחִלָּה וּבַסּוֹף דְּבָרָיו קַיָּמִין. וְכֵן אִם הָיוּ שָׁלֹשׁ שָׂדוֹת לִשְׁלֹשָׁה יוֹרְשִׁין וְאָמַר יִירַשׁ פְּלוֹנִי שָׂדֶה פְּלוֹנִית וְתִנָּתֵן לִפְלוֹנִי שָׂדֶה פְּלוֹנִית וְיִירַשׁ פְּלוֹנִי שָׂדֶה פְּלוֹנִית קָנוּ. אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה שֶׁאָמַר לוֹ בִּלְשׁוֹן יְרֻשָּׁה אֵינוֹ זֶה שֶׁאָמַר לוֹ בִּלְשׁוֹן מַתָּנָה. וְהוּא שֶׁלֹּא יִשְׁהֶה בֵּין אֲמִירָה לַאֲמִירָה כְּדֵי דִּבּוּר. אֲבָל אִם שָׁהָה צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא לְשׁוֹן הַמַּתָּנָה מְעֹרָב בִּשְׁלָשְׁתָּן:
כֵּיצַד. אִם הָיָה לְשׁוֹן הַמַּתָּנָה בָּאֶמְצַע יֹאמַר פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי יִירְשׁוּ שָׂדֶה פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי שֶׁנְּתַתִּים לָהֶן בְּמַתָּנָה וְיִירָשׁוּם. וְאִם הָיָה לְשׁוֹן הַמַּתָּנָה בַּתְּחִלָּה יֹאמַר תִּנָּתֵן שָׂדֶה פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי לִפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי וְיִירָשׁוּם. וְאִם הָיָה לְשׁוֹן הַמַּתָּנָה בַּסּוֹף יֹאמַר יִירַשׁ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי (וּפְלוֹנִי) שָׂדֶה פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי (וּפְלוֹנִי) שֶּׁנְּתַתִּים לָהֶן בְּמַתָּנָה:
יְרֻשַּׁת הַבַּעַל אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מִדִּבְרֵיהֶם עָשׂוּ חִזּוּק לְדִבְרֵיהֶם כְּשֶׁל תּוֹרָה. וְאֵין הַתְּנַאי מוֹעִיל בָּהּ אֶלָּא אִם כֵּן הִתְנָה עִמָּהּ כְּשֶׁהִיא אֲרוּסָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִישׁוּת:
הָעַכּוּ''ם יוֹרֵשׁ אֶת אָבִיו דְּבַר תּוֹרָה. אֲבָל שְׁאָר יְרֻשּׁוֹתֵיהֶן מַנִּיחִין אוֹתוֹ לְפִי מִנְהָגָם:
וְהַגֵּר אֵינוֹ יוֹרֵשׁ אֶת אָבִיו הָעַכּוּ''ם אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם תִּקְּנוּ לוֹ שֶׁיִּירַשׁ כְּשֶׁהָיָה שֶׁמָּא יַחְזֹר לְמִרְדּוֹ. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁתְּנַאי מוֹעִיל בִּירֻשָּׁה זוֹ הוֹאִיל וְאֵין הָעַכּוּ''ם מְחֻיָּב לַעֲמֹד בְּתַקָּנַת חֲכָמִים. וְאֵין הָעַכּוּ''ם יוֹרֵשׁ אֶת אָבִיו הַגֵּר וְלֹא גֵּר יוֹרֵשׁ אֶת גֵּר לֹא מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים:
כָּל הַנּוֹתֵן נְכָסָיו לַאֲחֵרִים וְהִנִּיחַ הַיּוֹרְשִׁין. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַיּוֹרְשִׁין נוֹהֲגִין (בּוֹ) כַּשּׁוּרָה אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ. וְזָכוּ הָאֲחֵרִים בְּכָל מַה שֶּׁנָּתַן לָהֶן. מִדַּת חֲסִידוּת הִיא שֶׁלֹּא יָעִיד אָדָם חָסִיד בְּצַוָּאָה שֶׁמַּעֲבִירִין בּוֹ הַיְרֻשָּׁה מִן הַיּוֹרֵשׁ אֲפִלּוּ מִבֵּן שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג כַּשּׁוּרָה לְאָחִיו חָכָם וְנוֹהֵג כַּשּׁוּרָה:
יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵמִיר יוֹרֵשׁ אֶת קְרוֹבָיו הַיִּשְׂרְאֵלִים כְּשֶׁהָיָה. וְאִם רָאוּ בֵּית דִּין לְאַבֵּד אֶת מָמוֹנוֹ וּלְקָנְסוֹ שֶׁלֹּא יִירַשׁ כְּדֵי שֶׁלֹּא לְחַזֵּק אֶת יְדֵיהֶם הָרְשׁוּת בְּיָדָן. וְאִם יֵשׁ לוֹ בָּנִים בְּיִשְׂרָאֵל תִּנָּתֵן יְרֻשַּׁת אֲבִיהֶן הַמּוּמָר לָהֶן. וְכֵן הַמִּנְהָג תָּמִיד בַּמַּעֲרָב:
צִוּוּ חֲכָמִים שֶׁלֹּא יְשַׁנֶּה אָדָם בֵּין הַבָּנִים בְּחַיָּיו אֲפִלּוּ בְּדָבָר מוּעָט שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי תַּחֲרוּת וְקִנְאָה כַּאֲחֵי יוֹסֵף עִם יוֹסֵף: