אאַף עַל פִּי שֶׁלּוֹקֶה הַנִּשְׁבָּע לַשָּׁוְא אוֹ עַל שֶׁקֶר, וְכֵן הַנִּשְׁבָּע שְׁבוּעַת הָעֵדוּת אוֹ שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן וּמֵבִיא קָרְבָּן - אֵין מִתְכַּפֵּר לָהֶן עָווֹן הַשְּׁבוּעָה כֻּלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא יְנַקֶּה ה'" (שמות כ, ו; דברים ה, י) - אֵין לְזֶה נִקָּיוֹן מִדִּין שָׁמַיִם עַד שֶׁיִּפָּרַע מִמֶּנּוּ עַל הַשֵּׁם הַגָּדוֹל שֶׁחִלֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר "וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ, אֲנִי ה'" (ויקרא יט, יב). לְפִיכָךְ צָרִיךְ אָדָם לְהִזָּהֵר מֵעָווֹן זֶה יוֹתֵר מִכָּל הָעֲבֵרוֹת.
בעָווֹן זֶה מִן הַחֲמוּרוֹת הוּא, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת תְּשׁוּבָה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ לֹא כָּרֵת, וְלֹא מִיתַת בֵּית דִּין - יֵשׁ בּוֹ חִלּוּל הַשֵּׁם הַמְּקֻדָּשׁ, שֶׁהוּא גָּדוֹל מִכָּל הָעֲווֹנוֹת.
גמִי שֶׁנִּשְׁבַּע בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וּבַשֶּׁמֶשׁ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן - אַף עַל פִּי שֶׁאֵין כַּוָּנָתוֹ אֶלָא לְמִי שֶׁבְּרָאָם, אֵין זוֹ שְׁבוּעָה. וְכֵן הַנִּשְׁבָּע בְּנָבִיא מִן הַנְּבִיאִים, אוֹ בִּכְתָב מִכִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ - אַף עַל פִּי שֶׁאֵין כַּוָּנָתוֹ אֶלָא לְמִי שֶׁשָּׁלַח נָבִיא זֶה אוֹ לְמִי שֶׁצִּוָּה בִּכְתָב זֶה, אֵין זוֹ שְׁבוּעָה.
וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין אֵלּוּ שְׁבוּעוֹת, מְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן וּמְלַמְּדִין אֶת הָעָם שֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ קַלּוּת רֹאשׁ בְּכָּךְ, וּמַרְאִין בְּעֵינֵיהֶם שֶׁזּוֹ שְׁבוּעָה, וּפוֹתְחִין לָהֶם פֶּתַח וּמַתִּירִין לָהֶם.
דבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּשְׁאָר כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ. אֲבָל הַנִּשְׁבָּע בַּתּוֹרָה - אִם נִשְׁבַּע בְּמַה שֶׁכָּתוּב בָּהּ, דַּעְתּוֹ עַל הַהַזְכָּרוֹת; וְאִם נִשְׁבַּע בָּהּ סְתָם, דַּעְתּוֹ עַל הַגְּוִיל, וְאֵין כָּאן שְׁבוּעָה. נְטָלָהּ בְּיָדוֹ וְנִשְׁבַּע בָּהּ - הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁנִּשְׁבַּע בְּמַה שֶׁכָּתוּב בָּהּ, וְאָסוּר.
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
הוְהַנִּשְׁבָּע בַּתּוֹרָה סְתָם: אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא, אֵינוֹ צָרִיךְ שְׁאֵלָה לְחָכָם; וְאִם עַם הָאָרֶץ הוּא, צָרִיךְ שְׁאֵלָה לְחָכָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ קַלּוּת רֹאשׁ בִּשְׁבוּעוֹת.
ועֶבֶד שֶׁנִּשְׁבַּע - אֵין רַבּוֹ צָרִיךְ לִכְפּוֹתוֹ, וַהֲרֵי הוּא אַחַר שֶׁנִּשְׁבַּע כְּקֹדֶם שֶׁנִּשְׁבַּע. לְפִי שֶׁאֵין גּוּפוֹ קָנוּי לוֹ כְּדֵי שֶׁתָּחוּל עָלָיו שְׁבוּעָתוֹ, וְנֶאֱמַר בַּשְּׁבוּעוֹת "לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ" (במדבר ל, ג) - מִי שֶׁנַּפְשׁוֹ בִּרְשׁוּתוֹ, יָצָא עֶבֶד שֶׁהוּא בִּרְשׁוּת אֲחֵרִים. וְנִמְצָא זֶה כְּמִי שֶׁנִּשְׁבַּע עַל נִכְסֵי אַחֵר.
זקְטַנִּים שֶׁנִּשְׁבְּעוּ, וְהֵן יוֹדְעִין טַעַם הַשְּׁבוּעָה - אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן חַיָּבִין, כּוֹפִין אוֹתָן לַעֲמֹד בְּדִבְרֵיהֶן, כְּדֵי לְחַנְּכָן וּלְאַיֵּם עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ קַלּוּת רֹאשׁ בִּשְׁבוּעוֹת.
וְאִם הָיָה הַדָּבָר שֶׁנִּשְׁבְּעוּ עָלָיו דָּבָר שֶׁאֵין הַקָּטָן יָכוֹל לַעֲמֹד בּוֹ אֶלָא אִם כֵּן נִזָּק, כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁיָּצוּם, אוֹ שֶׁלֹּא יֹאכַל בָּשָׂר זְמַן מְרֻבֶּה - מַכֶּה אוֹתוֹ אָבִיו אוֹ רַבּוֹ, וְגוֹעֲרִין בּוֹ, וּמַרְאִין לוֹ שֶׁהֻתְּרָה שְׁבוּעָתוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה רָגִיל לְהָקֵל רֹאשׁ בִּשְׁבוּעוֹת.
חצָרִיךְ לְהִזָּהֵר בַּקְּטַנִּים הַרְבֵּה, וּלְלַמֵּד לְשׁוֹנָם דִּבְרֵי אֱמֶת בְּלֹא שְׁבוּעָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ רְגִילִין לְהִשָּׁבַע תָּמִיד, כַּגּוֹיִים. וְזֶה הַדָּבָר כְּמוֹ חוֹבָה הוּא עַל אֲבוֹתֵיהֶם וְעַל מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת.
טהַשּׁוֹמֵעַ הַזְכָּרַת הַשֵּׁם מִפִּי חֲבֵרוֹ לַשָּׁוְא, אוֹ שֶׁנִּשְׁבַּע לְפָנָיו לַשֶּׁקֶר, אוֹ שֶׁבֵּרַךְ בְּרָכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה, שֶׁהוּא עוֹבֵר מִשּׁוּם נוֹשֵׂא שֵׁם ה' לַשָּׁוְא, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת בְּרָכוֹת - הֲרֵי זֶה חַיָּב לְנַדּוֹתוֹ. וְאִם לֹא נִדָּהוּ, הוּא בְּעַצְמוֹ יְהֵא בְּנִדּוּי.
וְצָרִיךְ לְהַתִּיר אוֹתוֹ מִיָּד, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה מִכְשׁוֹל לַאֲחֵרִים, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁנִּדּוּהוּ.
וְאִם תֹּאמַר יוֹדִיעוֹ, נִמְצְאוּ כָּל הָעוֹלָם בְּנִדּוּי - שֶׁהֲרֵי לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם הַעֲוֵה וּשְׁבוּעָה תָּמִיד.
יבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיָה הַנִּשְׁבָּע הַזֶּה אוֹ הַמְּבָרֵךְ לְבַטָלָה מֵזִיד; אֲבָל אִם הָיָה שׁוֹגֵג, וְלֹא יָדַע שֶׁזֶּה אָסוּר - אֵינוֹ חַיָּב לְנַדּוֹתוֹ.
וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁאָסוּר לְנַדּוֹתוֹ, וְלֹא עָנַשׁ הַכָּתוּב שׁוֹגֵג; אֶלָא מַזְהִירוֹ וּמַתְרֶה בּוֹ שֶׁלֹּא יַחְזֹר.
יאוְלֹא שְׁבוּעָה לַשָּׁוְא בִּלְבָד הִיא שֶׁאֲסוּרָה, אֶלָא אַפִלּוּ לְהַזְכִּיר שֵׁם מִן הַשֵּׁמוֹת הַמְּיֻחָדִין לְבַטָּלָה - אָסוּר, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשְׁבַּע. שֶׁהֲרֵי הַכָּתוּב מְצַוֶּה וְאוֹמֵר "לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא" (דברים כח, נח), וּבִכְלַל יִרְאָתוֹ שֶׁלֹּא יַזְכִּירוֹ לְבַטָּלָה. לְפִיכָךְ אִם טָעָה הַלָּשׁוֹן וְהוֹצִיא שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה, יְמַהֵר מִיָּד וִישַׁבַּח וִיפָאֵר וִיהַדֵּר לוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִזָּכֵר לְבַטָּלָה. כֵּיצַד? אָמַר 'ה'' - אוֹמֵר 'בָּרוּךְ הוּא לְעוֹלָם וָעֶד', אוֹ 'גָּדוֹל הוּא וּמְהֻלָּל מְאוֹד', וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא לְבַטָּלָה.
יבאַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְהִשָּׁאֵל עַל הַשְּׁבוּעָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ - וְאֵין בָּזֶה דֹּפִי, וּמִי שֶׁלִּבּוֹ נוֹקְפוֹ בְּדָבָר זֶה אֵינוֹ אֶלָא שֶׁמֶץ מִינוּת. אַף עַל פִּי כֵן רָאוּי לְהִזָּהֵר בְּדָבָר זֶה, וְאֵין נִזְקָקִין לְהֶתֵּר אֶלָא מִפְּנֵי דְּבַר מִצְוָה אוֹ מִפְּנֵי צֹרֶךְ גָּדוֹל. וְטוֹבָה גְּדוֹלָה הִיא לָאָדָם שֶׁלֹּא יִשָּׁבַע כְּלָל, וְאִם עָבַר וְנִשְׁבַּע - שֶׁיִּצְטַעֵר וְיַעֲמֹד בִּשְׁבוּעָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִר" (תהילים טו, ד), וְכָתוּב אַחֲרָיו "עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם" (תהילים טו, ה).
בְּרִיך רַחֲמָנָא דְסַיְיעָן
