כֵּיצַד דִּין הַתְּמוּרוֹת לִקָּרֵב. תְּמוּרַת הָעוֹלָה תִּקָּרֵב עוֹלָה וְאִם הָיְתָה תְּמוּרָתָהּ נְקֵבָה אוֹ בַּעֲלַת מוּם תִּרְעֶה הַנְּקֵבָה עַד שֶׁיִּפּל בָּהּ מוּם וְתִמָּכֵר וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ עוֹלָה. תְּמוּרַת הַחַטָּאת תָּמוּת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. תְּמוּרַת הָאָשָׁם תִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בָּהּ מוּם וְיִפְּלוּ דָּמֶיהָ לִנְדָבָה. תְּמוּרַת הַשְּׁלָמִים כִּשְׁלָמִים לְכָל דָּבָר טְעוּנָה סְמִיכָה וּנְסָכִים וּתְנוּפַת חָזֶה וְשׁוֹק. תְּמוּרַת הַתּוֹדָה כְּתוֹדָה אֶלָּא שֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה לֶחֶם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. תְּמוּרַת הַפֶּסַח אִם הֵמִיר בָּהּ קֹדֶם חֲצוֹת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר אֵין תְּמוּרָתוֹ קְרֵבָה אֶלָּא תִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בָּהּ מוּם וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ שְׁלָמִים וְאִם הֵמִיר בָּהּ אַחַר חֲצוֹת הֲרֵי הַתְּמוּרָה עַצְמָהּ תִּקָּרֵב שְׁלָמִים. תְּמוּרַת הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר אֵינָם קְרֵבִין לְעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר בִּבְכוֹר (ויקרא כז כו) (ויקרא כז ל) "לַה' הוּא". מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ הוּא קָרֵב וְאֵין תְמוּרָתוֹ קְרֵבָה. וְדִין הַמַּעֲשֵׂר בִּבְכוֹר (נ"א כבכור) תְּמוּרָתָן תִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בָּהּ מוּם וְתֵאָכֵל:
תְּמוּרַת הַבְּכוֹר לַכֹּהֲנִים וּתְמוּרַת הַמַּעֲשֵׂר לַבְּעָלִים. וּכְשֵׁם שֶׁאֵין פּוֹדִין בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר שֶׁנָּפַל בָּהֶן מוּם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי מִזְבֵּחַ כָּךְ אֵין פּוֹדִים תְּמוּרָתָן:
בְּהֵמָה שֶׁהִקְדִּישָׁהּ חֶצְיָהּ עוֹלָה וְחֶצְיָהּ שְׁלָמִים תְּמוּרָתָהּ כָּמוֹהָ. וְכֵן כָּל בֶּהֱמַת הֶקְדֵּשׁ שֶׁאֵינָהּ קְרֵבָה מִפְּנֵי תְּחִלַּת הֶקְדֵּשָׁהּ הֲרֵי תְּמוּרָתָהּ כָּמוֹהָ. אָמַר חֲצִי בְּהֵמָה זוֹ תְּמוּרָה וְחֶצְיָהּ עוֹלָה הֲרֵי זוֹ תִּקָּרֵב עוֹלָה. חֶצְיָהּ עוֹלָה וְחֶצְיָהּ מַעֲשֵׂר תִּקָּרֵב עוֹלָה. חֶצְיָהּ תְּמוּרָה וְחֶצְיָהּ מַעֲשֵׂר הֲרֵי זוֹ סָפֵק וְאֵינָהּ קְרֵבָה:
הַמַּקְדִּישׁ בַּעֲלַת מוּם עוֹבֵר וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר תְּמִימָה וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד בָּהּ מוּם קָבוּעַ וְנִפְדֵּית וְהֵמִיר בָּהּ אַחַר שֶׁנִּפְדֵּית. הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה וְאֵינָהּ קְרֵבָה וְאֵינָהּ נִפְדֵּית אֶלָּא מַנִּיחָהּ עַד שֶׁתָּמוּת. אֵינָהּ קְרֵבָה מִפְּנֵי שֶׁבָּאָה מִכֹּחַ קְדֻשָּׁה דְּחוּיָה וְאֵינָהּ נִפְדֵּית שֶׁאֵין בְּכֹחַ קְדֻשָּׁתָהּ לִתְפּשֹׁ פִּדְיוֹנָהּ:
כָּל הַתְּמוּרוֹת שֶׁהָיוּ בַּעֲלֵי מוּמִין קְבוּעִין מִתְּחִלָּתָן הֲרֵי אֵלּוּ יִפָּדוּ וְאֵינָן יוֹצְאִין לְחֻלִּין לְכָל דָּבָר כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מֻתָּרִין בְּגִזָּה וַעֲבוֹדָה אַחַר פִּדְיוֹנָן. שֶׁהַקְּדֻשָּׁה חָלָה בַּתְּמוּרָה עַל בַּעֲלַת מוּם קָבוּעַ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כז י) "אוֹ רַע בְּטוֹב" וְרַע הָאָמוּר כָּאן הוּא בַּעַל מוּם וְכַיּוֹצֵא בּוֹ שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְקָרְבָּן וְאַף עַל פִּי כֵן כָּתוּב בּוֹ (ויקרא כז י) "יִהְיֶה קֹדֶשׁ":
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
עוֹלָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בִּזְבָחִים וְהֵמִיר בְּאַחַת מִן הַתַּעֲרוֹבוֹת הֲרֵי זֶה מֵבִיא בְּהֵמָה אַחֶרֶת וְאוֹמֵר אִם תְּמוּרַת עוֹלָה הִיא זוֹ הֲרֵי בְּהֵמָה זוֹ שְׁלָמִים וְאִם תְּמוּרַת שְׁלָמִים הִיא זוֹ הֲרֵי בְּהֵמָה זוֹ עוֹלָה. וְנִמְצָא הַבְּהֵמָה שֶׁהֵבִיא עִם הַתְּמוּרָה כְּעוֹלָה וּשְׁלָמִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ זֶה בָּזֶה. חָזַר וְהֵמִיר בְּאַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵי זוֹ מֵהֶן הֵמִיר. מֵבִיא זֶבַח אַחֵר מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ. וְאוֹמֵר עַל הַתְּמוּרָה הַשְּׁנִיָּה. אִם תְּמוּרַת תְּמוּרָה הִיא זוֹ הֲרֵי זוֹ שֶׁהֵבִיא חֻלִּין. וְאִם תְּמוּרַת עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים הִיא הֲרֵי זֶה שֶׁהֵבִיא עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים. וַהֲרֵי זֶה שֶׁהֵבִיא עִם הַתְּמוּרָה הַשְּׁנִיָּה כְּזֶבַח וּתְמוּרָה שֶׁנִּתְעָרְבוּ זֶה בָּזֶה. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ דִּין הַתַּעֲרוֹבוֹת בְּהִלְכוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין:
שְׁלָמִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ בִּבְכוֹר אוֹ בְּמַעֲשֵׂר וְהֵמִיר בְּאֶחָד מֵהֶן הֲרֵי זֶה לֹא יִקְרַב אֶלָּא יִרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בּוֹ מוּם וְיִפָּדֶה וְיֵאָכֵל כִּבְכוֹר אוֹ כְּמַעֲשֵׂר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:
