אהַקוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה לְמַפְרֵעַ, לֹא יָצָא. קָרָא וְשָׁכַח פָּסוּק אֶחָד, וְקָרָא פָּסוּק שֵׁנִי לוֹ, וְחָזַר וְקָרָא פָּסוּק שֶׁשָּׁכַח, וְחָזַר וְקָרָא פָּסוּק שְׁלִישִׁי - לֹא יָצָא, מִפְּנֵי שֶׁקָּרָא פָּסוּק אֶחָד לְמַפְרֵעַ. אֶלָא כֵּיצַד עוֹשֶׂה? מַתְחִיל מִפָּסוּק שֵׁנִי שֶׁשָּׁכַח, וְקוֹרֵא עַל הַסֵּדֶר.
במָצָא צִבּוּר שֶׁקָּרְאוּ חֶצְיָהּ - לֹא יֹאמַר אֶקְרָא חַצִי הָאֲחֲרוֹן עִם הַצִּבּוּר, וְאֶחְזֹר וְאֶקְרָא חַצִי רִאשׁוֹן, שֶׁזֶּה קוֹרֵא לְמַפְרֵעַ; אֶלָא קוֹרֵא מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף עַל הַסֵּדֶר. קָרָא וְשָׁהָה מְעַט וְחָזַר וְקָרָא - אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁהָה כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ - הוֹאִיל וְקָרָא עַל הַסֵּדֶר, יָצָא.
גהַקוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה עַל פֶּה, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. הַלּוֹעֵז שֶׁשָּׁמַע אֶת הַמְּגִלָּה הַכְּתוּבָה בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, וּבִכְתָב הַקֹּדֶשׁ - אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה הֵן אוֹמְרִין, יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. וְכֵן אִם הָיְתָה כְּתוּבָה יְוָנִית וּשְׁמָעָהּ - יָצָא, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר, וַאֲפִלּוּ הָיָה הַשּׁוֹמֵעַ עִבְרִי.
דהָיְתָה כְּתוּבָה תַּרְגּוּם אוֹ בְּלָשׁוֹן אַחֶרֶת מִלְּשׁוֹנוֹת הַגּוֹיִים - לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ בִּקְרִיאָתָהּ, אֶלָא הַמַּכִּיר אוֹתָהּ לָשׁוֹן בִּלְבָד. וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה כְּתוּבָה בִּכְתָב אוֹתָהּ לָשׁוֹן. אֲבָל אִם הָיְתָה כְּתוּבָה בִּכְתָב עִבְרִי, וּקְרָאָהּ אֲרָמִית לַאֲרַמִּי - לֹא יָצָא, שֶׁנִּמְצָא זֶה קוֹרֵא עַל פֶּה, וְכֵיוָן שֶׁלֹּא יָצָא הַקוֹרֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ לֹא יָצָא הַשּׁוֹמֵעַ מִמֶּנּוּ.
ההַקוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה בְּלֹא כַּוָּנָה, לֹא יָצָא. כֵּיצַד? הָיָה כּוֹתְבָהּ אוֹ דּוֹרְשָׁהּ אוֹ מַגִּיהָהּ: אִם כִוֵּן לִבּוֹ לָצֵאת בִּקְרִיאָה זוֹ, יָצָא; וְאִם לֹא כִוֵּן לִבּוֹ, לֹא יָצָא. קָרָא, וְהוּא מִתְנַמְנֵם - הוֹאִיל וְלֹא נִרְדָּם בְּשִׁינָה, יָצָא.
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
ובַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁהַמְּכַוֵּן לִבּוֹ בִּכְתִיבָתָהּ יָצָא? בְּשֶׁמִּתְכַּוֵּן לָצֵאת בִּקְרִיאָה שֶׁקָּרָא בַּסֵּפֶר שֶׁמַּעֲתִיק מִמֶּנּוּ, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא כּוֹתֵב; אֲבָל אִם נִתְכַּוֵּן לָצֵאת בִּקְרִיאָה זוֹ שֶׁכּוֹתֵב - לֹא יָצָא, שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ אֶלָא בִּקְרִיאָתָהּ מִסֵּפֶר שֶׁכֻּלָּהּ כְּתוּבָה בּוֹ בִּשְׁעַת קְרִיאָה.
זהַקוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה וְטָעָה בִּקְרִיאָתָהּ, וְקָרָא קְרִיאָה מְשֻׁבֶּשֶׁת - יָצָא, לְפִי שֶׁאֵין מְדַקְדְּקִין בִּקְרִיאָתָהּ. קְרָאָהּ עוֹמֵד אוֹ יוֹשֵׁב - יָצָא, וַאֲפִלּוּ בַּצִּבּוּר.
אֲבָל לֹא יִקְרָא בַּצִּבּוּר יוֹשֵׁב לְכַתְּחִלָּה, מִפְּנֵי כְּבוֹד צִבּוּר.
קְרָאוּהָ שְׁנַיִם, אֲפִלּוּ עֲשָׂרָה, כְּאֶחָד - יָצְאוּ הַקּוֹרְאִין, וְהַשּׁוֹמְעִים מִן הַקּוֹרְאִין. וְקוֹרֵא אוֹתָהּ גָּדוֹל עִם הַקָּטָן, וַאֲפִלּוּ בַּצִּבּוּר.
חאֵין קוֹראִין בַּצִּבּוּר בִּמְגִלָּה הַכְּתוּבָה בֵּין הַכְּתוּבִים. וְאִם קָרָא - לֹא יָצָא, אֶלָא אִם כֵּן הָיְתָה יְתֵרָה עַל שְׁאָר הַיְּרִיעוֹת אוֹ חֲסֵרָה, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לָהּ הֶכֵּר. אֲבָל יָחִיד קוֹרֵא בָּהּ, וַאֲפִלּוּ אֵינָהּ חֲסֵרָה וְלֹא יְתֵרָה, וְיוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ.
טאֵין כּוֹתְבִין אֶת הַמְּגִלָּה אֶלָא בַּדְּיוֹ, עַל הַגָּוִיל אוֹ עַל הַקְּלָף כְּסֵפֶר תּוֹרָה. וְאִם כְּתָבָהּ בְּמֵי עַפְצָא וְקַנְקַנְתּוֹם, כְּשֵׁרָה. כְּתָבָהּ בִּשְׁאָר מִינֵי צִבְעוֹנִין, פְּסוּלָה. וּצְרִיכָה שִׁרְטוּט, כַּתּוֹרָה עַצְמָהּ. וְאֵין הָעוֹר שֶׁלָּהּ צָרִיךְ לְעַבֵּד לִשְׁמָהּ. הָיְתָה כְּתוּבָה עַל הַנְּיָר אוֹ עַל עוֹר שֶׁאֵינוֹ מְעֻבָּד אוֹ שֶׁכְּתָבָהּ גּוֹ אוֹ מִין - פְּסוּלָה.
יהָיוּ בָּהּ אוֹתִיּוֹת מְטֻשְׁטָשׁוֹת אוֹ מְקֹרָעוֹת: אִם רִשּׁוּמָן נִכָּר - אֲפִלּוּ הָיוּ רֻבָּהּ, כְּשֵׁרָה.
וְאִם אֵין רִשּׁוּמָן נִכָּר: אִם הָיָה רֻבָּהּ שָׁלֵם, כְּשֵׁרָה; וְאִם לָאו, פְּסוּלָה. הִשְׁמִיט בָּהּ הַסּוֹפֵר אוֹתִיּוֹת אוֹ פְּסוּקִים, וּקְרָאָן הַקוֹרֵא עַל פֶּה - יָצָא.
יאהַמְּגִלָּה צְרִיכָה תְּפִירָה עַד שֶׁיִּהְיוּ כָּל עוֹרוֹתֶיהָ מְגִלָּה אַחַת. וְאֵינָהּ נִתְפֶּרֶת אֶלָא בְּגִידִין, כְּסֵפֶר תּוֹרָה; וְאִם תְּפָרָהּ שֶׁלֹּא בְּגִידִין, פְּסוּלָה. וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִתְפֹּר אֶת כָּל הַיְּרִיעָה, כְּסֵפֶר, אֶלָא אֲפִלּוּ תָּפַר בְּגִידִין שָׁלוֹשׁ תְּפִירוֹת בִּקְצֵה הַיְּרִיעָה, וְשָׁלוֹשׁ בְּאֶמְצָעָהּ, וְשָׁלוֹשׁ בַּקָּצָה הַשֵּׁנִית - כְּשֵׁרָה, מִפְּנֵי שֶׁנִּקְרֵאת אִגֶּרֶת.
יבוְצָרִיךְ הַקוֹרֵא לִקְרוֹת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן וַ'עֲשֶׂרֶת', בִּנְשִׁימָה אַחַת, כְּדֵי לְהוֹדִיעַ לָעָם, שֶׁכֻּלָּם נִתְלוּ וְנֶהְרְגוּ כְּאֶחָד. וּמִנְהַג כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁהַקוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה, קוֹרֵא וּפוֹשֵׁט כְּאִגֶּרֶת. וּכְשֶׁיִּגְמֹר, חוֹזֵר וְכוֹרְכָהּ כֻּלָּהּ וּמְבָרֵךְ.
יגשְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלּוּ, שֶׁהֵן אַרְבָּעָה עָשָׂר וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר, אֲסוּרִין בְּהֶסְפֵד וְתַעְנִית, לְכָל אָדָם בְּכָל מָקוֹם, בֵּין לִבְנֵי כְּרָכִין, שֶׁהֵן עוֹשִׂין חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּלְבָד, בֵּין לִבְנֵי עֲיָרוֹת, שֶׁהֵן עוֹשִׂין אַרְבָּעָה עָשָׂר בִּלְבָד. וּשְׁנֵי הַיָּמִים אֲסוּרִין בְּהֶסְפֵד וְתַעֲנִית בַּאֲדָר הָרִאשׁוֹן כַּאֲדָר הַשֵּׁנִי. אַנְשֵׁי כְּפָרִים שֶׁהִקְדִּימוּ וְקָרְאוּ בַּשֵּׁנִי אוֹ בַּחֲמִישִׁי הַסָּמוּךְ לַפּוּרִים, מֻתָּרִים בְּהֶסְפֵד וְתַעֲנִית בְּיוֹם קְרִיאָתָן, וַאֲסוּרִין בִּשְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלּוּ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין קוֹרְאִין בָּהֶן.
ידמִצְוַת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לִבְנֵי כְּפָרִים וַעֲיָרוֹת, וְיוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר לִבְנֵי כְּרָכִים - לִהְיוֹת יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת לָרֵעִים' וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים. וּמֻתָּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה. וְאַף עַל פִּי כֵן, אֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת בּוֹ מְלָאכָה; אָמְרוּ חֲכָמִים כָּל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם פּוּרִים,אֵינוֹ רוֹאֶה סִימָן בְּרָכָה.
בְּנֵי כְּפָרִים שֶׁקִּדְּמוּ וְקָרְאוּ בַּשֵּׁנִי אוֹ בַּחֲמִישִׁי אִם חִלְּקוּ מָעוֹת לָאֶבְיוֹנִים בְּיוֹם קְרִיאָתָן, יָצְאוּ; אֲבָל הַמִּשְׁתֶּה וְהַשִּׂמְחָה, אֵין עוֹשִׂין אוֹתָהּ אֶלָא בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, וְאִם הִקְדִּימוּ, לֹא יָצְאוּ. וּסְעוּדַת פּוּרִים שֶׁעֲשָׂאָהּ בַּלַּיְלָה, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ.
טוכֵּיצַד חוֹבַת סְעוּדָה זוֹ? שֶׁיֹּאכַל בָּשָׂר וִיתַקֵּן סְעוּדָה נָאָה כְּפִי אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדוֹ; וְשׁוֹתֶה יַיִן, עַד שֶׁיִּשְׁתַּכֵּר וְיֵרָדֵם בְּשִׁכְרוּת.
וְכֵן חַיָּב לִשְׁלֹחַ שְׁתֵּי מָנוֹת שֶׁל בָשָׂר אוֹ שֶׁל מִינֵי תַּבְשִׁיל אוֹ שְׁנֵי מִינֵי אֹכָלִין - לַחֲבֵרוֹ: שֶׁנֶּאֱמַר "וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ" (אסתר ט, יט; אסתר ט, כב). שְׁתֵּי מָנוֹת, לְאָדָם אֶחָד. וְכָל הַמַּרְבֶּה לִשְׁלֹחַ לָרֵעִים, מְשֻׁבָּח. וְאִם אֵין לוֹ, מַחֵלִיף עִם חֲבֵרוֹ - זֶה שׁוֹלֵחַ לְזֶה סְעוּדָתוֹ וְזֶה שׁוֹלֵחַ לְזֶה סְעוּדָתוֹ, כְּדֵי לְקַיֵּם "וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ".
טזוְחַיָּב לְחַלֵּק לַעֲנִיִּים בְּיוֹם הַפּוּרִים, אֵין פָּחוֹת מִשְּׁנֵי עֲנִיִּים. נוֹתֵן לְכָל אֶחָד מַתָּנָה אַחַת. אוֹ מָעוֹת אוֹ מִינֵי תַּבְשִׁיל אוֹ מִינֵי אֹכָלִין, שֶׁנֶּאֱמַר "וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים" (אסתר ט, כב) - שְׁתֵּי מַתָּנוֹת לִשְׁנֵי עֲנִיִּים. וְאֵין מְדַקְדְּקִין בִּמְעוֹת פּוּרִים, אֶלָא כָּל הַפּוֹשֵׁט יָדוֹ לִטֹּל, נוֹתְנִין לוֹ. וְאֵין מְשַׁנִּין מְעוֹת פּוּרִים לִצְדָקָה אַחֶרֶת.
יזמוּטָב לָאָדָם לְהַרְבּוֹת בְּמַתְּנוֹת אֶבְיוֹנִים, מִלְּהַרְבּוֹת בִּסְעוּדָתוֹ וּבִשְׁלֹחַ לְרֵעָיו - שֶׁאֵין שָׁם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וּמְפֹאֲרָה, אֶלָא לְשַׂמֵּחַ לֵב עֲנִיִּים וִיתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת וְגֵרִים, שֶׁהַמְּשַׂמֵּחַ לֵב הָאֲמֵלָלִים הָאֵלּוּ מִדַּמֶּה בַּשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר "לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים" (ישעיהו נז, טו).
יחכָּל סִפְרֵי הַנְּבִיאִים וְכָל הַכְּתוּבִים, עֲתִידִין לִבָּטֵל לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, חוּץ מִמְּגִלַּת אֶסְתֵּר - הֲרֵי הִיא קַיֶּמֶת כַּחֲמִשָּׁה חֻמְשֵׁי תּוֹרָה וְכַהֲלָכוֹת שֶׁל תוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, שֶׁאֵינָן בְּטֵלִין לְעוֹלָם.
וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל זִכְרוֹן הַצָּרוֹת יִבָּטֵל, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי נִשְׁכְּחוּ הַצָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת וְכִי נִסְתְּרוּ מֵעֵינָי" (ישעיהו סה, טז) - יְמֵי הַפּוּרִים לֹא יִבָּטְלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר "וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם" (אסתר ט, כח).
