אהַמַּעֲרִיךְ אֶת הַפָּחוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים, וְלֹא עָמַד בַּדִּין עַד שֶׁהָיָה יָתֵר עַל עֶשְׂרִים - אֵינוֹ נוֹתֵן אֶלָא עֵרֶךְ פָּחוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים; שֶׁאֵין הָעֵרֶךְ אֶלָא בִּזְמַן הָעֵרֶךְ, לֹא בִזְמַן הַהַעֲמָדָה בַּדִּין.
בכָּל הָעֲרָכִים הַקְּצוּבִין בַּתּוֹרָה הֵן שֶׁנּוֹתֵן הַמַּעֲרִיךְ אִם הָיָה עָשִׁיר.
אֲבָל אִם הָיָה עָנִי, וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת - נוֹתֵן כָּל הַנִּמְצָא בְּיָדוֹ אַפִלּוּ סֶלַע אֶחָד, וְנִפְטָר, שֶׁנֶּאֱמַר "וְאִם מָךְ הוּא מֵעֶרְכֶּךָ... עַל פִּי אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יַד הַנֹּדֵר" (ויקרא כז, ח).
גוּמְנַיִן שֶׁהוּא נוֹתֵן אַפִלּוּ סֶלַע אֶחָד, אִם אֵין לוֹ אֶלָא סֶלַע? שֶׁנֶּאֱמַר "וְכָל עֶרְכְּךָ יִהְיֶה בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ" (ויקרא כז, כה). הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֵין בָּעֲרָכִים פָּחוֹת מִסֶּלַע, וְלֹא יוֹתֵר עַל חֲמִשִּׁים.
דהֲרֵי שֶׁלֹּא נִמְצָא בְּיָדוֹ אַפִלּוּ סֶלַע - אֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ פָּחוֹת מִסֶּלַע, אֶלָא יִשָּׁאֵר הַכֹּל עָלָיו חוֹב; וְאִם מָצְאָה יָדוֹ וְהֶעֱשִׁיר - יִתֵּן עֵרֶךְ שָׁלֵם הַקָּצוּב בַּתּוֹרָה.
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
העָשִׁיר שֶׁהֶעֱרִיךְ וְהֶעֱנִי, אוֹ שֶׁהֶעֱרִיךְ כְּשֶׁהוּא עָנִי וְהֶעֱשִׁיר - הֲרֵי זֶה חַיָּב בְּעֵרֶךְ עָשִׁיר.
אֲבָל אִם הֶעֱרִיךְ כְּשֶׁהוּא עָנִי וְהֶעֱשִׁיר וְחָזַר וְהֶעֱנִי - נוֹתֵן עֵרֶךְ עָנִי.
ועָשִׁיר שֶׁאָמַר 'עֶרְכִּי עָלַי' אוֹ 'עֵרֶךְ פְּלוֹנִי עָלַי', וְשָׁמַע הֶעָנִי וְאָמַר 'מַה שֶׁאָמַר זֶה עָלַי' - הֲרֵי הֶעָנִי חַיָּב בְּעֵרֶךְ עָשִׁיר, שֶׁהוּא עֵרֶךְ שָׁלֵם. אֲבָל עָנִי שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הֶעָשִׁיר, וְאָמַר 'עֵרֶךְ זֶה עָלַי' - אֵינוֹ חַיָּב אֶלָא בְּעֵרֶךְ עָנִי, שֶׁהוּא כְּפִי אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ.
זמַה בֵּין הַחַיָּב בְּעֵרֶךְ עָנִי, לְהַחַיָּב בְּעֵרֶךְ עָשִׁיר שֶׁהוּא הָעֵרֶךְ הַקָּצוּב כֻּלּוֹ? שֶׁהַחַיָּב בְּעֵרֶךְ עָנִי שֶׁלָּקְחוּ מִמֶּנּוּ כָּל מַה שֶׁיָּדוֹ מַשֶּׂגֶת אַפִלּוּ סֶלַע אֶחָד, וְאַחַר כָּךְ הֶעֱשִׁיר - אֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם; וְאִם הָיָה חַיָּב בְּעֵרֶךְ עָשִׁיר - יִשָּׁאֵר שְׁאָר הָעֵרֶךְ חוֹב עָלָיו, עַד שֶׁיַּעֲשִׁיר וִישַׁלֵּם הָעֵרֶךְ שֶׁעָלָיו.
חהַמְּפָרֵשׁ אֶת הָעֵרֶךְ וְאָמַר 'עֶרְכִּי עָלַי חֲמִשִּׁים סְלָעִים' אוֹ 'עֵרֶךְ פְּלוֹנִית עָלַי שְׁלוֹשִׁים סְלָעִים' - אֵינוֹ נִדּוֹן בְּהֶשֵּׂג יָד, אֶלָא לוֹקְחִין כָּל הַנִּמְצָא בְּיָדוֹ, וְהַשְּׁאָר עָלָיו חוֹב עַד שֶׁיַּעֲשִׁיר וְיִתֵּן.
טוְכֵן הָאוֹמֵר 'דָּמַי עָלַי' אוֹ 'דְּמֵי פְּלוֹנִי עָלַי' - אֵינוֹ נִדּוֹן בְּהֶשֵּׂג יָד. שֶׁחַיָּבֵי דָּמִים הֲרֵי פֵּרְשׁוּ נִדְרָן, וַהֲרֵי הֵן כְּמִי שֶׁאָמַר 'מָנֶה עָלַי הֶקְדֵּשׁ', שֶׁהוּא חַיָּב לִתֵּן מָנֶה גָּמוּר.
יהָאוֹמֵר 'הֲרֵי עָלַי עֵרֶךְ סְתָם', וְלֹא פֵּרֵשׁ - אֵינוֹ כִּמְפָרֵשׁ שְׁלוֹשָׁה שְׁקָלִים, אֶלָא נִדּוֹן בְּהֶשֵּׂג יָד, כִּשְׁאָר הַמַּעֲרִיכִין.
יאהָאוֹמֵר 'עֶרְכִּי עָלַי', וְחָזַר וְאָמַר 'עֶרְכִּי עָלַי', וְהָיוּ בְּיָדוֹ עֶשֶׂר סְלָעִים, וְנָתַן תֵּשַׁע לַשְּׁנִיָּה, וְסֶלַע לָרִאשׁוֹנָה - יָצָא יְדֵי שְׁתֵּיהֶן, שֶׁהָעֲרָכִים לֹא כְּחוֹבוֹת הֵן. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׂכָּל מַה שֶׁבְּיָדוֹ מְשֻׁעְבָּד לָרִאשׁוֹנָה, הֶקְדֵּשׁ מְאֻחָר שֶׁגָּבָה - גָּבָה. אֲבָל אִם נָתַן תֵּשַׁע לָרִאשׁוֹנָה, וְאַחַת לַשְּׁנִיָּה - יְדֵי שְׁנִיָּה יָצָא, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁנָּתַן הַסֶּלַע, לֹא נִשְׁאַר בְּיָדוֹ כְּלוּם, וַהֲרֵי אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת; וִידֵי הָרִאשׁוֹנָה לֹא יָצָא - שֶׁהֲרֵי כָּל מַה שֶׁבְּיָדוֹ מְשֻׁעְבָּד לָרִאשׁוֹנָה, וּכְשֶׁנָּתַן הַתֵּשַׁע נִשְׁאַר לוֹ סֶלַע וְלֹא נְתָנוֹ, וַהֲרֵי לֹא נָתַן כָּל מַה שֶׁיָּדוֹ מַשֶּׂגֶת. לְפִיכָךְ יִשָּׁאֵר עָלָיו שְׁאָר עֵרֶךְ רִאשׁוֹן עַד שֶׁיַּעֲשִׁיר וִישַׁלֵּם.
יבהָאוֹמֵר 'שְׁנֵי עֲרָכַי עָלַי', וְלֹא הָיָה בְּיָדוֹ אֶלָא פָּחוֹת מִכְּדֵי שְׁנֵי עֲרָכִים - הֲרֵי הַדָּבָר סָפֵק אִם נִתְפַּס לִשְׁנֵיהֶן, וְנוֹתֵן חֲצִי מַה שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְעֵרֶךְ אֶחָד וְחֶצְיוֹ לָעֵרֶךְ הַשֵּׁנִי וְיִפָּטֵר, אוֹ יִתֵּן עֵרֶךְ אֶחָד מֵהֶן שָׁלֵם אוֹ כָּל הַנִּמְצָא בְּיָדוֹ בְּאֶחָד מֵהֶן, וְיִשָּׁאֵר הָעֵרֶךְ הָאַחֵר עָלָיו חוֹב עַד שֶׁיִּתֵּן אוֹתוֹ בַּעֲנִיּוּת אוֹ בַּעֲשִׁירוּת כְּפִי הֶשֵּׂג יָדוֹ.
יגהַמַּפְרִישׁ עֶרְכּוֹ אוֹ דָּמָיו וְנִגְנְבוּ אוֹ אָבְדוּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָמַר 'עָלַי' - חַיָּב בְּאַחְרָיוּתָן, עַד שֶׁיַּגִּיעוּ לְיַד הַגִּזְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר "וְנָתַן אֶת הָעֶרְכְּךָ בַּיּוֹם הַהוּא קֹדֶשׁ לַה'" (ויקרא כז, כג) - הֲרֵי הֵן חֻלִּין אַף עַל פִּי שֶׁהִפְרִישָׁן עַד שֶׁיַּגִּיעוּ לְיַד הַגִּזְבָּר.
ידחַיָּבֵי עֲרָכִים וְדָמִים - מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן, וְלוֹקְחִין מֵהֶן בְּעַל כָּרְחָן מַה שֶׁנָּדְרוּ. וְאֵין חַיָּבִין לְהַחֲזִיר לָהֶם הַמַּשְׁכּוֹן בַּיּוֹם אוֹ בַּלַּיְלָה. וּמוֹכְרִין כָּל הַנִּמְצָא לָהֶם מִן הַקַּרְקַע, וּמִן הַמִּטַּלְטְלִין, מִכְּסוּת, וּכְלֵי תַּשְׁמִישׁ הַבַּיִת, וַעֲבָדִים, וּבְהֵמָה, וְנִפְרָעִין מִן הַכֹּל. וְאֵין מוֹכְרִין לֹא כְּסוּת אִשְׁתּוֹ, וְלֹא כְּסוּת בָּנָיו, וְלֹא בְּגָדִים שֶׁצְּבָעָן לִשְׁמָן, וְלֹא סַנְדָּלִים חֲדָשִׁים שֶׁלְּקָחָן לִשְׁמָן, וְכֵן הַמַּקְדִּישׁ כָּל נְכָסָיו, לֹא הִקְדִּישׁ אֶת אֵלּוּ.
טווְנוֹתְנִין לוֹ מִכָּל נְכָסָיו, לְזֶה שֶׁיֵּשׁ עָלָיו עֲרָכִים אוֹ דָּמִים אוֹ שֶׁהִקְדִּישׁ מָנֶה לְבֶדֶק הַבַּיִת וְאֵין לוֹ - נוֹתנִין לוֹ תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ וְשֶׁל יָּד, וְסַנְדָּלִין, וּמִטָּה לֵישֵׁב עָלֶיהָ, וּמִטָּה וּמַצָּע הָרְאוּיִין לוֹ לִישַׁן עֲלֵיהֶן. וְאִם הָיָה עָנִי, נוֹתְנִין לוֹ מִטָּה וּמַפָּץ לִישַׁן עָלָיו. וְנוֹתְנִין לוֹ מְזוֹן שְׁלוֹשִׁים יוֹם וּכְסוּת שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ לוֹ לְבַדּוֹ, אֲבָל לֹא לְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֵיהֶן וּבִכְסוּתָן. וְאֵין נוֹתנִין לוֹ אֶלָא כְּסוּת הָרְאוּיָה לוֹ.
טזהָיוּ עָלָיו כְּלֵי מֶשִׁי וּבְגָדִים מְזֹהָבִין - מַעְבִירִין אוֹתָן מֵעָלָיו, וְנוֹתְנִין לוֹ כְּסוּת הָרְאוּיָה לְאִישׁ כְּמוֹתוֹ לְחֹל, אֲבָל לֹא לְשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים.
יזוְאִם הָיָה אֻמָּן - נוֹתנִין לוֹ שְׁנֵי כְּלֵי אֻמָּנוּת מִכָּל מִין וּמִין. כֵּיצַד? אִם הָיָה חָרָשׁ, נוֹתנִין לוֹ שְׁנֵי מַעֲצָדִין וּשְׁתֵּי מְגֵרוֹת. הָיוּ לוֹ כֵּלִים מְרֻבִּין מִמִּין אֶחָד, וּמוּעָטִין מִמִּין שֵׁנִי - אֵין מוֹכְרִין מִן הַמְּרֻבִּין, וְלוֹקְחִין לוֹ מִן הַמּוּעָט, אֶלָא נוֹתנִין לוֹ שְׁנֵי כֵּלִים מִן הַמְּרֻבִּין, וְכָל שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִן הַמּוּעָט.
יחהָיָה חַמָּר אוֹ אִכָּר - אֵין נוֹתנִין לוֹ בְּהֶמְתּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ מְזוֹנוֹת אֶלָא מִמֶּנָּה. הָיָה סַפָּן - אֵין נוֹתנִין לוֹ סְפִינָתוֹ, אֶלָא יִמָּכֵר הַכֹּל.
יטהָיָה בַּנְּכָסִים בְּהֵמָה וַעֲבָדִים וּמַרְגָּלִיּוֹת, וְאָמְרוּ הַתַּגָּרִים 'אִם יִלָּקַח לְעֶבֶד זֶה כְּסוּת בִּשְׁלוֹשִׁים מַשְׁבִּיחַ הוּא מֵאָה', 'וּפָרָה זוֹ אִם תַּמְתִּינוּ בָּהּ לָאַטְלַס מְשַׁבַּחַת עֲשָׂרָה', 'וּמַרְגָּלִית זוֹ אִם מַעֲלִין אוֹתָהּ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי תִּשְׁוֶה מָמוֹן רַב וְכָאן אֵינָהּ שָׁוָה אֶלָא מְעַט' - אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן.
אֶלָא כֵּיצַד עוֹשִׂין? מוֹכְרִין הַכֹּל בִּמְקוֹמוֹ וּבְשָׁעָתוֹ כְּמָה שֶׁהוּא, שֶׁנֶּאֱמַר "וְנָתַן אֶת הָעֶרְכְּךָ בַּיּוֹם הַהוּא קֹדֶשׁ לַה'" (ויקרא כז, כג) - לְרַבּוֹת כָּל דָּבָר שֶׁל הֶקְדֵּשׁ, שֶׁאֵין מְפַרְכְּסִין אוֹתוֹ, וְאֵין מַמְתִּינִין בּוֹ לַשּׁוּק, וְלֹא מוֹלִיכִין אוֹתוֹ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. אֵין לַהֶקְדֵּשׁ אֶלָא מְקוֹמוֹ וְשָׁעָתוֹ.
כבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמִטַּלְטְלִין וַעֲבָדִים; אֲבָל הַקַּרְקָעוֹת - מַכְרִיזִין עֲלֵיהֶם שִׁשִּׁים יוֹם רְצוּפִין בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב, וְאַחַר כָּךְ מוֹכְרִין אוֹתָן.
