פרק טו

1מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד יְ֖הֹוָה מִי־יָג֣וּר בְּאָֽהֳלֶ֑ךָ מִֽי־יִ֜שְׁכֹּ֗ן בְּהַ֣ר קָדְשֶֽׁךָ:
2הוֹלֵ֣ךְ תָּ֖מִים וּפֹעֵ֥ל צֶ֑דֶק וְדֹבֵ֥ר אֱ֜מֶ֗ת בִּלְבָבֽוֹ:
3לֹֽא־רָגַ֨ל | עַל־לְשֹׁנ֗וֹ לֹֽא־עָשָׂ֣ה לְרֵעֵ֣הוּ רָעָ֑ה וְ֜חֶרְפָּ֗ה לֹֽא־נָשָׂ֥א עַל־קְרֹֽבוֹ:
לא רגל על לשונו: אנקוש"א בלעז כמו וירגל בעבדך (שמואל ב י״ט:כ״ח) מזמור זה להודיע מדת חסידות:
ודובר אמת בלבבו: הטוב שהוא אומר בלבבו הוא אמת ואינו אחד בפה ואחד בלב (סא"א):
וחרפה לא נשא: רפורט"א בלעז:
על קרובו: אם עבר קרובו עבירה שיש בה עונש ענשו במשפט ולא נשא עליו חרפתו שיהא פתחון פה למחרף לומר כך עבר פלוני קרובך וחפית עליו:
4נִבְזֶ֚ה בְֽעֵינָ֨יו נִמְאָ֗ס וְאֶת־יִרְאֵ֣י יְהֹוָ֣ה יְכַבֵּ֑ד נִשְׁבַּ֥ע לְ֜הָרַ֗ע וְלֹ֣א יָמִֽר:
נבזה בעיניו נמאס: מי שהוא נבזה ברשעתו נמאס בעיניו של צדיק כגון חזקיהו שגירר עצמות אביו בבזיון:
נשבע להרע: לעצמו:
ולא ימיר: שבועתו ק"ו שאינה ממירה בדבר שאינה לרעתו:
5כַּסְפּ֚וֹ | לֹֽא־נָתַ֤ן בְּנֶ֗שֶׁךְ וְשֹׁ֥חַד עַל־נָקִ֗י לֹֽא־לָ֫קָ֥ח עֹ֥שֵׂה אֵ֑לֶּה לֹ֖א יִמּ֣וֹט לְעוֹלָֽם:
ושוחד לא לקח: על עני להרשיעו בדין להטות משפטו ועוד פירשוהו רבותינו לא לקח שוחד על נקי לנקותו בדינו ק"ו שאינו לוקח שוחד להטות המשפט:
לא ימוט: והוא ראוי לגור באהליך (סא"א):
לא ימוט לעולם: אם ימוט אין מוטתו מוטה לעולם אלא מתמוטט ועולה: