אהַהֶקְדְּשׁוֹת - אֵין פּוֹדִין אוֹתָן לֹא בְּקַרְקָעוֹת וְלֹא בַּעֲבָדִים, שֶׁהֲרֵי הֻקְּשׁוּ לְקַרְקָעוֹת, וְלֹא בִּשְׁטָרוֹת שֶׁאֵין גּוּפָן מָמוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר "וְנָתַן אֶת הַכֶּסֶף" (ראה ויקרא כז, כג). אֶחָד הַכֶּסֶף וְאֶחָד שְׁאָר הַמִּטַּלְטְלִין שֶׁשָׁוִין כֶּסֶף, וְאַפִלּו סֻבִּין.
בכָּל הַפּוֹדֶה קֳדָשָׁיו, מוֹסִיף חֹמֶשׁ; וְאֶחָד הַמַּקְדִּישׁ עַצְמוֹ, אוֹ אִשְׁתּוֹ, אוֹ הַיּוֹרֵשׁ - מוֹסִיפִין חֹמֶשׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאַף הַחֹמֶשׁ לֹא יִהְיֶה אֶלָא מִן הַמִּטַּלְטְלִין. וְהַחֹמֶשׁ שֶׁמּוֹסִיף - הֲרֵי הוּא כְּהֶקְדֵּשׁ עַצְמוֹ, וְדִין אֶחָד לָהֶם.
גהַפּוֹדֶה קֳדָשָׁיו, אֵין הַחֹמֶשׁ מְעַכֵּב; אֶלָא מֵאַחַר שֶׁנָּתַן אֶת הַקֶּרֶן יָצָא הֶקְדֵּשׁ לְחֻלִּין, וּמֻתָּר לֵהָנוֹת בּוֹ. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁאָסוּר לוֹ לֵהָנוֹת עַד שֶׁיִּתֵּן הַחֹמֶשׁ, שֶׁמָּא יִפְשַׁע וְלֹא יִתֵּן.
אֲבָל בַּשַּׁבָּת, מִפְּנֵי עֹנֶג שַׁבָּת, הִתִּירוּ לוֹ לֶאֱכֹל, וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נָתַן הַחֹמֶשׁ, וַהֲרֵי הַגִּזְבָּרִין תּוֹבְעִין אוֹתוֹ.
דקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ שֶׁנָּפַל בָּהֶן מוּם, וְנִפְדּוּ, אִם פָּדָה הַמַּקְדִּישׁ עַצְמוֹ - מוֹסִיף חֹמֶשׁ כִּשְׁאָר הַהֶקְדֵּשׁוֹת. וְהַמַּקְדִּישׁ שֶׁפָּדָה לְעַצְמוֹ הוּא שֶׁמּוֹסִיף חֹמֶשׁ, לֹא הַמִּתְכַּפֵּר בָּהּ שֶׁפְּדָאָהּ. וְהֶקְדֵּשׁ רִאשׁוֹן הוּא שֶׁחַיָּב בְּהוֹסָפַת חֹמֶשׁ, אֲבָל הֶקְדֵּשׁ שֵׁנִי אֵינוֹ מוֹסִיף עָלָיו חֹמֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְאִם הַמַּקְדִּישׁ יִגְאַל אֶת בֵּיתוֹ וְיָסַף חֲמִישִׁית כֶּסֶף עֶרְכְּךָ עָלָיו" (ויקרא כז, טו) - 'הַמַּקְדִּישׁ', לֹא הַמַּתְפִּיס.
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
הלְפִיכָךְ אִם חִלֵּל בְּהֵמָה עַל בְּהֵמָה שְׁנִיָּה, בֵּין בְּקָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת, בֵּין בְּקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ שֶׁנָּפַל בָּהֶן מוּם, אוֹ שֶׁהֵמִיר בְּקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ שֶׁנָּפַל מוּם בָּהֶן - כְּשֶׁהוּא פּוֹדֶה אֶת הַשְּׁנִיָּה שֶׁחִלֵּל עָלֶיהָ אוֹ אֶת הַתְּמוּרָה, לְעַצְמוֹ - אֵינוֹ מוֹסִיף חֹמֶשׁ.
והַמַּפְרִישׁ אָשָׁם לְהִתְכַּפֵּר בּוֹ, וְנָפַל בּוֹ מוּם, וְהוֹסִיף עָלָיו חֹמֶשׁ וְחִלְּלוֹ עַל בְּהֵמָה אַחֶרֶת, וְנִתְכַּפֵּר בְּאָשָׁם אַחֵר, וְנִתְּקָה הַבְּהֵמָה שֶׁחִלֵּל עָלֶיהָ לִרְעִיָּה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ - הֲרֵי הִיא סָפֵק אִם מוֹסִיף עָלֶיהָ חֹמֶשׁ, הוֹאִיל וְהִיא קָרְבָּן עוֹלָה וַהֲרֵי הִיא גּוּף אַחֵר וּקְדֻשָּׁה אַחֶרֶת, אוֹ אֵינוֹ מוֹסִיף עָלֶיהָ חֹמֶשׁ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא בָּאָה מִכּוֹחַ הֶקְדֵּשׁ הָרִאשׁוֹן שֶׁכְּבָר הוֹסִיף עָלָיו חֹמֶשׁ.
זקָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת - אֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה, שֶׁלֹּא דָנָה תּוֹרָה בִּתְמוּרָה אֶלָא בְּקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ. כֵּיצַד? הָיוּ לְפָנָיו בֶּהֱמַת חֻלִּין וּבֶהֱמַת קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת, וְאָמַר 'זוֹ חֲלִיפַת זוֹ', אוֹ 'זוֹ תְּמוּרַת זוֹ' - לֹא אָמַר כְּלוּם. אֲבָל אִם אָמַר 'הֲרֵי זוֹ תַּחַת זוֹ', אוֹ 'הֲרֵי זוֹ מְחֻלֶּלֶת עַל זוֹ' - דְּבָרָיו קַיָּמִין, וְיָצַאת הַבְּהֵמָה הָרִאשׁוֹנָה לְחֻלִּין, וְנִתְפְּסָה הַשְּׁנִיָּה.
חאֶחָד קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת, וְאֶחָד קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ שֶׁנָּפַל בָּהֶן מוּם - אֵין פּוֹדִין אוֹתָן לְכַתְּחִלָּה, אֶלָא בְּשָׁוְיֵיהֶן. וְאִם עָבַר וְחִלְּלָן עַל פָּחוֹת מִשָּׁוְיֵיהֶן, אַפִלּוּ הֶקְדֵּשׁ שָׁוֶה מֵאָה דִּינָר שֶׁחִלְּלוֹ עַל שָׁוֶה פְּרוּטָה - הֲרֵי זֶה פָּדוּי וְיָצָא לְחֻלִּין, וּמֻתָּר לֵהָנוֹת בּוֹ. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁהוּא צָרִיךְ חֲקִירַת דָּמִים, וְחַיָּב לְהַשְׁלִים אֶת דָּמָיו.
טכֵּיצַד? הָיְתָה לוֹ בֶּהֱמַת קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ שֶׁנָּפַל בָּהּ מוּם, וַהֲרֵי הִיא שָׁוָה עֲשָׂרָה, וּבֶהֱמַת חֻלִּין שֶׁשָׁוָה חֲמִשָּׁה, וְאָמַר 'הֲרֵי זוֹ מְחֻלֶּלֶת עַל זוֹ' - הֲרֵי זוֹ נִפְדֵּית, וְיָצַאת לְחֻלִּין; אֲבָל צָרִיךְ לְהַשְׁלִים הַחֲמִשָּׁה.
וְכֵן אִם הָיְתָה הַבְּהֵמָה הָרִאשׁוֹנָה קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת - הֲרֵי זוֹ יָצֵאת לְחֻלִּין לְהִגָּזֵז וּלְהֵעָבֵד, וְתִכָּנֵס הַשְּׁנִיָּה תַּחְתֶּיהָ דִּין תּוֹרָה. אֲבָל מִדִּבְרֵיהֶם צָרִיךְ חֲקִירַת דָּמִים אִם הָיְתָה זוֹ שֶׁחִלֵּל עָלֶיהָ שָׁוָה, אוֹ יַשְׁלִים דָּמֶיהָ.
ישָׁמוּ אוֹתָהּ שְׁלוֹשָׁה וְאָמְרוּ שֶׁזּוֹ בְּדָמֶיהָ - אַפִלּוּ בָּאוּ אַחַר כֵּן מֵאָה וְאָמְרוּ שֶׁל הֶקְדֵּשׁ הָיְתָה יָפָה, אֵינוֹ חוֹזֵר; הוֹאִיל וַחֲקִירַת הַדָּמִים מִדִּבְרֵיהֶם, לֹא הֶחְמִירוּ בָּהּ. אֲבָל אִם שָׁמוּ אוֹתָהּ שְׁנַיִם, וּבָאוּ שְׁלוֹשָׁה וְאָמְרוּ שֶׁהוּנָה הַהֶקְדֵּשׁ בְּכָל שֶׁהוּא - חוֹזֵר.
יאאֵין פּוֹדִין אֶת הַהֶקְדֵּשׁ אַכְסְרָה, אֶלָא בַּחֲקִירַת דָּמִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאִם פָּדָה, יַד הַהֶקְדֵּשׁ עַל הָעֶלְיוֹנָה. כֵּיצַד? 'פָּרָה זוֹ תַּחַת פָּרָה זוֹ שֶׁל הֶקְדֵּשׁ', 'טַלִית זוֹ תַּחַת טַלִית זוֹ שֶׁל הֶקְדֵּשׁ' - הֶקְדֵּשׁוֹ פָּדוּי, וְיַד הַהֶקְדֵּשׁ עַל הָעֶלְיוֹנָה: אִם הָיְתָה הַשְּׁנִיָּה יָפָה מִן הָרִאשׁוֹנָה בְּיוֹתֵר, לוֹקְחִין אוֹתָהּ הַגִּזְבָּרִין וְשׁוֹתְקִין; וְאִם אֵינָהּ יָפָה - מַשְׁלִים אֶת הַדָּמִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וּמוֹסִיף חֹמֶשׁ.
אֲבָל אִם אָמַר 'טַלִית זוֹ בְּעֶשֶׂר סְלָעִים תַּחַת טַלִית שֶׁל הֶקְדֵּשׁ', 'וּפָרָה זוֹ בְּעֶשֶׂר סְלָעִים תַּחַת פָּרָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ' - אַפִלּוּ הָיְתָה פָּרָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ שָׁוָה חֲמִשָּׁה וְשֶׁלּוֹ עֲשָׂרָה, הֲרֵי זֶה מוֹסִיף חֹמֶשׁ וְנוֹתֵן שְׁנֵי סְלָעִים וּמֶחְצָה; שֶׁהֲרֵי בְּדָּמִים קְצוּבִים פָּדָה. וּשְׁנִיָּה אֵינָהּ טְעוּנָה חֹמֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
יבהַפּוֹדֶה מִיַּד הַהֶקְדֵּשׁ, מָשַׁךְ בְּמָנֶה, וְלֹא הִסְפִּיק לִתֵּן הַדָּמִים עַד שֶׁעָמַד בְּמָאתַיִם - נוֹתֵן מָאתַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר "וְנָתַן אֶת הַכֶּסֶף וְקָם לוֹ" (ראה ויקרא כז, יט; ויקרא כז, כג) - בִּנְתִינַת הַכֶּסֶף הוּא שֶׁלּוֹ. מְשָׁכוֹ בְּמָאתַיִם, וְלֹא הִסְפִּיק לִתֵּן אֶת הַדָּמִים עַד שֶׁעָמַד בְּמָנֶה - נוֹתֵן מָאתַיִם; לֹא יִהְיֶה כּוֹחַ הֶדְיוֹט חָמוּר מִכּוֹחַ הֶקְדֵּשׁ, וַהֲרֵי קָנָה בִּמְשִׁיכָה וְנִתְחַיֵּב בַּדָּמִים.
יגפָּדָה בְּמָאתַיִם וְנָתַן הַדָּמִים, וְלֹא הִסְפִּיק לְמָשְׁכוֹ עַד שֶׁעָמַד בְּמָנֶה - כְּבָר קָנָה בִּנְתִינַת הַכֶּסֶף, וּמוֹשֵׁךְ אֶת שֶׁלּוֹ, וְזָכָה הַהֶקְדֵּשׁ בְּמָאתַיִם. פָּדָהוּ בְּמָנֶה וְנָתַן הַדָּמִים, וְלֹא הִסְפִּיק לְמָשְׁכוֹ עַד שֶׁעָמַד בְּמָאתַיִם - מַה שֶׁפָּדָה פָּדוּי, וְאֵינוֹ נוֹתֵן אֶלָא הַמָּנֶה שֶׁכְּבָר נָתַן. וְאֵין אוֹמְרִין כָּאן 'לֹא יִהְיֶה כּוֹחַ הֶדְיוֹט חָמוּר מִכּוֹחַ הֶקְדֵּשׁ' - שֶׁאַפִלּוּ הַהֶדְיוֹט אֵינוֹ יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ עַד שֶׁיְּקַבֵּל מִי שֶׁפָּרַע, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ; וְאֵין הַהֶקְדֵּשׁ רָאוּי לְקַבֵּל מִי שֶׁפָּרַע.
ידהַמַּקְדִּישׁ כָּל נְכָסָיו וְהָיְתָה עָלָיו כְּתֻבַּת אִשָּׁה אוֹ שִׁטְרֵי בַּעֲלֵי חוֹבוֹת - אֵין הָאִשָּׁה יְכוֹלָה לִגְבּוֹת כְּתֻבָּתָהּ מִן הַהֶקְדֵּשׁ, וְלֹא בַּעַל חוֹב אֶת חוֹבוֹ; שֶׁהַהֶקְדֵּשׁ מַפְקִיעַ הַשִּׁעְבּוּד שֶׁקָּדַם.
אֲבָל כְּשֶׁיִּמְכֹּר הַהֶקְדֵּשׁ הַקַּרְקַע שֶׁלּוֹ וְתֵצֵא הַשָּׂדֶה לְחֻלִּין - יֵשׁ לְבַעַל חוֹב וְלָאִשָּׁה לִגְבּוֹת מִן הַפּוֹדֶה, שֶׁהֲרֵי שִׁעְבּוּדָהּ עוֹמֵד עַל קַרְקַע זוֹ.
טוהָא לְמַה זֶה דּוֹמֶה? לִשְׁנֵי לָקוֹחוֹת שֶׁכָּתְבָה לָרִאשׁוֹן 'דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי עִמָּךְ', וּמָכַר לַשֵּׁנִי - שֶׁהִיא טוֹרֶפֶת מִן הַשֵּׁנִי.
טזוְכֵיצַד פּוֹדִין קַרְקַע זֶה הָאִישׁ? מַשְׁבִּיעִין אֶת הָאִשָּׁה אוֹ בַּעֲלֵי חוֹבוֹת תְּחִלָּה, כְּדֶרֶךְ כָּל הַבָּא לִפָּרַע מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים, וְאַחַר כָּךְ מַכְרִיזִין עָלֶיהָ שִׁשִּׁים יוֹם בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְאוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִתֵּן בְּשָׂדֶה זוֹ עַל מְנָת לִתֵּן לָאִשָּׁה כְּתֻבָּתָהּ וּלְבַעַל חוֹב אֶת חוֹבוֹ. וְאַחַר שֶׁפּוֹדִין אוֹתָהּ, וְלוֹקֵחַ אוֹתָהּ הַלּוֹקֵחַ אַפִלּוּ בְּדִינָר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הֶקְדֵּשׁ יוֹצֵא בְּלֹא פִּדְיוֹן, חוֹזֵר הַפּוֹדֶה וּמַגְבֶּה לָאִשָּׁה כְּתֻבָּתָהּ אוֹ לְבַעַל חוֹב אֶת חוֹבוֹ, וְאַפִלּו הָיָה הַחוֹב מֵאָה וְהַשָּׂדֶה שָׁוֶה תִּשְׁעִים - עַל מְנָת כָּךְ פּוֹדֶה אוֹתָהּ הָרוֹצֶה לִפְדּוֹתָהּ.
אֲבָל אִם הָיָה הַחוֹב שְׁנַיִם בִּדְמֵי הַשָּׂדֶה, כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה שָׁוָה מֵאָה וְיֵשׁ עָלָיו חוֹב וּכְתֻבַּת אִשָּׁה מָאתַיִם - אֵין פּוֹדִין אוֹתָהּ עַל מְנָת לִתֵּן הַחוֹב אוֹ הַכְּתֻבָּה, אֶלָא פּוֹדִין אוֹתָהּ סְתָם; שֶׁאִם הִתְנוּ לִתֵּן, אֵינָהּ נִפְדֵּית כְּלָל.
יזהַמַּקְדִּישׁ כָּל נְכָסָיו וְאַחַר כָּךְ גֵּרַשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, וְגָבְתָה כְּתֻבָּתָהּ מִן הַפּוֹדֶה מִיַּד הַהֶקְדֵּשׁ - אֵינָהּ גּוֹבַה עַד שֶׁיַּדִּירֶנָּה הֲנָאָה, שֶׁמָּא קְנוּנְיָא עָשׂוּ עַל הַהֶקְדֵּשׁ. וְאֵין אוֹמְרִין: אִלּוּ רָצָה הָיָה אוֹמֵר 'בְּטָעוּת הִקְדַּשְׁתִּי', וְיִשָּׁאֵל עַל הֶקְדֵּשׁוֹ לְחָכָם וְהָיָה חוֹזֵר לוֹ.
יחוְכֵן אֵינוֹ נֶאֱמָן לוֹמַר אַחַר שֶׁהִקְדִּישׁ 'מָנֶה לִפְלוֹנִי חוֹב עָלַי', אוֹ 'כְּלִי זֶה שֶׁל פְלוֹנִי הוּא' - שֶׁמָּא יַעֲשׂוּ קְנוּנְיָא עַל הַהֶקְדֵּשׁ. וְאַפִלּו הָיָה שְׁטָר בְּיַד בַּעַל חוֹב, אֵינוֹ גּוֹבֶה עַל פִּי זֶה אֶלָא כְּדֶרֶךְ שֶׁגּוֹבִין כָּל בַּעֲלֵי חוֹבוֹת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
יטבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּבָרִיא. אֲבָל חוֹלֶה שֶׁהִקְדִּישׁ כָּל נְכָסָיו, וְאָמַר בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִּישׁ מָנֶה לִפְלוֹנִי בְּיָדִי - נֶאֱמָן; שֶׁאֵין אָדָם עוֹשֶׂה עָרְמָה עַל הַהֶקְדֵּשׁ בְּשָׁעַת מִיתָתוֹ, וְחוֹטֵא לַאֲחֵרִים - שֶׁהֲרֵי הוּא הוֹלֵךְ לָמוּת.
לְפִיכָךְ אִם אָמַר 'תְּנוּ אוֹתָהּ לוֹ', נוֹטֵל בְּלֹא שְׁבוּעָה; וְאִם לֹא אָמַר 'תְּנוּ', אֵין נוֹתנִין לוֹ, אֶלָא אִם כֵּן הָיָה בְּיָדוֹ שְׁטָר מְקֻיָּם, הֲרֵי זֶה נוֹטֵל מִן הַהֶקְדֵּשׁ מִפְּנֵי הַצַּוָּאָה.
וְאִם אַחַר שֶׁהִקְדִּישׁ אָמַר תְּנוּ - אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, אֶלָא הֲרֵי הוּא כִּשְׁאָר בַּעֲלֵי חוֹבוֹת: אִם נִתְקַיֵּם שְׁטָרוֹ - נִשְׁבַּע וְגוֹבֶה מִן הַפּוֹדֶה, לֹא מִן הַהֶקְדֵּשׁ.
כמִי שֶׁיָּצָא עָלָיו קוֹל שֶׁהִפְקִיר אֶת נְכָסָיו, אוֹ הִקְדִּישָׁן, אוֹ הֶחֱרִימָן - אֵין חוֹשְׁשִׁין לוֹ, עַד שֶׁתִּהְיֶה שָׁם רְאָיָה בְּרוּרָה.
