אהַתּוֹבֵעַ חֲבֵרוֹ בְּמָמוֹן שֶׁאִם הוֹדָה בּוֹ יִהְיֶה חַיָּב לְשַׁלֵּם, וְכָפַר וְנִשְׁבַּע, אוֹ שֶׁהִשְׁבִּיעוֹ הַתּוֹבֵעַ וְכָפַר - הֲרֵי זֶה הַנִּתְבָּע חַיָּב בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָנָה אָמֵן.
שֶׁבִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, אֶחָד הַנִּשְׁבָּע מִפִּי עַצְמוֹ, וְאֶחָד שֶׁהִשְׁבִּיעוֹ אַחֵר וְכָפַר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָנָה אָמֵן - חַיָּב, שֶׁכְּפִירָתוֹ אַחַר שֶׁהִשְׁבִּיעוֹ הַתּוֹבֵעַ כַּעֲנִיַּת אָמֵן.
בתְּבָעוֹ בְּמָמוֹן שֶׁאִם יוֹדֶה לוֹ וְיֹאמַר כֵּן הַדָּבָר לֹא יִהְיֶה חַיָּב לְשַׁלֵּם, כְּגוֹן שֶׁתְּבָעוֹ בִּקְנָס, שֶׁאֵין אָדָם מְשַׁלֵּם קְנָס עַל פִּי עַצְמוֹ, וְכָפַר וְנִשְׁבַּע - הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִשְּׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, וְחַיָּב מִשּׁוּם שְׁבוּעַת בִּטּוּי.
גוְכֵן אִם תְּבָעוֹ בְּקַרְקַע אוֹ בְּעֶבֶד אוֹ בִּשְׁטָר, וְכָפַר וְנִשְׁבַּע - פָּטוּר מִשְּׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, וְחַיָּב בִּשְׁבוּעַת בִּטּוּי, שֶׁהֲרֵי נִשְׁבַּע עַל שֶׁקֶר.
דוְלָמָּה נִפְטַר מִשְּׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, וַהֲרֵי זֶה אִלּוּ הוֹדָה הָיָה מְשַׁלֵּם מַה שֶׁכָּפַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר "בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ אוֹ מָצָא אֲבֵדָה" (ויקרא ה, כא-כב) - הַכֹּל מִטַּלְטְלִין, שֶׁאִם יוֹדֶה בָּהֶן יוֹצִיא מָמוֹן מִתַּחַת יָדוֹ; יָצְאוּ קַרְקָעוֹת שֶׁאֵינָן מִטַּלְטְלִין, וַהֲרֵי הֵן לִפְנֵי בַּעְלֵיהֶן וּבְחֶזְקָתָן; וְיָצְאוּ עֲבָדִים, שֶׁהֻקְּשׁוּ לְקַרְקָעוֹת, וְיָצְאוּ שְׁטָרוֹת, שֶׁאֵין גּוּפָן מָמוֹן.
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
האֶחָד הַנִּשְׁבָּע אַחַר שֶׁתְּבָעוֹ בַּעַל הַמָּמוֹן אוֹ הַנִּשְׁבָּע מֵעַצְמוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא תְבָעוֹ.
כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁקָּדַם וְאָמַר 'לָמָּה אַתָּה הוֹלֵךְ אַחֲרַי, כְּלוּם יֵשׁ לְךָ בְּיָדִי מָמוֹן? שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְּיָדִי מָמוֹן?' הֲרֵי זֶה חַיָּב בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, הוֹאִיל וְכָפַר וְנִשְׁבַּע, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא תְבָעוֹ זֶה.
ואֶחָד הַנִּשְׁבָּע לְבַעַל הַמָּמוֹן עַצְמוֹ אוֹ לִשְׁלוּחוֹ הַבָּא בְּהַרְשָׁאָתוֹ - שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ.
זוְאֵינוֹ חַיָּב בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן עַד שֶׁיַּשְׁבִּיעוֹ בְּלָשׁוֹן שֶׁהוּא מַכִּירָהּ.
חהַנִּשְׁבָּע שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן בְּמֵזִיד - אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁבַּע לַשֶּׁקֶר, וְהִתְרוּ בּוֹ עֵדִים בִּשְׁעַת שְׁבוּעָתוֹ - אֵינוֹ לוֹקֶה, אֶלָא מֵבִיא אֲשָׁמוֹ בִּלְבָד.
שֶׁהֲרֵי הַכָּתוּב הוֹצִיאוֹ מִכְּלַל חַיָּבֵי מַלְקוּת, וְחִיְּבוֹ אָשָׁם בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
טכָּפַר וְנִשְׁבַּע אַרְבָּעָה אוֹ חֲמִשָּׁה פְּעָמִים, אוֹ שֶׁהִשְׁבִּיעוֹ הַתּוֹבֵעַ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְּעָמִים וְהוּא כּוֹפֵר עַל כָּל אַחַת וְאַחַת, בֵּין בְּבֵית דִּין בֵּין שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין - הֲרֵי זֶה חַיָּב קָרְבָּן אָשָׁם עַל כָּל שְׁבוּעָה וּשְׁבוּעָה.
שֶׁאִלּוּ הוֹדָה אַחַר שֶׁכָּפַר - הָיָה חַיָּב לְשַׁלֵּם, אַף עַל פִּי שֶׁכָּפַר בְּבֵית דִּין, וְנִמְצָא פּוֹטֵר עַצְמוֹ בְּכָל כְּפִירָה וּכְפִירָה מִן הַתַּשְׁלוּמִין, וּלְפִיכָךְ חַיָּב עַל כָּל שְׁבוּעָה וּשְׁבוּעָה.
יהָיוּ חֲמִשָּׁה תּוֹבְעִין אוֹתוֹ וְאוֹמְרִין לוֹ 'תֵּן לָנוּ פִּקָּדוֹן שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בְּיָדְךָ', 'שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לָכֶם בְּיָדִי' - אֵינוֹ חַיָּב אֶלָא קָרְבָּן אֶחָד.
'שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְּיָדִי, לֹא לְךָ, וְלֹא לְךָ, וְלֹא לְךָ, וְלֹא לְךָ' - חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.
יאאָמַר לוֹ חֲבֵרוֹ 'תֵּן לִי פִּקָּדוֹן וּתְשׂוּמֶת יָד וְגָזֵל וַאֲבֵדָה שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ', 'שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְּיָדִי' - אֵינוֹ חַיָּב אֶלָא אַחַת.
וְאַפִלּוּ הָיָה לוֹ בְּיָדוֹ פְּרוּטָה אַחַת מִכֻּלָּן, הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין וְחַיָּב.
יבשְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְּיָדִי פִּקְּדוֹן וּתְשׂוּמֶת יָד וְגָזֵל וַאֲבֵדָה - חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.
יג'תֵּן לִי חִטִּים וּשְׂעוֹרִים וְכֻסְּמִין שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ', 'שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְּיָדִי' - אֵינוֹ חַיָּב אֶלָא אַחַת.
'שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְּיָדִי חִטִּים וּשְׂעוֹרִים וְכֻסְּמִין' - חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.
ידהָיוּ חֲמִשָּׁה תּוֹבְעִין אוֹתוֹ וְאוֹמְרִין לוֹ 'תֵּן לָנוּ פִּקָּדוֹן גָּזֵל וַאֲבֵדָה וּתְשׂוּמֶת יָד שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בְּיָדְךָ', וְאָמַר לְאֶחָד מֵהֶן 'שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְּיָדִי פִּקָּדוֹן וְגָזֵל וַאֲבֵדָה וּתְשׂוּמֶת יָד, וְלֹא לְךָ, וְלֹא לְךָ, וְלֹא לְךָ, וְלֹא לְךָ' - הֲרֵי זֶה חַיָּב עַל כָּל טַעֲנָה וּטַעֲנָה, לְכָל אֶחָד וְאֶחָד; וְנִמְצָא זֶה חַיָּב עֶשְׂרִים אָשָׁם.
טוטָעַן שֶׁאָבַד הַפִּקָּדוֹן, אוֹ כָּפַר בּוֹ, וְנִשְׁבַּע, וְאַחַר כָּךְ הוֹדָה, וְחָזַר וְטָעַן שֶׁאָבַד וְנִשְׁבַּע, וְחָזַר וְהוֹדָה - מְשַׁלֵּם הַקֶּרֶן הָרִאשׁוֹן, וְחֹמֶשׁ אֶחָד עַל כָּל שְׁבוּעָה וּשְׁבוּעָה,
שֶׁנֶּאֱמַר "וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו" (ויקרא ה, כד) - הַתּוֹרָה רִבְּתָה חֻמְשִׁין הַרְבֵּה עַל קֶרֶן אֶחָד.
כֵּיצַד? הָיָה הַקֶּרֶן אַרְבָּעָה וְכָפַר וְנִשְׁבַּע וְהוֹדָה, וְחָזַר וְטָעַן שֶׁאָבַד וְנִשְׁבַּע וְהוֹדָה, וְחָזַר וְטָעַן שֶׁאָבַד וְנִשְׁבַּע וְהוֹדָה - מְשַׁלֵּם שִׁבְעָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
טזפָּחוֹת מִפְּרוּטָה, אֵינוֹ מָמוֹן.
לְפִיכָךְ, הַתּוֹבֵעַ חֲבֵרוֹ בְּפָחוֹת מִפְּרוּטָה אוֹ בְּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה, וְכָפַר וְנִשְׁבַּע - פָּטוּר מִשְּׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, וְחַיָּב בִּשְׁבוּעַת בִּטּוּי.
