אשָׂדֶה שֶׁאָבַד קֶבֶר בְּתוֹכָהּ - עֲפָרָהּ מְטַמֵּא בַּמַּגָּע וּבַמַּשָּׂא, כְּבֵית הַפְּרָס; שֶׁמָּא נִדּוֹשׁ הַקֶּבֶר בָּהּ וְיִהְיוּ עֲצָמוֹת כַּשְּׂעוֹרָה בְּתוֹךְ עֲפָרָהּ. וְכָל הַשָּׂדֶה כֻלָּהּ - הַמַּאֲהִיל עָלֶיהָ, נִטְמָא.
וְאִם הֶעֱמִיד בְּתוֹכָהּ אֹהֶל - נִטְמָא כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּאֹהֶל, שֶׁמָּא הָאֹהֶל שֶׁהֶעֱמִיד בְּאוֹתָהּ שָׂדֶה עַל הַקֶּבֶר הוּא מַאֲהִיל.
בבָּנָה [בָהּ] בַּיִת וַעֲלִיָּה עַל גַּבָּיו: אִם הָיָה פִּתְחָהּ שֶׁל עֲלִיָּה כְּנֶגֶד פִּתְחָהּ שֶׁל בַּיִת, הָעֲלִיָּה טְהוֹרָה; שֶׁאֲפִלּוּ הָיָה הַקֶּבֶר תַּחַת מַשְׁקוֹף הַבַּיִת, הָעֲלִיָּה טְהוֹרָה, שֶׁהֲרֵי הוּא אֹהֶל עַל גַּבֵּי אֹהֶל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְאִם לֹא הָיָה מְכֻוָּן, אַף הָעֲלִיָּה טְמֵאָה; שֶׁמָּא אַסְקֻפַּת עֲלִיָּה עַל הַקֶּבֶר, וַהֲרֵי הָעֲלִיָּה מַאֲהִילָה עַל הַקֶּבֶר.
גוְשָׂדֶה זוֹ מֻתָּר לִזְרֹעַ בְּתוֹכָהּ כָּל זֶרַע, לְפִי שֶׁאֵין שָׁרְשֵׁי זְרָעִים מַגִּיעִין עַד לַקֶּבֶר; אֲבָל אֵין נוֹטְעִין בְּתוֹכָהּ אִילָנֵי מַאֲכָל, מִפְּנֵי שֶׁהַשָּׁרָשִׁים מַגִּיעִין עַד לַמֵּת.
הַתְּלוּלִיּוֹת הַקְּרוֹבוֹת לָעִיר, הַסְּמוּכָה לְבֵית הַקְּבָרוֹת אוֹ לְדֶרֶךְ בֵּית הַקְּבָרוֹת, אֶחָד חֲדָשׁוֹת וְאֶחָד יְשָׁנוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ בְּחֶזְקַת טֻמְאָה; מִפְּנֵי שֶׁהַנָּשִׁים קוֹבְרוֹת שָׁם אֶת הַנְּפָלִים, וּמֻכֵּי שְׁחִין קוֹבְרִין שָׁם אֵיבְרֵיהֶן.
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
אֲבָל הָרְחוֹקוֹת: הַחֲדָשׁוֹת - טְהוֹרוֹת; וְהַיְשָׁנוֹת - טְמֵאוֹת, שֶׁמָּא הָיוּ קְרוֹבוֹת מֵעִיר שֶׁחָרְבָה אוֹ מִדֶּרֶךְ שֶׁאָבְדָה.
וְאֵי זֶהוּ תֵּל קָרוֹב? כֹּל שֶׁאֵין שָׁם תֵּל אַחֵר קָרוֹב יוֹתֵר מִמֶּנּוּ; וְיָשָׁן? שֶׁאֵין אָדָם זוֹכְרוֹ.
דשְׂדֵה בוֹכִים, וְהוּא הַמָּקוֹם הַקָּרוֹב לְבֵית הַקְּבָרוֹת שֶׁהַנָּשִׁים יוֹשְׁבוֹת שָׁם וּבוֹכוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁעֲפָרָהּ טָהוֹר, שֶׁהֲרֵי לֹא הֻחְזְקָה שָׁם טֻמְאָה - אֵין נוֹטְעִין אוֹתוֹ וְאֵין זוֹרְעִין אוֹתוֹ, שֶׁלֹּא לְהַרְגִּיל רֶגֶל אָדָם לְשָׁם, שֶׁמָּא יֵשׁ שָׁם טֻמְאָה; מִפְּנֵי שֶׁהוּא קָרוֹב לְבֵית הַקְּבָרוֹת, כְּבָר נִתְיָאֲשׁוּ בְּעָלָיו מִמֶּנּוּ, לְפִיכָךְ אֶפְשָׁר שֶׁיָּבוֹא אָדָם וְיִקְבֹּר בּוֹ, מִפְּנֵי זֶה חָשְׁשׁוּ לוֹ.
וְעוֹשִׂין מֵעֲפַר מָקוֹם זֶה תַּנּוּרִים לַקֹּדֶשׁ, שֶׁהֲרֵי לֹא הֻחְזְקָה שָׁם טֻמְאָה.
הקֶבֶר הַנִּמְצָא, מֻתָּר לְפַנּוֹתוֹ; וְאִם פִּנָּהוּ - מְקוֹמוֹ טָמֵא, וְאָסוּר בַּהֲנָיָה עַד שֶׁיִּבָּדֵק, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
וְקֶבֶר הַיָּדוּעַ, אָסוּר לְפַנּוֹתוֹ; וְאִם פִּנָּהוּ - מְקוֹמוֹ טָהוֹר, וּמֻתָּר בַּהֲנָיָה.
וקֶבֶר שֶׁהוּא מַזִּיק אֶת הָרַבִּים, מְפַנִּין אוֹתוֹ; וּמְקוֹמוֹ טָמֵא, וְאָסוּר בַּהֲנָיָה.
זהַפּוֹגֵעַ בְּמֵת מִצְוָה: אִם מְצָאוֹ בְּתוֹךְ הַתְּחוּם, מְבִיאוֹ לְבֵית הַקְּבָרוֹת; מְצָאוֹ חוּץ לַתְּחוּם, אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ שְׂדֵה כַרְכֹּם - קָנָה מְקוֹמוֹ, וְיִקָּבֵר בְּמָקוֹם שֶׁנִּמְצָא.
מְצָאוֹ עַל הַמֶּצֶר, מְסַלְּקוֹ לַצְּדָדִין.
שְׂדֵה בוּר מִצַּד זֶה וּשְׂדֵה נִיר מִצַּד זֶה - קוֹבְרוֹ בִּשְׂדֵה בוּר; שְׂדֵה נִיר וּשְׂדֵה זֶרַע - קוֹבְרוֹ בִּשְׂדֵה נִיר; שְׂדֵה זֶרַע וּשְׂדֵה כֶרֶם - קוֹבְרוֹ בִּשְׂדֶה זֶרַע; שְׂדֵה אִילָן וּשְׂדֵה כֶרֶם - קוֹבְרוֹ בִּשְׂדֵה כֶרֶם, מִפְּנֵי אֹהֶל הַטֻּמְאָה.
הָיוּ שְׁנֵיהֶן שָׁוִין, קוֹבְרוֹ לְאֵי זֶה צַד שֶׁיִּרְצֶה.
חקֶבֶר הַנִּמְצָא, מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ. וְאִם בָּא אֶחָד וְאָמַר׃ בָּרִי לִי שֶׁלֹּא הָיָה כַּאן קֶבֶר, אֲפִלּוּ קֹדֶם לְעֶשְׂרִים שָׁנָה - אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא מִשְּׁעַת מְצִיאָה וְאֵילַךְ.
טכָּל הַמּוֹצֵא קֶבֶר אוֹ מֵת אוֹ דָּבָר שֶׁמְּטַמֵּא בָּאֹהֶל מִן הַמֵּת - חַיָּב לְצַיֵּן עָלָיו, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה תַּקָּלָה לַאֲחֵרִים.
וּבְחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד הָיוּ יוֹצְאִין מִבֵּית דִּין לְצַיֵּן עַל הַקְּבָרוֹת.
אֵין מְצַיְּנִין עַל כְּזַיִת מְצֻמְצָם מִן הַמֵּת, לְפִי שֶׁסּוֹפוֹ יֶחְסַר בָּאָרֶץ.
וּבַמֶּה מְצַיְּנִין - בְּסִיד, מְמַחֶה וְשׁוֹפֵךְ עַל מְקוֹם הַטֻּמְאָה.
אֵין מַעֲמִידִין אֶת הַצִּיּוּן עַל גַּבֵּי הַטֻּמְאָה, אֶלָּא יְהִי עוֹדֵף מִכַּאן וּמִכַּאן בְּצִדֵּי הַטֻּמְאָה, שֶׁלֹּא לְהַפְסִיד אֶת הַטְּהָרוֹת.
וְאֵין מַרְחִיקִין אֶת הַצִּיּוּן מִמְּקוֹם הַטֻּמְאָה, שֶׁלֹּא לְהַפְסִיד אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
וְאֵין מְצַיְּנִין עַל הַוַּדָּאוֹת, שֶׁהֲרֵי הֵן יְדוּעִין לַכֹּל, אֶלָּא עַל הַסְּפֵקוֹת, כְּגוֹן שָׂדֶה שֶׁאָבַד בָּהּ קֶבֶר וְהַסְּכָכוֹת וְהַפְּרָעוֹת.
ימָצָא שָׂדֶה מְצֻיֶּנֶת וְאֵין יָדוּעַ מַה טִיבָהּ: אִם אֵין בָּהּ אִילָנוֹת, בְּיָדוּעַ שֶׁאָבַד בָּהּ קֶבֶר; יֵשׁ בָּהּ אִילָנוֹת, בְּיָדוּעַ שֶׁנֶּחֱרַשׁ בָּהּ קֶבֶר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
יאמָצָא אֶבֶן אַחַת מְצֻיֶּנֶת, תַּחְתֶּיהָ טָמֵא.
הָיוּ שְׁתַּיִם - אִם יֵשׁ סִיד בֵּינֵיהֶן, בֵּינֵיהֶן טָמֵא.
וְאִם אֵין סִיד בֵּינֵיהֶן, אֶלָּא עַל רָאשֵׁיהֶן: אִם יֵשׁ חֶרֶס בֵּינֵיהֶן - טָהוֹר, שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא בִּנְיָן; וְאִם אֵין חֶרֶס בֵּינֵיהֶן, וְהָיָה הַסִּיד מְרֻדָּד עַל רָאשֵׁיהֶן מִכַּאן וּמִכַּאן - הֲרֵי זֶה צִיּוּן, וְטָמֵא.
מָצָא מֶצֶר אֶחָד מְצֻיָּן - הוּא טָמֵא, וְכָל הַשָּׂדֶה טְהוֹרָה. וְכֵן שְׁנִיָּה, וְכֵן שְׁלִישִׁית.
מָצָא אַרְבַּעַת מְצָרֶיהָ מְצֻיָּנִין - הֵן טְהוֹרִין, וְכָל הַשָּׂדֶה כֻלָּהּ טְמֵאָה; שֶׁאֵין מַרְחִיקִין הַצִּיּוּן מִמְּקוֹם הַטֻּמְאָה.
