הַנּוֹתֵן מַתָּנָה אֵין בָּהּ דִּין בֶּן הַמֵּצַר. הָיָה כָּתוּב בִּשְׁטַר מתָּנָה שֶׁאַחֲרָיוּת מַתָּנָה זוֹ עַל הַנּוֹתֵן יֵשׁ בָּהּ דִּין בֶּן הַמֵּצַר הוֹאִיל וְיֵשׁ בָּהּ אַחֲרָיוּת מְכִירָה הִיא וְלֹא כָּתַב מַתָּנָה אֶלָּא לְבַטֵּל זְכוּת בֶּן הַמֵּצַר. וְכַמָּה נוֹתֵן לוֹ. מַה שֶּׁהִיא שָׁוָה:
אָמַר הַלּוֹקֵחַ כֵּן הוּא וְהַעֲרָמָה עָשִׂינוּ וּמְכִירָה הִיא בְּכָךְ וְכָךְ קְנִיתִיהָ נִשְׁבָּע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ וְנוֹטֵל כְּדִין הַשְּׁלוּחִין. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁצָּרִיךְ לִטְעֹן דָּמִים שֶׁהֵן רְאוּיִין אוֹ יֶתֶר מְעַט. אֲבָל אִם אָמַר עַל שְׁוֵה מֵאָה בְּמָאתַיִם קָנִיתִי אֵינוֹ נֶאֱמָן:
הָיָה כָּתוּב בִּשְׁטַר מַתָּנָה וְקִבַּלְתִּי עָלַי אַחֲרָיוּת מַתָּנָה זוֹ שֶׁאִם תֵּצֵא מִיָּדוֹ אֶתֵּן לוֹ מָאתַיִם נוֹתֵן לוֹ בֶּן הַמֵּצַר מָאתַיִם וְאַחַר כָּךְ מְסַלְּקוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה אֶלָּא מָנֶה:
הֶחְלִיף חָצֵר בְּחָצֵר אֵין בָּהּ דִּין בַּעַל הַמֵּצַר. הֶחְלִיף חָצֵר בִּבְהֵמָה אוֹ בְּמִטַּלְטְלִין רוֹאִין דְּמֵי אוֹתָהּ הַבְּהֵמָה אוֹ דְּמֵי אוֹתָם הַמִּטַּלְטְלִין וְנוֹתֵן לוֹ בֶּן הַמֵּצַר וּמְסַלְּקוֹ. וְאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר לוֹ תֵּן לִי כַּמָּה שֶׁלָּקַחְתִּי בּוֹ שֶׁזֶּה הַעֲרָמָה הִיא וְאֵינָהּ מוֹעֶלֶת כְּלוּם:
מָכַר לוֹ קַרְקַע מְעַט בְּאֶמְצַע שָׂדֵהוּ וְאַחַר כָּךְ מָכַר לוֹ קַרְקַע בְּצַד אוֹתָהּ שָׂדֶה שֶׁבָּאֶמְצַע. רוֹאִין אִם אוֹתוֹ הַמְּעַט שֶׁמָּכַר לוֹ תְּחִלָּה הִיא עִידִית אוֹ זִבּוּרִית לְגַבֵּי זֹאת הַקַּרְקַע שֶׁמָּכַר לוֹ בָּאַחֲרוֹנָה זָכָה הַלּוֹקֵחַ וְאֵין בֶּן הַמֵּצַר יָכוֹל לְסַלְּקוֹ שֶׁהֲרֵי הוּא עַצְמוֹ בֶּן מֵצַר הוּא מִפְּנֵי אוֹתוֹ מְעַט שֶׁקָּנָה בָּאֶמְצַע. וְאִם אוֹתוֹ מְעַט שֶׁקָּנָה בָּאֶמְצַע כְּמוֹ זֹאת שֶׁמָּכַר לוֹ בַּסּוֹף מִצִּדּוֹ הֲרֵי זֶה מַעֲרִים וּבֶן הַמֵּצַר מְסַלֵּק אוֹתוֹ מִן הַשָּׂדֶה שֶׁקָּנָה בַּסּוֹף:
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
הַמּוֹכֵר עַל תְּנַאי בֵּין שֶׁהִתְנָה מוֹכֵר בֵּין שֶׁהִתְנָה לוֹקֵחַ אֵין בַּעַל הַמֵּצַר יָכוֹל לְסַלְּקוֹ עַד שֶׁיִּתְקַיְּמוּ הַתְּנָאִין וְיִזְכֶּה הַלּוֹקֵחַ בַּקַּרְקַע וְלֹא תִּשָּׁאֵר בָּהּ עִלָּה עִמּוֹ כְּלָל וְאַחַר כָּךְ יְסַלֵּק אוֹתוֹ:
הַלּוֹקֵחַ שֶׁבָּנָה וְהִשְׁבִּיחַ אוֹ סָתַר וְהִפְסִיד בֶּן הַמֵּצַר מְסַלְּקוֹ וְנוֹתֵן לוֹ דָּמִים הָרְאוּיִין לוֹ וַהֲרֵי הוּא בְּכָל מַעֲשָׂיו כְּמוֹ הַשָּׁלִיחַ. וְכֵן אִם לָוָה הַלּוֹקֵחַ קֹדֶם שֶׁיְּסַלֵּק אוֹתוֹ בֶּן הַמֵּצַר וְסִלְּקוֹ בֶּן הַמֵּצַר אֵין בַּעַל חוֹב שֶׁלּוֹ טוֹרֵף מִיַּד בֶּן הַמֵּצַר. זֶהוּ הָעִקָּר בְּכָל אֵלּוּ הַדִּינִין שֶׁכָּל הַלּוֹקֵחַ בְּצַד מֵצַר חֲבֵרוֹ הוּא כְּמוֹ שָׁלִיחַ לַחֲבֵרוֹ וּלְתַקֵּן שְׁלָחוֹ וְלֹא לְעַוֵּת. לְפִיכָךְ אִם הִשְׁבִּיחַ נוֹטֵל הוֹצָאָה. וְאִם הִפְסִיד וְחָפַר וְהָרַס אוֹ אָכַל הַפֵּרוֹת מְנַכִּין אוֹתוֹ מִן הַדָּמִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁמְּחַשְּׁבִין לוֹ הַפֵּרוֹת בְּשֶׁאֲכָלָן אַחַר שֶׁבָּא בֶּן הַמֵּצַר וְהֵבִיא מָעוֹת לְסַלְּקוֹ. אֲבָל כָּל הַפֵּרוֹת שֶׁאָכַל מִקֹּדֶם שֶׁלּוֹ הוּא אוֹכֵל וְאֵין מְחַשְּׁבִין אוֹתָן:
אֶחָד שֶׁלָּקַח שָׂדֶה אַחַת מִשְּׁנַיִם וּבָא בַּעַל הַמֵּצַר לְסַלְּקוֹ מַחֲצִית בִּלְבַד שֶׁלָּקַח מִן הָאֶחָד אֵינוֹ יָכוֹל לְסַלְּקוֹ. אוֹ מְסַלְּקוֹ מִכֻּלָּהּ אוֹ מַנִּיחַ כֻּלָּהּ. אֲבָל הַמּוֹכֵר קַרְקַע לִשְׁנַיִם יֵשׁ לְבַעַל הַמֵּצַר לְסַלֵּק שְׁנֵיהֶם אוֹ לְסַלֵּק אֶחָד וּלְהַנִּיחַ אֶחָד:
בֶּן הַמֵּצַר שֶׁבָּא לְסַלֵּק אֶת הַלּוֹקֵחַ וְקֹדֶם שֶׁיְּסַלְּקוֹ מָכַר לוֹ אֶת הַשָּׂדֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַל הַמֵּצַר אִבֵּד אֶת זְכוּתוֹ:
שָׁלִיחַ שֶׁמָּכַר וַהֲרֵי הוּא בַּעַל הַמֵּצַר אֵינוֹ מְסַלֵּק אֶת הַלּוֹקֵחַ שֶׁהֲרֵי הוּא מָכַר לוֹ וְאֵין לְךָ מְחִילָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ:
בַּעַל חוֹב שֶׁל מוֹכֵר שֶׁטָּרַף הַשָּׂדֶה מִיַּד בַּעַל הַמֵּצַר הֲרֵי בַּעַל הַמֵּצַר חוֹזֵר וְטוֹרֵף מִן הַלּוֹקֵחַ שֶׁסִּלְּקוֹ וְהַלּוֹקֵחַ חוֹזֵר וְנוֹטֵל מִן הַמּוֹכֵר:
כָּל בַּעַל חוֹב שֶׁטָּרַף בְּחוֹבוֹ יֵשׁ לְבַעַל הַמֵּצַר לְסַלְּקוֹ. לֹא יְהֵא כֹּחַ הַטּוֹרֵף גָּדוֹל מִכֹּחַ הַלּוֹקֵחַ. וְאִם יִרְצֶה הַנִּטְרָף לִתֵּן הַדָּמִים שֶׁהָיוּ עָלָיו בְּחוֹבוֹ תַּחְזֹר לוֹ שָׂדֵהוּ לְעוֹלָם כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ:
קָטָן שֶׁהָיָה בֶּן הַמֵּצַר וְרָאָה בֵּית דִּין שֶׁזְּכוּת הוּא לוֹ מְסַלְּקִין לוֹ אֶת הַלּוֹקֵחַ אוֹ יִטּל לוֹ חֶלְקוֹ עִם שְׁאָר בַּעֲלֵי הַמֵּצַר כְּמוֹ שֶׁיִּרְאוּ:
בַּעַל שֶׁהָיְתָה אִשְׁתּוֹ בֶּן הַמֵּצַר הֲרֵי זֶה מְסַלֵּק אֶת הַלּוֹקֵחַ שֶׁכָּל נִכְסֵי אִשְׁתּוֹ בִּרְשׁוּתוֹ וְכָל זְכוּת שֶׁתָּבוֹא לְיָדָהּ זְכוּת הוּא לוֹ. אֲפִלּוּ קָנוּ מִיַּד אִשְׁתּוֹ שֶׁמָּחֲלָה בִּזְכוּת זוֹ לַלּוֹקֵחַ אֵינוֹ מוֹעִיל אֶלָּא הַבַּעַל מְסַלְּקוֹ. עָמְדָה הָאִשָּׁה מִדַּעְתָּהּ וְסִלְּקָה אֶת הַלּוֹקֵחַ וְכֵן הָעֶבֶד שֶׁהָיָה נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּנִכְסֵי אֲדוֹנָיו שֶׁסִּלֵּק אֶת הַלּוֹקֵחַ אִם רָצָה הַבַּעַל אוֹ הָאָדוֹן מְקַיֵּם עַל יְדֵיהֶן וְאִם רָצָה לֹא יְקַיֵּם וְתַחְזֹר לַלּוֹקֵחַ וְיַחְזִיר הַדָּמִים: