אשְׁנַיִם שֶׁנֶּאֶסְרָה הֲנָאַת כָּל אֶחָד מֵהֶן עַל חֲבֵרוֹ, בֵּין בְּנֶדֶר בֵּין בִּשְׁבוּעָה - הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין לְהַחְזִיר אֲבֵדָה זֶה לְזֶה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִצְוָה.
וּבְמָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן שֶׁנּוֹטֵל שָׂכָר הַמַּחֲזִיר אֶת הָאֲבֵדָה, יִפֹּל הַשָּׂכָר לַהֶקְדֵּשׁ; שֶׁאִם יִטֹּל שָׂכָר, נִמְצָא נֶהֱנֶה; וְאִם לֹא יִטֹּל שָׂכָר, נִמְצָא מְהַנֶּה.
בוּמֻתָּרִין בִּדְבָרִים שֶׁהֵן בְּשֻׁתָּפוּת כָּל יִשְׂרָאֵל, כְּגוֹן הַר הַבַּיִת וְהָעֲזָרוֹת וְהַבְּאֵר שֶׁבְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ.
וַאֲסוּרִין בִּדְבָרִים שֶׁהֵן בְּשֻׁתָּפוּת כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר, כְּגוֹן הָרְחָבָה שֶׁבָּעִיר וְהַמֶּרְחָץ וּבֵית הַכְּנֶסֶת וְהַתֵּבָה וְהַסְּפָרִים.
גוְכֵיצַד יַעֲשׂוּ כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מֻתָּרִין בִּדְבָרִים אֵלּוּ? כָּל אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם כּוֹתֵב חֶלְקוֹ לַנָּשִׂיא, אוֹ לְאֶחָד מִשְּׁאָר הָעָם, וּמְזַכֶּה לוֹ בְּחֶלְקוֹ עַל יְדֵי אַחֵר.
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
וְנִמְצָא כָּל אֶחָד מֵהֶן כְּשֶׁיִּכָּנֵס לַמֶּרְחָץ שֶׁהוּא לְכָל אַנְשֵׁי הָעִיר, אוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת - אֵינוֹ נִכְנָס לִרְשׁוּת חֲבֵרוֹ, אֶלָא לִרְשׁוּת אֲחֵרִים, שֶׁהֲרֵי כָּל אֶחָד מֵהֶן נִסְתַּלֵּק מֵחֶלְקוֹ בְּמָקוֹם זֶה, וּנְתָנוֹ בְּמַתָּנָה.
דהָיוּ שְׁנֵיהֶם שֻׁתָּפִין בְּחָצֵר: אִם יֵשׁ בָּהּ דִּין חֲלֻקָּה - הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין לְהִכָּנֵס לָהּ, עַד שֶׁיַּחְלֹקוּ וְיִכָּנֵס כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְחֶלְקוֹ; וְאִם אֵין בָּהּ דִּין חֲלֻקָּה - כָּל אֶחָד וְאֶחָד נִכְנָס לְבֵיתוֹ, וְהוּא אוֹמֵר 'בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ נִכְנָס'. וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִין מִלְּהַעֲמִיד רֵחַיִם וְתַנּוּר וּמִלְּגַדֵּל תַּרְנְגוֹלִין בְּחָצֵר זוֹ.
השְׁנַיִם שֶׁהָיוּ שֻׁתָּפִין בְּחָצֵר, וְנָדַר אֶחָד מֵהֶן שֶׁלֹּא יֵהָנֶה בּוֹ הַשֵּׁנִי - כּוֹפִין אֶת הַנּוֹדֵר לִמְכֹּר חֶלְקוֹ. נָדַר שֶׁלֹּא יֵהָנֶה הוּא בַּשֵּׁנִי - הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְהִכָּנֵס לְבֵיתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ הוּא נִכְנָס; אֲבָל אֵינוֹ יָכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בֶּחָצֵר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
והָיָה אֶחָד מִן הַשּׁוּק אָסוּר בַּהֲנָיַת אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם, הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְהִכָּנֵס לְחָצֵר זוֹ - מִפְּנֵי שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ 'לְתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרְךָ אֲנִי נִכְנָס, וְאֵינִי נִכְנָס לְתוֹךְ שֶׁלְּךָ'.
זמִי שֶׁאָסַר הֲנָיַת אֻמָּה מִן הָאֻמּוֹת עַל עַצְמוֹ - הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִקַּח מֵהֶן בְּיוֹתֵר, וְלִמְכֹּר לָהֶן בְּפָחוֹת. אָסַר הֲנָיָתוֹ עֲלֵיהֶן - אִם שׁוֹמְעִין לוֹ שֶׁיִּקַּח מֵהֶן בְּפָחוֹת וְיִמְכֹּר בְּיוֹתֵר, מֻתָּר; וְאֵין גּוֹזְרִין כָּאן שֶׁלֹּא יִמְכֹּר, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִקַּח, שֶׁהֲרֵי לֹא נָדַר מֵאִישׁ אֶחָד כְּדֵי שֶׁנִּגְזֹר עָלָיו, אֶלָא מֵאֻמָּה כֻּלָּהּ, שֶׁאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִשָּׂא וְלִתֵּן עִם זֶה, יִשָּׂא וְיִתֵּן עִם אַחֵר. לְפִיכָךְ אִם אָסַר הֲנָיָתָן עָלָיו - הֲרֵי זֶה מַשְׁאִילָן, וּמַלְוֶה אוֹתָן; אֲבָל לֹא יִשְׁאַל מֵהֶן,וְלֹא יִלְוֶה מֵהֶן.
חאָסַר הֲנָיָתוֹ עֲלֵיהֶן וַהֲנָיָתָן עָלָיו - לֹא יִשָּׂא וְיִתֵּן עִמָּהֶן, וְכֵן הֵם לֹא יִשְּׂאוּ וְלֹא יִתְּנוּ עִמּוֹ, וְלֹא יִשְׁאַל וְלֹא יַשְׁאִיל לָהֶן, וְלֹא יִלְוֶה מֵהֶן, וְלֹא יַלְוֶה אוֹתָן.
טאָסַר עַל עַצְמוֹ הֲנָיַת בְּנֵי הָעִיר - אָסוּר לְהִשָּׁאֵל עַל נִדְרוֹ לְחָכָם מִבְּנֵי אוֹתָהּ הָעִיר הַהִיא. וְאִם נִשְׁאַל וְהִתִּיר לוֹ, הֲרֵי נִדְרוֹ מֻתָּר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ימִי שֶׁאָסַר הֲנָיַת הַבְּרִיּוֹת עָלָיו - הֲרֵי זֶה מֻתָּר לֵהָנוֹת בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה וּמַעְשַׂר עָנִי הַמִּתְחַלֵּק בַּגְּרָנוֹת, אֲבָל לֹא שֶׁבְּתוֹךְ הַבַּיִת.
יאמִי שֶׁאָסַר הֲנָיָתוֹ עַל הַכּוֹהֲנִים וְעַל הַלְּוִיִּם - הֲרֵי אֵלּוּ בָּאִין וְנוֹטְלִין מַתְּנוֹתֵיהֶן עַל כָּרְחוֹ.
וְאִם אָמַר 'כּוֹהֲנִים אֵלּוּ וּלְוִיִּם אֵלּוּ' - הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין, וְיִתֵּן תְּרוּמוֹתָיו וּמַעְשְׂרוֹתָיו לְכוֹהֲנִים וּלְוִיִּם אֲחֵרִים. וְהוּא הַדִּין בַּמַּתָּנוֹת עֲנִיִּים עִם הָעֲנִיִּים.
יבמִי שֶׁהָיְתָה הֲנָיָתוֹ אֲסוּרָה עַל חֲבֵרוֹ וְאֵין לַחֲבֵרוֹ מַה יֹאכַל - הוֹלֵךְ אֵצֶל הַחֶנְוָנִי וְאוֹמֵר 'אִישׁ פְּלוֹנִי אָסוּר בַּהֲנָיָתִי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה אֶעֱשֶׂה'. אִם הָלַךְ הַחֶנְוָנִי וְנָתַן לוֹ וּבָא וְנָטַל מִזֶּה - הֲרֵי זֶה מֻתָּר.
יגהָיָה בֵּיתוֹ לִבְנוֹת, גְּדֵרוֹ לִגְדֹּר, שָׂדֵהוּ לִקְצֹר, וְהָלַךְ אֵצֶל הַפּוֹעֲלִים וְאָמַר 'אִישׁ פְּלוֹנִי אָסוּר בַּהֲנָיָתִי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה אֶעֱשֶׂה', וְהָלְכוּ הֵן וְעָשׂוּ עִמּוֹ, וּבָאוּ לְזֶה וְנָתַן לָהֶן שְׂכָרָן - הֲרֵי זֶה מֻתָּר; שֶׁנִּמְצָא זֶה שֶׁפָּרַע לוֹ חוֹבוֹ, וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁזֶּה מֻתָּר לִפְרֹעַ חוֹבוֹ.
ידהָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ וְאֵין לוֹ מַה יֹאכַל - נוֹתֵן לְאַחֵר מִשּׁוּם מַתָּנָה, וְהַלָּה מֻתָּר בָּהּ.
וְאִם אֵין עִמָּהֶן אַחֵר, מַנִּיחַ עַל הַסֶּלַע וְאוֹמֵר 'הֲרֵי הֵן מֻפְקָרִין לְכָל מִי שֶׁיַּחְפֹּץ', וְהַלָּה נוֹטֵל וְאוֹכֵל.
טונָתַן לְאֶחָד מַתָּנָה וְאָמַר לוֹ 'הֲרֵי סְּעוּדָה הַזּוֹ נְתוּנָה לְךָ מַתָּנָה, וְיָבוֹא פְּלוֹנִי שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָיָתִי, וְיֹאכַל עִמָּנוּ' - הֲרֵי זֶה אָסוּר.
וְלֹא עוֹד, אֶלָא אִם נָתַן לוֹ סְתָם, וְחָזַר וְאָמַר לוֹ 'רְצוֹנְךָ שֶׁיָּבוֹא פְּלוֹנִי וְיֹאכַל עִמָּנוּ' - אִם הוֹכִיחַ סוֹפוֹ עַל תְּחִלָּתוֹ, שֶׁלֹּא נָתַן לוֹ אֶלָא עַל מְנָת שֶׁיָּבוֹא פְּלוֹנִי וְיֹאכַל, הֲרֵי זֶה אָסוּר. כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה סְעוֹדָה גְּדוֹלָה, וְהוּא רוֹצֶה שֶׁיָּבוֹא אָבִיו אוֹ רַבּוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לֶאֱכֹל מִסְּעוּדָה זוֹ, שֶׁהֲרֵי סְעוֹדָתוֹ מוֹכַחַת עָלָיו שֶׁלֹּא גָמַר לְהַקְנוֹת לוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
טזכָּל מַתָּנָה שֶׁאִם הִקְדִּישָׁהּ לֹא תִהְיֶה מְקֻדֶּשֶׁת - אֵינָהּ מַתָּנָה. וְכָל הַנּוֹתֵן לְזֶה מַתָּנָה עַל מְנָת לְהַקְנוֹתָהּ לְאַחֵר, הֲרֵי זֶה הָאַחֵר קָנָה בְּעֵת שֶׁיַּקְנֶה לוֹ הָרִאשׁוֹן. וְאִם לֹא הִקְנָה לוֹ הָרִאשׁוֹן לְאוֹתוֹ הָאַחֵר, לֹא קָנָה לֹא רִאשׁוֹן וְלֹא שֵׁנִי.
יזמִי שֶׁנֶּאֶסְרָה הֲנָיָתוֹ עַל בַּעַל בִּתּוֹ, וְהוּא רוֹצֶה לָתֵת לְבִתּוֹ מָעוֹת כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה נֶהֱנֵית מֵהֶן, וּמוֹצִיאָה אוֹתָן בַּחֲפָצֶיהָ - הֲרֵי זֶה נוֹתֵן לָהּ וְאוֹמֵר לָהּ 'הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ נְתוּנִין לָךְ בְּמַתָּנָה, וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְבַעְלֵךְ בָּהֶן רְשׁוּת, אֶלָא יִהְיוּ לְמַה שֶׁאַתְּ נוֹתֶנֶת לְפִיךְ' אוֹ 'לְמַה שֶׁתִּלְבְּשִׁי', וְכַיּוֹצֵא בְּזֶה. וְאַפִלּוּ אָמַר לָהּ 'עַל מְנָת שֶׁאֵין לְבַעְלֵךְ בָּהֶן רְשׁוּת, אֶלָא מַה שֶׁתִּרְצִי, עֲשִׂי בָּהֶן' - לֹא קָנָה הַבַּעַל, וּמַה שֶׁתִּרְצֶה תַּעֲשֶׂה בָּהֶן. אֲבָל אִם נָתַן לָהּ מַתָּנָה וְאָמַר לָהּ 'עַל מְנָת שֶׁאֵין לְבַעְלֵךְ בָּהֶן רְשׁוּת', וְלֹא פֵּרֵשׁ שֶׁתִּהְיֶה הַמַּתָּנָה הַזֹּאת לְכָּךְ וּלְכָּךְ, אוֹ 'לְמַה שֶׁתִּרְצֶה תַּעֲשֶׂה בָּהּ' - הֲרֵי קָנָה אוֹתָהּ הַבַּעַל לֶאֱכֹל פֵּרוֹתֶיהָ; וְדָבָר זֶה אָסוּר, שֶׁהֲרֵי הוּא אָסוּר בַּהֲנָיַת חוֹתְנוֹ.
