אבְּבַיִת שֵׁנִי כְּשֶׁמָּלְכוּ יָוָן, גָּזְרוּ גְּזֵרוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, וּבִטְּלוּ דָּתָם, וְלֹא הִנִּיחוּ אוֹתָם לַעְסֹק בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת, וּפָשְׁטוּ יָדָם בִּמְמוֹנָם וּבִבְנוֹתֵיהֶם, וְנִכְנְסוּ לַהֵיכָל, וּפָרְצוּ בּוֹ פְּרָצוֹת, וְטִמְּאוּ הַטְּהָרוֹת.
וְצַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מְאוֹד מִפְּנֵיהֶם, וּלְחָצוּם לַחַץ גָּדוֹל, עַד שֶׁרִחַם עֲלֵיהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ וְהוֹשִׁיעָם מִיָּדָם.
וְגָבְרוּ בְּנֵי חַשְׁמֹנָּאִי הַכּוֹהֲנִים הַגְּדוֹלִים, וַהֲרָגוּם וְהוֹשִׁיעוּ יִשְׂרָאֵל מִיָּדָם, וְהֶעֱמִידוּ מֶלֶךְ מִן הַכּוֹהֲנִים, וְחָזְרָה מַלְכוּת לְיִשְׂרָאֵל יָתֵר עַל מָאתַיִם שָׁנָה - עַד הַחֻרְבָּן הַשֵּׁנִי.
בוּכְשֶׁגָּבְרוּ יִשְׂרָאֵל עַל אוֹיְבֵיהֶם וְאִבְּדוּם, בַּחֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים בְּחֹדֶשׁ כִּסְלֵו הָיָה. וְנִכְנְסוּ לַהֵיכָל, וְלֹא מָצְאוּ שֶׁמֶן טָהוֹר אֶלָא פַּךְ אֶחָד; וְלֹא הָיָה בּוֹ לְהַדְלִיק אֶלָא יוֹם אֶחָד בִּלְבָד, וְהִדְלִיקוּ מִמֶּנּוּ נֵרוֹת הַמַּעֲרָכָה שְׁמוֹנָה יָמִים - עַד שֶׁכָּתְשׁוּ זֵיתִים, וְהוֹצִיאוּ שֶׁמֶן טָהוֹר.
גוּמִפְּנֵי זֶה הִתְקִינוּ חֲכָמִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, שֶׁיִּהְיוּ שְׁמוֹנַת הַיָּמִים הָאֵלּוּ, שֶׁתְּחִלָּתָן חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים בְּכִסְלֵו, יְמֵי שִׂמְחָה וְהַלֵּל; וּמַדְלִיקִין בָּהֶן הַנֵּרוֹת בָּעֶרֶב עַל פִּתְחֵי הַבָּתִּים, בְּכָל לַיְלָה וְלַיְלָה מִשְּׁמוֹנַת הַלֵּילוֹת, לְהַרְאוֹת וּלְגַלּוֹת הַנֵּס. וְיָמִים אֵלּוּ הֵן הַנִּקְרָאִין חֲנֻכָּה. וְהֵן אֲסוּרִין בְּהֶסְפֵּד וְתַעְנִית כִּימֵי הַפּוּרִים. וְהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת בָּהֶן מִצְוָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, כִּקְרִיאַת הַמְּגִלָּה.
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
דכָּל שֶׁחַיָּב בִּקְרִיאַת הַמְּגִלָּה, חַיָּב בְּהַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה. וְהַמַּדְלִיק אוֹתָהּ בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן, מְבָרֵךְ שָׁלוֹשׁ בְּרָכוֹת: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל חֲנֻכָּה; בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה; בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְמַן הַזֶּה.
וְכָל הָרוֹאֶה אוֹתָהּ וְלֹא בֵּרַךְ, מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם - 'שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ' וְ'שֶׁהֶחֱיָנוּ'. וּבִשְׁאָר הַלֵּילוֹת - הַמַּדְלִיק מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם, וְהָרוֹאֶה מְבָרֵךְ אַחַת - שֶׁאֵין מְבָרְכִין שֶׁהֶחֱיָנוּ אֶלָא בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן.
הבְּכָל יוֹם וָיוֹם מִשְּׁמוֹנַת הַיָּמִים הָאֵלּוּ גּוֹמְרִין אֶת הַהַלֵּל. וּמְבָרֵךְ לְפָנָיו: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ לִגְמֹר אֶת הַהַלֵּל - בֵּין יָחִיד בֵּין צִבּוּר. אַף עַל פִּי שֶׁקְּרִיאַת הַהַלֵּל מִצְוָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, מְבָרֵךְ עָלֶיהָ 'אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ', כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַמְּגִלָּה וְעַל הָעֵרוּב - שֶׁכָּל וַדַּאי שֶׁל דִבְרֵיהֶם, מְבָרְכִין עָלָיו. אֲבָל דָּבָר שֶׁהוּא מִדִּבְרֵיהֶם וְעִיקַר עֲשִׂיָּתָן לוֹ מִפְּנֵי הַסָּפֵק, כְּגוֹן מַעְשַׂר דְּמַאי - אֵין מְבָרְכִין עָלָיו. וְלָמָּה מְבָרְכִין עַל יוֹם טוֹב שֵׁנִי, וְהֵם לֹא תִקְּנוּהוּ אֶלָא מִפְּנֵי הַסָּפֵק? כְּדֵי שֶׁלֹּא יְזַלְזְלוּ בּוֹ.
ווְלֹא הַלֵּל חֲנֻכָּה בִּלְבָד הוּא שֶׁמִּדִּבְרֵי סוֹפְרִים, אֶלָא קְרִיאַת הַהַלֵּל לְעוֹלָם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, בְּכָל הַיָּמִים שֶׁגּוֹמְרִין בָּהֶן אֶת הַהַלֵּל. וּשְׁמוֹנָה עָשָׂר יוֹם בַּשָּׁנָה מִצְוָה לִגְמֹר בָּהֶן אֶת הַהַלֵּל, וְאֵלּוּ הֵן: שְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג, וּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה, וְרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, וְיוֹם עֲצֶרֶת. אֲבָל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִפּוּרִים אֵין בָּהֶן הַלֵּל, לְפִי שֶׁהֵן יְמֵי תְּשׁוּבָה וְיִרְאָה וּפַחַד, לֹא יְמֵי שִׂמְחָה יְתֵרָה.
וְלֹא תִקְּנוּ הַלֵּל בַּפּוּרִים, שֶׁקְּרִיאַת הַמְּגִלָּה הִיא הַהַלֵּל.
זמְקוֹמוֹת שֶׁעוֹשִׂין יָמִים טוֹבִים שְׁנֵי יָמִים, גּוֹמְרִין אֶת הַהַלֵּל בְּאֶחָד וְעֶשְׂרִים יוֹם: בְּתִשְׁעַת יְמֵי הֶחָג, וּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה, וּשְׁנֵי יָמִים שֶׁל פֶּסַח, וּשְׁנֵי יָמִים שֶׁל עֲצֶרֶת. אֲבָל בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים קְרִיאַת הַהַלֵּל מִנְהָג, וְאֵינָהּ מִצְוָה; וּמִנְהָג זֶה, בַּצִּבּוּר. לְפִיכָךְ קוֹרְאִין בְּדִלּוּג, וְאֵין מְבָרְכִין עָלָיו, שֶׁאֵין מְבָרְכִין עַל הַמִּנְהָג. וְיָחִיד לֹא יִקְרָא כְּלָל. וְאִם הִתְחִיל, יַשְׁלִים בְּדִלּוּג כְּדֶרֶךְ שֶׁקּוֹרְאִין הַצִּבּוּר. וְכֵן בִּשְׁאָר יְמֵי הַפֶּסַח, קוֹרְאִין בְּדִלּוּג כְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים.
חכֵּיצַד מְדַלְּגִין? מַתְחִילִין מִתְּחִלַּת הַהַלֵּל, עַד "חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם" (תהילים קיד, ח); וְדוֹלֵג וְאוֹמֵר "ה' זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ..." (תהילים קטו, יב) עַד "הַלְלוּיָהּ" (תהילים קטו, יח); וּמְדַלֵּג וְאוֹמֵר "מָה אָשִׁיב לַה'" (תהילים קטז, יב) עַד "הַלְלוּיָהּ" (תהילים קטז, יט); וּמְדַלֵּג וְאוֹמֵר "מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ" (תהילים קיח, ה) עַד סוֹף הַהַלֵּל. זֶה הוּא הַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט. וְיֵשׁ מְדַלְּגִין דִּלּוּג אַחֵר.
טכָּל הַיּוֹם כָּשֵׁר לִקְרִיאַת הַהַלֵּל. וְהַקוֹרֵא אֶת הַהַלֵּל לְמַפְרֵעַ, לֹא יָצָא. קָרָא וְשָׁהָה, וְחָזַר וְקָרָא - אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁהָה כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלּוֹ, יָצָא.
יָמִים שֶׁגּוֹמְרִין בָּהֶן אֶת הַהַלֵּל, יֵשׁ לוֹ לְהַפְסִיק בֵּין פֶּרֶק לְפֶרֶק, אֲבָל בְּאֶמְצַע הַפֶּרֶק לֹא יַפְסִיק. וְיָמִים שֶׁקּוֹרְאִין בָּהֶן בְּדִלּוּג, אֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע הַפֶּרֶק פּוֹסֵק.
יכָּל יוֹם שֶׁגּוֹמְרִין בּוֹ אֶת הַהַלֵּל, מְבָרֵךְ לְפָנָיו. וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְבָרֵךְ אַחֲרָיו, מְבָרֵךְ.
כֵּיצַד מְבָרֵךְ? 'יְהַלְלוּךָ ה' אֱלֹהֵינוּ כָּל מַעֲשֶׂיךָ, וְצַדִּיקִים וַחֲסִידֶיךָ עוֹשֵׂי רְצוֹנֶךָ, וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּרִנָּה יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ - כִּי אַתָּה ה', לְךָ טוֹב לְהוֹדוֹת וּלְשִׁמְךָ נָעִים לְזַמֵּר, וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה הָאֵל. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמֶּלֶךְ הַמְּשֻׁבָּח הַמְּפֹאָר חַי וְקַיָּם תָּמִיד יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד.
יאיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ לִכְפֹּל מֵ"אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי" (תהילים קיח, כא) עַד סוֹף הַהַלֵּל, כּוֹפְלִין כָּל דָּבָר וְדָבָר שְׁתֵּי פְּעָמִים. וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִכְפֹּל, יִכְפֹּל; וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִכְפֹּל, אֵין כּוֹפְלִין.
יבמִנְהַג קְרִיאַת הַהַלֵּל בִּימֵי חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים כָּךְ הָיָה: אַחַר שֶׁמְּבָרֵךְ הַגָּדוֹל שֶׁמַּקְרֶּא אֶת הַהַלֵּל, מַתְחִיל וְאוֹמֵר 'הַלְלוּיָהּ', וְכָל הָעָם עוֹנִין 'הַלְלוּיָה'ּ; וְחוֹזֵר וְאוֹמֵר 'הַלְלוּ עַבְדֵי ה'', וְכָל הָעָם עוֹנִין 'הַלְלוּיָהּ'; וְחוֹזֵר וְאוֹמֵר 'הַלְלוּ אֶת שֵׁם ה'', וְכָל הָעָם עוֹנִין 'הַלְלוּיָהּ'; וְחוֹזֵר וְאוֹמֵר 'יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם', וְכָל הָעָם עוֹנִין 'הַלְלוּיָהּ'.
וְכֵן עַל כָּל דָּבָר, עַד שֶׁנִּמְצְאוּ עוֹנִין בְּכָל הַהַלֵּל 'הַלְלוּיָהּ' מֵאָה וְשָׁלוֹשׁ וְעֶשְׂרִים פְּעָמִים - סִימָן לָהֶם: שְׁנוֹתָיו שֶׁל אַהֲרוֹן.
יגוְכֵן כְּשֶׁהַקוֹרֵא מַגִּיעַ לְרֹאשׁ כָּל פֶּרֶק וּפֶרֶק, הֵן חוֹזְרִין וְאוֹמְרִין מַה שֶׁאָמַר. כֵּיצַד? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר 'בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם', כָּל הָעָם חוֹזְרִין וְאוֹמְרִין 'בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם'; וְהַקוֹרֵא אוֹמֵר 'בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז', וְכָל הָעָם עוֹנִין 'הַלְלוּיָהּ'; עַד שֶׁיֹּאמַר 'אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה' אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי', וְכָל הָעָם חוֹזְרִין וְאוֹמְרִין 'אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה' אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי'. וְכֵן כְּשֶׁיֹּאמַר הַקוֹרֵא 'הַלְלוּ אֶת ה' כָּל גּוֹיִם', כָּל הָעָם חוֹזְרִין וְאוֹמְרִין 'הַלְלוּ אֶת ה' כָּל גּוֹיִם'.
ידהַקוֹרֵא אוֹמֵר 'אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא', וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו 'אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא' - אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רֹאשׁ פֶּרֶק. הוּא אוֹמֵר 'אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָּא', וְהֵן עוֹנִין 'אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָּא'; הוּא אוֹמֵר 'בָּרוּךְ הַבָּא', וְכָל הָעָם אוֹמְרִים 'בְּשֵׁם ה''.
וְאִם הָיָה הַמַּקְרֶּא אֶת הַהַלֵּל קָטָן אוֹ עֶבֶד אוֹ אִשָּׁה - עוֹנֶה אַחֲרֵיהֶם מַה שֶׁהֵן אוֹמְרִין, מִלָּה מִלָּה בְּכָל הַהַלֵּל. זֶה הוּא הַמִּנְהָג הָרִאשׁוֹן, וּבוֹ רָאוּי לֵילֵךְ. אֲבָל בִּזְמַנִּים אֵלּוּ רָאִיתִי בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת מִנְהָגוֹת מְשֻׁנּוֹת בִּקְרִיאָתוֹ וּבַעֲנִיַּת הָעָם, וְאֵין אֶחָד מֵהֶם דּוֹמֶה לְאַחֵר.
