פרק סה

1נִדְרַ֙שְׁתִּי֙ לְל֣וֹא שָׁאָ֔לוּ נִמְצֵ֖אתִי לְלֹ֣א בִקְשֻׁ֑נִי אָמַ֙רְתִּי֙ הִנֵּ֣נִי הִנֵּ֔נִי אֶל־גּ֖וֹי לֹֽא־קֹרָ֥א בִשְׁמִֽי:

נדרשתי ללא שאלו. הקב"ה משיבו א"א שלא להנקם מהם כי נדרשתי מהם להוכיחם על ידי נביאי והם לא היו שואלים:

אמרתי הנני הנני. שובו אלי והנני מוכן לקבל:

אל גוי לא קורא בשמי. אשר לא היה חפץ להיות נקרא על שמי:

2פֵּרַ֧שְׂתִּי יָדַ֛י כָּל־הַיּ֖וֹם אֶל־עַ֣ם סוֹרֵ֑ר הַהֹֽלְכִים֙ הַדֶּ֣רֶךְ לֹא־ט֔וֹב אַחַ֖ר מַחְשְׁבֹֽתֵיהֶֽם:

פרשתי ידי. כדי לקבלם בתשובה:

סורר. סר מן הדרך:

3הָעָ֗ם הַמַּכְעִסִ֥ים אוֹתִ֛י עַל־פָּנַ֖י תָּמִ֑יד זֹֽבְחִים֙ בַּגַּנּ֔וֹת וּֽמְקַטְּרִ֖ים עַל־הַלְּבֵנִֽים:

זובחים בגנות. מעמידים עכו"ם בגנותיהן ושם מקטרין בשמים על הלבנים:

4הַיֹּֽשְׁבִים֙ בַּקְּבָרִ֔ים וּבַנְּצוּרִ֖ים יָלִ֑ינוּ הָאֹֽכְלִים֙ בְּשַׂ֣ר הַֽחֲזִ֔יר וּמְרַ֥ק (כתיב וּפְרַ֥ק) פִּגֻּלִ֖ים כְּלֵיהֶֽם:

היושבים בקברים. שתשרה עליהם רוח טומאה של שדים:

ובנצורים. הם פגרי המתים שהם כנתונים במצור שאינם יכולים לצאת:

ומרק פגולים. רוטב נתעב כמו ואת המרק שפך (שופטים ו׳:כ׳):

5הָאֹֽמְרִים֙ קְרַ֣ב אֵלֶ֔יךָ אַל־תִּגַּשׁ־בִּ֖י כִּ֣י קְדַשְׁתִּ֑יךָ אֵלֶּה עָשָׁ֣ן בְּאַפִּ֔י אֵ֥שׁ יֹקֶ֖דֶת כָּל־הַיּֽוֹם:

האומרים. אל הצדיקים קרב אליך עמוד בעצמך ואל תגש בי:

כי קדשתיך. כי קדשתי וטהרתי יותר ממך כן ת"י:

אלה. התועבה אשר עשו הנה לעשן חמה באפי:

6הִנֵּ֥ה כְתוּבָ֖ה לְפָנָ֑י לֹ֚א אֶחֱשֶׂה֙ כִּ֣י אִם־שִׁלַּ֔מְתִּי וְשִׁלַּמְתִּ֖י עַל־חֵיקָֽם:

הנה כתובה. חטאתם לפני כבר נגזר דינם ונחתם:

7עֲ֠ו‍ֹנֹֽתֵיכֶם וַֽעֲו‍ֹנֹ֨ת אֲבֽוֹתֵיכֶ֚ם יַחְדָּו֙ אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁ֚ר קִטְּרוּ֙ עַל־הֶ֣הָרִ֔ים וְעַל־הַגְּבָע֖וֹת חֵֽרְפ֑וּנִי וּמַדֹּתִ֧י פְעֻלָּתָ֛ם רִֽאשֹׁנָ֖ה אֶל־ (כתיב עֶל־) חֵיקָֽם:

עונותיכם. שלכם ושל אבותיכם יחדיו אשלם לכם:

8כֹּ֣ה | אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה כַּֽאֲשֶׁ֨ר יִמָּצֵ֚א הַתִּירוֹשׁ֙ בָּֽאֶשְׁכּ֔וֹל וְאָמַר֙ אַל־תַּשְׁחִיתֵ֔הוּ כִּ֥י בְרָכָ֖ה בּ֑וֹ כֵּ֚ן אֶֽעֱשֶׂה֙ לְמַ֣עַן עֲבָדַ֔י לְבִלְתִּ֖י הַֽשְׁחִ֥ית הַכֹּֽל:

כאשר ימצא התירוש באשכול. ת"י כמה דאשתכח נח זכאי בדרא דטופנא:

התירוש. זה נח שהיה מתוק:

באשכול. בדור המשוכל ויש לפתור כמשמעו:

למען עבדי. למען כל צדיק וצדיק הנמצא בם:

9וְהֽוֹצֵאתִ֚י מִיַּֽעֲקֹב֙ זֶ֔רַע וּמִֽיהוּדָ֖ה יוֹרֵ֣שׁ הָרָ֑י וִֽירֵשׁ֣וּהָ בְחִירַ֔י וַֽעֲבָדַ֖י יִשְׁכְּנוּ־שָֽׁמָּה:

10וְהָיָ֚ה הַשָּׁרוֹן֙ לִנְוֵה־צֹ֔אן וְעֵ֥מֶק עָכ֖וֹר לְרֵ֣בֶץ בָּקָ֑ר לְעַמִּ֖י אֲשֶׁ֥ר דְּרָשֽׁוּנִי:

השרון. שם מחוז שהיה בארץ ישראל:

ועמק עכור. כמשמעו:

11וְאַתֶּם֙ עֹֽזְבֵ֣י יְהֹוָ֔ה הַשְּׁכֵחִ֖ים אֶת־הַ֣ר קָדְשִׁ֑י הַעֹֽרְכִ֚ים לַגַּד֙ שֻׁלְחָ֔ן וְהַֽמְמַלְאִ֖ים לַמְנִ֥י מִמְסָֽךְ:

עוזבי ה'. רשעי ישראל שהחזיקו בעכו"ם ומתו ברשעם:

העורכים לגד. שם עכו"ם העשוים על שם המזל ובלשון משנה יש גד גדי וסינוק לא:

למני. למניין חשבון הכומרים היו ממלאים אגנות מזג יין:

ממסך. יין מזוג במים כמשפטו כמו לחקור ממסך (משלי כ״ג:ל׳) מסכה יינה (שם ט) ויש פותרים למני לע"ז שמניתם עליכם אבל ומניתי אתכם שלא נקוד ומניתי דגש יורה שהוא לשון מניין:

12וּמָנִ֨יתִי אֶתְכֶ֜ם לַחֶ֗רֶב וְכֻלְּכֶם֙ לַטֶּ֣בַח תִּכְרָ֔עוּ יַ֚עַן קָרָ֙אתִי֙ וְלֹ֣א עֲנִיתֶ֔ם דִּבַּ֖רְתִּי וְלֹ֣א שְׁמַעְתֶּ֑ם וַתַּֽעֲשׂ֚וּ הָרַע֙ בְּעֵינַ֔י וּבַֽאֲשֶׁ֥ר לֹֽא־חָפַ֖צְתִּי בְּחַרְתֶּֽם:

13לָכֵ֞ן כֹּֽה־אָמַ֣ר | אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה הִנֵּ֨ה עֲבָדַ֚י | יֹאכֵ֙לוּ֙ וְאַתֶּ֣ם תִּרְעָ֔בוּ הִנֵּ֧ה עֲבָדַ֛י יִשְׁתּ֖וּ וְאַתֶּ֣ם תִּצְמָ֑אוּ הִנֵּ֧ה עֲבָדַ֛י יִשְׂמָ֖חוּ וְאַתֶּ֥ם תֵּבֽשׁוּ:

עבדי. הצדיקים (של ישראל):

ואתם. הפושעים בי:

14הִנֵּ֧ה עֲבָדַ֛י יָרֹ֖נּוּ מִטּ֣וּב לֵ֑ב וְאַתֶּ֚ם תִּצְעֲקוּ֙ מִכְּאֵ֣ב לֵ֔ב וּמִשֵּׁ֥בֶר ר֖וּחַ תְּיֵלִֽילוּ:

15וְהִנַּחְתֶּ֨ם שִׁמְכֶ֚ם לִשְׁבוּעָה֙ לִבְחִירַ֔י וֶֽהֱמִֽיתְךָ֖ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה וְלַֽעֲבָדָ֥יו יִקְרָ֖א שֵׁ֥ם אַחֵֽר:

שמכם לשבועה. לוקח משמכם קללה ושבועה לדורות אם לא יקרינו כאשר אירע לפלוני:

והמיתך. מיתת עולם:

ולעבדיו יקרא שם אחר. שם טוב וזכר לברכה:

16אֲשֶׁ֨ר הַמִּתְבָּרֵ֜ךְ בָּאָ֗רֶץ יִתְבָּרֵךְ֙ בֵּֽאלֹהֵ֣י אָמֵ֔ן וְהַנִּשְׁבָּ֣ע בָּאָ֔רֶץ יִשָּׁבַ֖ע בֵּֽאלֹהֵ֣י אָמֵ֑ן כִּ֣י נִשְׁכְּח֗וּ הַצָּרוֹת֙ הָרִ֣אשֹׁנ֔וֹת וְכִ֥י נִסְתְּר֖וּ מֵֽעֵינָֽי:

אשר המתברך בארץ. כי תהיה יראתי על כולם ומלא' הארץ דעה והמתהלל ומשתבח בארץ יתברך באלהי אמן יתהלל שהוא עבד לאלהי אמן אלהי האמת שאימן ושמר הבטחתו זאת:

כי נשכחו הצרות. לכך יקראוני אלהי אמן:

17כִּֽי־הִנְנִ֥י בוֹרֵ֛א שָׁמַ֥יִם חֲדָשִׁ֖ים וָאָ֣רֶץ חֲדָשָׁ֑ה וְלֹ֚א תִזָּכַ֙רְנָה֙ הָרִ֣אשֹׁנ֔וֹת וְלֹ֥א תַֽעֲלֶ֖ינָה עַל־לֵֽב:

שמים חדשים. יתחדשו השרים של מעלה ויהיו שרי ישראל שרי עליונים ושרי האומות תחתונים, וכן בארץ ; ויש אומרים שמים חדשים ממש וכן עיקר כי מקרא מוכיח כי כאשר השמים החדשים וגו' (לקמן סו):

18כִּֽי־אִם־שִׂ֚ישׂוּ וְגִ֙ילוּ֙ עֲדֵי־עַ֔ד אֲשֶׁ֖ר אֲנִ֣י בוֹרֵ֑א כִּי֩ הִנְנִ֨י בוֹרֵ֧א אֶת־יְרֽוּשָׁלִַ֛ם גִּילָ֖ה וְעַמָּ֥הּ מָשֽׂוֹשׂ:

19וְגַלְתִּ֥י בִירֽוּשָׁלִַ֖ם וְשַׂשְׂתִּ֣י בְעַמִּ֑י וְלֹֽא־יִשָּׁמַ֥ע בָּהּ֙ ע֔וֹד ק֥וֹל בְּכִ֖י וְק֥וֹל זְעָקָֽה:

20לֹא־יִֽהְיֶ֨ה מִשָּׁ֜ם ע֗וֹד ע֚וּל יָמִים֙ וְזָקֵ֔ן אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְמַלֵּ֖א אֶת־יָמָ֑יו כִּ֣י הַנַּ֗עַר בֶּן־מֵאָ֚ה שָׁנָה֙ יָמ֔וּת וְהַ֣חוֹטֶ֔א בֶּן־מֵאָ֥ה שָׁנָ֖ה יְקֻלָּֽל:

עול ימים. נער כמו עולל (איכה ב) עול ימים קטן בשנים:

בן מאה שנה ימות. יהא בן עונשין להתחייב מיתה בעבירה שיש בה מיתה כך מפרש בב"ר:

יקולל. בעבירה שהיא צריכה נדוי:

21וּבָנ֥וּ בָתִּ֖ים וְיָשָׁ֑בוּ וְנָֽטְע֣וּ כְרָמִ֔ים וְאָֽכְל֖וּ פִּרְיָֽם:

22לֹ֚א יִבְנוּ֙ וְאַחֵ֣ר יֵשֵׁ֔ב לֹ֥א יִטְּע֖וּ וְאַחֵ֣ר יֹאכֵ֑ל כִּֽי־כִימֵ֚י הָעֵץ֙ יְמֵ֣י עַמִּ֔י וּמַֽעֲשֵׂ֥ה יְדֵיהֶ֖ם יְבַלּ֥וּ בְחִירָֽי:

כימי העץ. ת"י עץ החיים:

23לֹ֚א יִֽגְעוּ֙ לָרִ֔יק וְלֹ֥א יֵֽלְד֖וּ לַבֶּהָלָ֑ה כִּ֣י זֶ֜רַע בְּרוּכֵ֚י יְהֹוָה֙ הֵ֔מָּה וְצֶֽאֱצָֽאֵיהֶ֖ם אִתָּֽם:

24וְהָיָ֛ה טֶ֥רֶם־יִקְרָ֖אוּ וַֽאֲנִ֣י אֶֽעֱנֶ֑ה ע֛וֹד הֵ֥ם מְדַבְּרִ֖ים וַֽאֲנִ֥י אֶשְׁמָֽע:

25זְאֵ֨ב וְטָלֶ֜ה יִרְע֣וּ כְאֶחָ֗ד וְאַרְיֵה֙ כַּבָּקָ֣ר יֹֽאכַל־תֶּ֔בֶן וְנָחָ֖שׁ עָפָ֣ר לַחְמ֑וֹ לֹֽא־יָרֵ֧עוּ וְלֹֽא־יַשְׁחִ֛יתוּ בְּכָל־הַ֥ר קָדְשִׁ֖י אָמַ֥ר יְהֹוָֽה:

יאכל תבן. ולא יצטרך להשחית בבהמה:

ונחש. הרי עפר לחמו מצוי לו תדיר, ומדרש אגדה ואריה כבקר יאכל תבן לפי שמצינו שעשו נופל ביד בני יוסף שנאמר בית עשו לקש ובית יוסף להבה וגו' (עובדיה א׳:י״ח) אבל ביד בני שאר השבטים שנמשלו לחיות לא מצינו לכך נאמר ואריה כבקר יאכל תבן אותם השבטים שנמשלו כאריה כגון יהודה ודן כיוסף שנמשל כשור יאכלו אותו שנמשל כתבן: