אעוֹשֶׂה אָדָם שָׁלִיחַ לְהַפְרִישׁ לוֹ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר "כֵּן תָּרִימוּ גַם אַתֶּם" (במדבר יח, כח) - לְרַבּוֹת אֶת הַשָּׁלִיחַ. וְאֵין עוֹשִׂין שָׁלִיחַ גּוֹי, שֶׁנֶּאֱמַר "גַּם אַתֶּם" - מַה אַתֶּם בְּנֵי בְּרִית, אַף שְׁלוּחֲכֶם בְּנֵי בְּרִית.
בחֲמִשָּׁה לֹא יִתְרֹמוּ, וְאִם תָּרְמוּ - אֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה: הַחֵרֵשׁ, וְהַשּׁוֹטֶה, וְהַקָּטָן, וְהַנָּכְרִי שֶׁתָּרַם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְאַפִלּוּ בִּרְשׁוּתוֹ, וְהַתּוֹרֵם אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים. אֲבָל הַתּוֹרֵם מִשֶּׁלּוֹ עַל שֶׁל אֲחֵרִים - הֲרֵי זוֹ תְּרוּמָה, וְתִקֵּן פֵּרוֹתֵיהֶם; וְטוֹבַת הֲנָאָה שֶׁלּוֹ, שֶׁנּוֹתְנָהּ לְכָל כּוֹהֵן שֶׁיִּרְצֶה.
גהַתּוֹרֵם שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת אוֹ שֶׁיָּרַד לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ וְלִקֵּט פֵּרוֹת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת כְּדֵי שֶׁיִּקָּחֵם וְתָרַם: אִם בָּא בַּעַל הַבַּיִת וְאָמַר לוֹ 'כַּלֵּךְ אֵצֶל הַיָּפוֹת': אִם הָיוּ שָׁם יָפוֹת מִמַּה שֶׁתָּרַם - תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מַקְפִּיד; וְאִם לֹא הָיוּ שָׁם יָפוֹת מִמַּה שֶׁתָּרַם - אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה, שֶׁלֹּא אָמַר לוֹ אֶלָא דֶּרֶךְ מִחוּי. וְאִם בָּא בַּעַל הַבַּיִת וְלִקֵּט וְהוֹסִיף - בֵּין יֵשׁ לוֹ יָפוֹת מֵהֶן בֵּין אֵין לוֹ, תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.
דחֲמִשָּׁה לֹא יִתְרֹמוּ, וְאִם תָּרְמוּ - תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה: חֵרֵשׁ מְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ, לְפִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ הַבְּרָכָה; וְהָאִלֵּם שֶׁשּׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר וְהֶעָרֹם, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְבָרֵךְ; וְהַשִּׁכּוֹר וְהַסּוּמָא, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְכַוֵּן וּלְהַפְרִישׁ אֶת הַיָּפֶה.
הקָטָן שֶׁהִגִּיעַ לְעוֹנַת נְדָרִים, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, וְלֹא נַעֲשָׂה גָּדוֹל - אִם תָּרַם, תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה, וְאַפִלּוּ בִּתְרוּמָה שֶׁל תּוֹרָה, הוֹאִיל וְנִדְרֵיהֶן וְהֶקְדֵּשָׁן קַיָּמִין מִן הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּנְדָרִים.
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
והָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ 'צֵא וּתְרֹם לִי', וְהָלַךְ לִתְרֹם, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם תָּרַם אוֹ לֹא תָרַם, וּבָא וּמָצָא כְּרִי תָּרוּם - אֵין חֶזְקָתוֹ תָּרוּם; שֶׁאֵין אוֹמְרִין בָּאִסּוּרִין 'חֶזְקַת שָׁלִיחַ עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ' לְהָקֵל, אֶלָא לְהַחְמִיר; וְחוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא אַחֵר תָּרַם שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת.
זהָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ 'צֵא וּתְרֹם', תּוֹרֵם כְּדַעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת: אִם הָיָה יוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁהוּא בַּעַל עַיִן רָעָה, מַפְרִישׁ אֶחָד מִשִּׁשִּׁים; וְאִם בַּעַל נֶפֶשׁ שְׂבֵעָה, מַפְרִישׁ לוֹ אֶחָד מֵאַרְבָּעִים. וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ דַּעְתּוֹ - מַפְרִישׁ לוֹ בְּבֵינוֹנִית, אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים. נִתְכַּוֵּן לְבֵינוֹנִית, וְעָלְתָה בְּיָדוֹ אַחַת מֵאַרְבָּעִים אוֹ אַחַת מִשִּׁשִּׁים - תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. וְאִם נִתְכַּוֵּן לְהוֹסִיף עַל הַבֵּינוֹנִית, וְתָרַם אַפִלּוּ אַחַת מִתִּשְׁעָה וְאַרְבָּעִים - אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.
חפֵּרוֹת הַשֻּׁתָּפִין חַיָּבִין בִּתְרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר "מַעְשְׂרֹתֵיכֶם" (במדבר יח, כח) - אַפִלּוּ שֶׁל שְׁנַיִם. וְהַשֻּׁתָּפִין אֵין צְרִיכִין לִטֹּל רְשׁוּת זֶה מִזֶּה, אֶלָא כָּל הַתּוֹרֵם מֵהֶן, תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. תָּרַם אֶחָד מֵהֶן, וּבָא הַשֵּׁנִי וְתָרַם תְּרוּמָה, שֶׁהֲרֵי לֹא יָדַע שֶׁתָּרַם חֲבֵרוֹ: אִם הָיוּ מְמַחִין זֶה עַל זֶה, תְּרוּמַת הַשֵּׁנִי אֵינָהּ תְּרוּמָה; וְאִם לֹא הָיוּ מְמַחִין וְתָרַם הָרִאשׁוֹן כַּשִּׁעוּר, אֵין תְּרוּמַת הַשֵּׁנִי תְּרוּמָה. וְאִם לֹא תָרַם הָרִאשׁוֹן כַּשִּׁעוּר, תְּרוּמַת שְׁנֵיהֶן תְּרוּמָה.
טהָאוֹמֵר לְשֻׁתָּפוֹ אוֹ לְבֶן בֵּיתוֹ אוֹ לְעַבְדוֹ וְשִׁפְחָתוֹ 'תְּרֹם', וְהָלְכוּ לִתְרֹם, וּבִטֵּל שְׁלִיחוּתוֹ קֹדֶם שֶׁיִּתְרֹמוּ: אִם לֹא שִׁנָּה הַשָּׁלִיחַ, תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה; וְאִם שִׁנָּה, כְּגוֹן שֶׁאָמַר לוֹ 'תְּרֹם מִן הַצָּפוֹן', וְתָרַם מִן הַדָּרוֹם - הוֹאִיל וּבִטֵּל שְׁלִיחוּתוֹ מִקֹּדֶם, אֵינָהּ תְּרוּמָה.
יאָרִיס שֶׁתָּרַם, וּבָא בַּעַל הַבַּיִת וְעִכֵּב: אִם עַד שֶׁלֹּא תָרַם עִכֵּב, אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה; וְאִם מִשֶּׁתָּרַם עִכֵּב, תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. וְהָאַפּוֹטְרוֹפְּסִין תּוֹרְמִין נִכְסֵי יְתוֹמִים.
יאהַגַּנָּב וְהַגַּזְלָן וְהָאַנָּס, תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה. וְאִם הָיוּ הַבְּעָלִים רוֹדְפִין, אֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה.
יבהַבֵּן וְהַשָּׂכִיר וְהָעֶבֶד וְהָאִשָּׁה, תּוֹרְמִין עַל מַה שֶׁהֵן אוֹכְלִין. אֲבָל לֹא יִתְרֹמוּ עַל הַכֹּל, שֶׁאֵין אָדָם תּוֹרֵם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. הַבֵּן כְּשֶׁאוֹכֵל עִם אָבִיו, וְהָאִשָּׁה בְּעִיסָתָהּ - תּוֹרְמִין, מִפְּנֵי שֶׁהֵן בִּרְשׁוּת.
יגהַפּוֹעֲלִים - אֵין לָהֶן רְשׁוּת לִתְרֹם שֶׁלֹּא מִדַּעַת בַּעַל הַבַּיִת, חוּץ מִן הַדּוֹרְכִין בַּגַּת; שֶׁאִם יִרְצוּ לְטַמֵּא אֶת הַיַּיִן, הֲרֵי הֵן מְטַמְּאִים אוֹתוֹ מִיָּד, וּלְפִי שֶׁמָּסַר לָהֶן וְהֶאֱמִינָם עַל כָּךְ - הֲרֵי הֵן כִּשְׁלוּחִין, וְאִם תָּרְמוּ, תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה.
ידוּפוֹעֵל שֶׁאָמַר לוֹ בַּעַל הַבַּיִת 'כְּנֹס לִי גָּרְנִי וּתְּרוֹם', וְתָרַם, וְאַחַר כָּךְ כָּנַס - תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.
טוהַנָּכְרִי שֶׁהִפְרִישׁ תְּרוּמָה מִשֶּׁלּוֹ - דִּין תּוֹרָה שֶׁאֵינָהּ תְּרוּמָה, לְפִי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב. וּמִדִּבְרֵיהֶן גָּזְרוּ שֶׁתִּהְיֶה תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה; גְּזֵרָה מִשּׁוּם בַּעֲלֵי כִּיסִין, שֶׁלֹּא יִהְיֶה זֶה הַמָּמוֹן לְיִשְׂרָאֵל וְיִתְלֶה אוֹתוֹ בַּגּוֹי כְּדֵי לְפָטְרוֹ. וּבוֹדְקִין אֶת הַגּוֹי שֶׁהִפְרִישׁ תְּרוּמָה: אִם אָמַר 'בְּדַעַת יִשְׂרָאֵל הִפְרַשְׁתִּיהָ', תִּנָּתֵן לַכּוֹהֵן; וְאִם לָאו - טְעוּנָה גְּנִיזָה, שֶׁמָּא בְּלִבּוֹ לַשָּׁמַיִם.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל גּוֹי שֶׁהִפְרִישׁ תְּרוּמָה בְּחוּצָה לָאָרֶץ, לֹא גָזְרוּ עָלֶיהָ. וּמוֹדִיעִין אוֹתוֹ שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ, וְאֵינָהּ תְּרוּמָה כְּלָל.
טזהַמִּתְכַּוֵּן לוֹמַר תְּרוּמָה וְאָמַר מַעֲשֵׂר, מַעֲשֵׂר וְאָמַר תְּרוּמָה - לֹא אָמַר כְּלוּם, עַד שֶׁיִּהְיֶה פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִין. הִפְרִישׁ תְּרוּמָה בְּמַחְשַׁבְתּוֹ וְלֹא הוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו כְּלוּם - הֲרֵי זוֹ תְּרוּמָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם" (במדבר יח, כז) - בְּמַחְשָׁבָה בִּלְבָד תִּהְיֶה תְּרוּמָה.
יזהַמַּפְרִישׁ תְּרוּמָה עַל תְּנַאי: אִם נִתְקַיֵּם הַתְּנַאי, הֲרֵי הִיא תְּרוּמָה; וְאִם לֹא נִתְקַיֵּם, אֵינָהּ תְּרוּמָה.
וְכֵן הַמַּפְרִישׁ תְּרוּמָה אוֹ מַעַשְׂרוֹת וְנִחַם עֲלֵיהֶן - הֲרֵי זֶה נִשְׁאָל עֲלֵיהֶן לְחָכָם וּמַתִּיר לוֹ, כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּתִּירִין שְׁאָר הַנְּדָרִים; וְתַחְזֹר חֻלִּין כְּמוֹת שֶׁהָיְתָה - עַד שֶׁיַּפְרִישׁ פַּעַם שְׁנִיָּה אוֹתָהּ שֶׁהִפְרִישׁ תְּחִלָּה אוֹ פֵּרוֹת אֲחֵרוֹת.
יחהַתּוֹרֵם בּוֹר שֶׁל יַיִן, וְאָמַר 'הֲרֵי זוֹ תְּרוּמָה עַל מְנַת שֶׁתַּעֲלֶה שָׁלֵם' - צָרִיךְ שֶׁתַּעֲלֶה שָׁלֵם מִן הַשֶּׁבֶר וּמִן הַשְּׁפִיכָה, אֲבָל לֹא מִן הַטֻּמְאָה.
וְאִם נִשְׁבְּרָה, אֵינָהּ מְדַמַּעַת.
הִנִּיחָהּ בְּמָקוֹם שֶׁאִם תִּשָּׁבֵר שָׁם אוֹ תִּתְגַּלְגֵּל לֹא תַגִּיעַ לַבּוֹר - הֲרֵי זוֹ מְדַמַּעַת, שֶׁכְּבָר נִתְקַיֵּם תְּנָאוֹ.
יטבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּתְרוּמָה גְּדוֹלָה. אֲבָל בִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, שֶׁמֻּתָּר לִתְרֹם שֶׁלֹּא מִן הַמֻּקָּף - כֵּיוָן שֶׁעָלְתָה נִתְקַיֵּם תְּנָאוֹ, וַהֲרֵי הִיא תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁבְּרָה אוֹ נִשְׁפְּכָה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁנִּטְמֵאת.
כהָאוֹמֵר 'שֶׁלְּמַעְלָה תְּרוּמָה וְשֶׁלְּמַטָּה חֻלִּין' אוֹ 'שֶׁלְּמַעְלָה חֻלִּין וְשֶׁלְּמַטָּה תְּרוּמָה' - דְּבָרָיו קַיָּמִין, שֶׁהַדָּבָר תָּלוּי בְּדַעַת הַתּוֹרֵם.
כאהַתּוֹרֵם אֶת הַגֹּרֶן - צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן אֶת לִבּוֹ שֶׁתִּהְיֶה זוֹ תְּרוּמָה עַל הַכְּרִי, וְעַל מַה שֶׁבַּקְּטִיעִין, וְעַל מַה שֶׁבַּצְּדָדִין, וְעַל מַה שֶׁבְּתוֹךְ הַתֶּבֶן.
הַתּוֹרֵם אֶת הַיֶּקֶב - צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן אֶת לִבּוֹ לִתְרֹם עַל מַה שֶׁבַּחַרְצַנִּין, וְעַל מַה שֶׁבַּזַּגִין.
הַתּוֹרֵם אֶת הַבּוֹר שֶׁל יַיִן, צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן אֶת לִבּוֹ לִתְרֹם עַל מַה שֶׁבַּגֶּפֶת.
וְאִם לֹא נִתְכַּוֵּן, אֶלָא תָּרַם סְתָם - נִפְטַר הַכֹּל; שֶׁתְּנַאי בֵּית דִּין הוּא שֶׁהַתְּרוּמָה עַל הַכֹּל.
הַתּוֹרֵם כַּלְכָּלָה שֶׁל תְּאֵנִים, וְנִמְצְאוּ תְּאֵנִים בְּצַד הַכַּלְכָּלָה - הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין, מִפְּנֵי שֶׁבְּלִבּוֹ לִתְרֹם עַל הַכֹּל.
