אָמָה הָעִבְרִיָּה הִיא הַקְּטַנָּה שֶׁמְּכָרָהּ אָבִיהָ. וּמִשֶּׁתָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת אַחַר שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְתֵעָשֶׂה נַעֲרָה אֵינוֹ יָכוֹל לְמָכְרָהּ אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ לוֹ רְשׁוּת בָּהּ. וְיֵשׁ לוֹ לְקַדְּשָׁהּ לְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה. אַף הַקְּטַנָּה שֶׁהִיא אַיְלוֹנִית בְּסִימָנֶיהָ וְאֵינָהּ רְאוּיָה לַהֲבָאַת שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת יֵשׁ לְאָבִיהָ לְמָכְרָהּ כָּל זְמַן שֶׁהִיא קְטַנָּה. אֲבָל הַטֻּמְטוּם וְהָאַנְדְּרוֹגִינוּס אֵינוֹ נִמְכָּר לֹא כְּעֶבֶד עִבְרִי וְלֹא כְּדִין הָאָמָה הָעִבְרִיָּה:
אֵין הָאָב רַשַּׁאי לִמְכֹּר אֶת בִּתּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן הֶעֱנִי וְלֹא נִשְׁאַר לוֹ כְּלוּם לֹא קַרְקַע וְלֹא מִטַּלְטְלִין וַאֲפִלּוּ כְּסוּת שֶׁעָלָיו. וְאַף עַל פִּי כֵן כּוֹפִין אֶת הָאָב לִפְדּוֹתָהּ אַחַר שֶׁמְּכָרָהּ מִשּׁוּם פְּגַם מִשְׁפָּחָה. בָּרַח הָאָב אוֹ שֶׁמֵּת אוֹ שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ לִפְדּוֹתָהּ הֲרֵי זוֹ עוֹבֶדֶת עַד שֶׁתֵּצֵא:
אָמָה הָעִבְרִיָּה נִקְנֵית בְּכֶסֶף אוֹ בִּשְׁוֵה כֶּסֶף וּבִשְׁטָר וְאֵינָהּ נִקְנֵית בִּפְרוּטָה מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לִקְנוֹתָהּ בְּדָמִים שֶׁרְאוּיִין לְגֵרָעוֹן כְּדֵי שֶׁתִּגְרַע פִּדְיוֹנָהּ וְתֵצֵא. כֵּיצַד בִּשְׁטָר. כּוֹתֵב עַל הַנְּיָר אוֹ עַל הַחֶרֶס בִּתִּי מְכוּרָה לְךָ בִּתִּי קְנוּיָה לְךָ וְנוֹתֵן בְּיַד הָאָדוֹן. וּשְׁטַר אָמָה הָעִבְרִיָּה הָאָב כּוֹתְבוֹ:
אָמָה הָעִבְרִיָּה עוֹבֶדֶת שֵׁשׁ שָׁנִים כְּעֶבֶד שֶׁמְּכָרוּהוּ בֵּית דִּין שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו יב) "כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה". וְיוֹצֵאת בִּתְחִלַּת שֶׁבַע. וְאִם פָּגַע בָּהּ יוֹבֵל בְּתוֹךְ שֵׁשׁ יוֹצְאָה חִנָּם כְּעֶבֶד. מֵת הָאָדוֹן אַף עַל פִּי שֶׁהִנִּיחַ בֶּן יוֹצְאָה חִנָּם כְּנִרְצָע שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו יז) "וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן". וְכֵן מְגָרַעַת מִפִּדְיוֹנָהּ וְיוֹצְאָה. וְאִם כָּתַב לָהּ שְׁטַר שִׁחְרוּר וּמָחַל עַל הַשְּׁאָר יוֹצְאָה חִנָּם כְּעֶבֶד:
יְתֵרָה אָמָה הָעִבְרִיָּה שֶׁהִיא יוֹצְאָה בְּסִימָנִין. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁהֵבִיאָה סִימָנִין וְנַעֲשֵׂית נַעֲרָה יוֹצְאָה לְחֵרוּת בְּלֹא כֶּסֶף אֲפִלּוּ הֵבִיאָה סִימָנִין מֵאַחַר יוֹם שֶׁלְּקָחָהּ הֲרֵי זוֹ יוֹצֵאת לְחֵרוּת שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא יא) "וְיָצְאָה חִנָּם" רִבָּה לָהּ הַכָּתוּב יְצִיאָה אַחֶרֶת בְּחִנָּם יֶתֶר עַל הָעֶבֶד. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁהִיא הֲבָאַת סִימָנֵי נַעֲרוּת. וְתַחְזֹר לִרְשׁוּת אָבִיהָ עַד שֶׁתִּבְגֹּר וְתֵצֵא מֵרְשׁוּת אָבִיהָ. הָיְתָה הַבַּת אַיְלוֹנִית שֶׁאֵין לָהּ יְמֵי נַעֲרוּת אֶלָּא יוֹצֵאת מִקַּטְנוּתָהּ לְבֶגֶר כֵּיוָן שֶׁבָּגְרָה תֵּצֵא לְחֵרוּת:
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
אֵין אָמָה הָעִבְרִיָּה יוֹצְאָה בְּרָאשֵׁי אֵיבָרִים שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא ז) "לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים". וְכֵן עֶבֶד עִבְרִי אִם הִפִּיל לוֹ שִׁנּוֹ אוֹ סִמֵּא לוֹ עֵינוֹ מְשַׁלֵּם לוֹ כְּדִין הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת חוֹבֵל. נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁאָמָה הָעִבְרִיָּה נִקְנֵית בִּשְׁנֵי דְּבָרִים בְּכֶסֶף אוֹ בִּשְׁטָר. וְקוֹנָה עַצְמָהּ בְּשִׁשָּׁה דְּבָרִים בְּשָׁנִים וּבְיוֹבֵל וּבְגִרְעוֹן כֶּסֶף וּבִשְׁטַר שִׁחְרוּר וּבְמִיתַת הָאָדוֹן וּבְסִימָנִין:
יִעֵד אוֹתָהּ הָאָדוֹן לְעַצְמוֹ אוֹ לִבְנוֹ הֲרֵי הִיא כִּשְׁאָר אֲרוּסוֹת וְאֵינָהּ יוֹצְאָה בְּאֶחָד מִכָּל אֵלּוּ אֶלָּא בְּמִיתַת הַבַּעַל אוֹ בְּגֵט. וּמִצְוַת יִעוּד קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת פְּדִיָּה. כֵּיצַד מִצְוַת יִעוּד. אוֹמֵר לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי הֲרֵי אַתְּ מְאֹרֶסֶת לִי הֲרֵי אַתְּ לִי לְאִשָּׁה אֲפִלּוּ בְּסוֹף שֵׁשׁ סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה. וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִתֵּן לָהּ כְּלוּם שֶׁמָּעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת לְקִדּוּשִׁין נִתְּנוּ וְנוֹהֵג בָּהּ מִנְהַג אִישׁוּת וְאֵינוֹ נוֹהֵג בָּהּ מִנְהַג שְׁפָחוֹת. וְאֵינוֹ מְיַעֵד שְׁתַּיִם כְּאַחַת שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא ח) "יְעָדָהּ". וְכֵיצַד מְיַעֲדָהּ לִבְנוֹ. אִם הָיָה בְּנוֹ גָּדוֹל וְנָתַן רְשׁוּת לְאָבִיו לְיַעֲדָהּ לוֹ הֲרֵי הָאָב אוֹמֵר לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִבְנִי:
אֵין הָאָדוֹן מְיַעֵד אָמָה הָעִבְרִיָּה לֹא לוֹ וְלֹא לִבְנוֹ אֶלָּא מִדַּעְתָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר קִבֵּל אָבִיהָ מְעוֹתֶיהָ שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר (שמות כא ח) "יְעָדָהּ" מִדַּעְתָּהּ. וְאִם מֵת הָאָדוֹן אֵין בְּנוֹ יוּכַל לְיַעֲדָהּ לוֹ שֶׁהֲרֵי יוֹצְאָה לְחֵרוּת בְּמִיתַת הָאָדוֹן:
הַיִּעוּד כְּאֵרוּסִין וְאֵינוֹ כְּנִשּׂוּאִין לְפִיכָךְ אֵינוֹ מִתְטַמֵּא לָהּ וְלֹא יִירָשֶׁנָּה וְלֹא מֵפֵר נְדָרֶיהָ עַד שֶׁתִּכָּנֵס לְחֻפָּה. (שמות כא יא) "וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ", לֹא יִעֲדָהּ לוֹ וְלֹא יִעֲדָהּ לִבְנוֹ וְלֹא נִפְדֵּית בְּגִרְעוֹן כֶּסֶף, וְיָצְאָה חִנָּם בַּהֲבָאַת סִימָנִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:
יֶתֶר עַל אוֹתָן הַדְּרָכִים שֶׁקּוֹנָה בָּהֶן עַצְמָהּ כְּעֶבֶד עִבְרִי. אֵין הָאָדוֹן יָכוֹל לִמְכֹּר אָמָה הָעִבְרִיָּה וְלֹא לִתְּנָהּ לְאִישׁ אַחֵר בֵּין רָחוֹק בֵּין קָרוֹב וְאִם מָכַר אוֹ נָתַן לֹא עָשָׂה כְּלוּם שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא ח) "לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשׁל לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ בָהּ". וְכֵן עֶבֶד עִבְרִי לֹא יָכוֹל לְמָכְרוֹ לְאַחֵר וְלֹא לִתְּנוֹ. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁלֹּא הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לֶאֱסֹר דָּבָר זֶה [בְּאָמָה] אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְיַעֲדָהּ לִבְנוֹ לְכָךְ נֶאֱמַר "לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשׁל לְמָכְרָהּ":
אֵין אָמָה הָעִבְרִיָּה נִמְכֶּרֶת אֶלָּא לְמִי שֶׁיֵּשׁ לָהּ עָלָיו אוֹ לִבְנוֹ קִדּוּשִׁין כְּדֵי שֶׁתְּהֵא רְאוּיָה לְיִעוּד. כֵּיצַד. מוֹכֵר אָדָם אֶת בִּתּוֹ לְאָבִיו שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הָאָדוֹן יָכוֹל לְיַעֲדָהּ לוֹ רְאוּיָה הִיא לִבְנוֹ שֶׁהֲרֵי הָאָמָה בַּת אָחִיו. אֲבָל אֵינוֹ יָכוֹל לִמְכֹּר אֶת בִּתּוֹ לִבְנוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְאָדוֹן שֶׁהֲרֵי הִיא אֲחוֹתוֹ וְלֹא לִבְנוֹ מִפְּנֵי שֶׁהִיא אֲחוֹת אָבִיו:
יֵשׁ לְאָדָם לִמְכֹּר בִּתּוֹ לִפְסוּלִין כְּגוֹן אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֵן בְּלָאו קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּהֶן:
הַמְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה וְנִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה אֵינוֹ יָכוֹל לְמָכְרָהּ שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לִמְכֹּר אֶת בִּתּוֹ לְשִׁפְחוּת אַחַר אִישׁוּת. אֲבָל מוֹכְרָהּ לְשִׁפְחָה אַחַר שִׁפְחוּת. כֵּיצַד. מְכָרָהּ לְשִׁפְחוּת תְּחִלָּה וְיִעֵד אוֹתָהּ הָאָדוֹן וּמֵת הָאָדוֹן אוֹ גֵּרְשָׁהּ וְחָזְרָה לִרְשׁוּת הָאָב כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה הֲרֵי הָאָב מוֹכְרָהּ פַּעַם שְׁנִיָּה אֲפִלּוּ לְכֹהֵן. וְכֵן אִם נָפְלָה לִפְנֵי יָבָם מִן הַיִּעוּד וְחָלַץ לָהּ אַף עַל פִּי שֶׁהִיא חֲלוּצָה פְּסוּלָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא קְטַנָּה הֲרֵי נִפְסְלָה מִן הַכְּהֻנָּה וְיֵשׁ לוֹ לְמָכְרָהּ לְכֹהֵן הוֹאִיל וְקִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּהּ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר:
הַמּוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ וְיָצְאָה בְּשָׁנִים אוֹ בְּיוֹבֵל אוֹ בְּגִרְעוֹן כֶּסֶף וַעֲדַיִן הִיא קְטַנָּה יֵשׁ לוֹ לַחְזֹר וּלְמָכְרָהּ פַּעַם שְׁנִיָּה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:
הַמּוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ וְאַחַר כָּךְ הָלַךְ וְקִדְּשָׁהּ לְאַחֵר אִם רָצָה הָאָדוֹן לְיַעֵד מְיַעֵד וְאִם לֹא יִעֵד הָאָדוֹן לֹא לוֹ וְלֹא לִבְנוֹ כְּשֶׁתֵּצֵא מֵרְשׁוּת הָאָדוֹן יִגָּמְרוּ קִדּוּשֶׁיהָ וְתֵעָשֶׂה אֵשֶׁת אִישׁ:
הַמּוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ וּפָסַק עַל הָאָדוֹן עַל מְנָת שֶׁלֹּא לְיַעֵד אוֹתָהּ אִם רָצָה הָאָדוֹן לְיַעֵד מְיַעֵד שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה שֶׁתְּנָאוֹ בָּטֵל: