הִלְכוֹת שְׁבִיתַת עָשׂוֹר
יֵשׁ בִּכְלָלָן אַרְבַּע מִצְווֹת: שְׁתֵּי מִצְווֹת עֲשֵׂה, וּשְׁתֵּי מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה,
וְזֶה הוּא פְרָטָן: (א) לִשְׁבֹּת בּוֹ מִמְּלָאכָה; (ב) שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת בּוֹ מְלָאכָה; (ג) לְהִתְעַנּוֹת בּוֹ; (ד) שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת בּוֹ. וּבֵאוּר כָּל הַמִּצְווֹת הָאֵלּוּ בִּפְרָקִים אֵלּוּ.
אמִצְוַת עֲשֵׂה לִשְׁבֹּת מִמְּלָאכָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, שֶׁנֶּאֱמַר "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם" (ויקרא כג, לב).
וְכָל הָעוֹשֶׂה בּוֹ מְלָאכָה בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה, וְעָבַר עַל לֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר "וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ... כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ” (במדבר כט, ז).
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
וּמַה הוּא חַיָּב עַל עֲשִׂיַּת מְלָאכָה בְּיוֹם זֶה? אִם עָשָׂה בִּרְצוֹנוֹ בְּזָדוֹן, חַיָּב כָּרֵת; וְאִם עָשָׂה בִּשְׁגָגָה, חַיָּב קָרְבַּן חַטָּאת קְבוּעָה.
בכָּל מְלָאכָה שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ בַּשַּׁבָּת סְקִילָה, חַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ בֶּעָשׂוֹר כָּרֵת.
וְכָל שֶׁחַיָּבִין עָלָיו קָרְבַּן חַטָּאת בַּשַּׁבָּת, חַיָּבִין עָלָיו קָרְבַּן חַטָּאת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.
וְכָל דָּבָר שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹתוֹ בַּשַּׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְלָאכָה, אָסוּר לַעֲשׂוֹתוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.
וְאִם עָשָׂה, מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּכִּין אוֹתוֹ עַל הַשַּׁבָּת.
וְכָל שֶׁאָסוּר לְטַלְטְלוֹ בַּשַּׁבָּת, אָסוּר לְטַלְטְלוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.
וְכָל שֶׁאָסוּר לְאָמְרוֹ אוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ לְכַתְּחִלָּה בַּשַּׁבָּת כָּךְ אָסוּר בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.
כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: אֵין בֵּין שַׁבָּת לְיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ, אֶלָא שֶׁזְּדוֹן מְלָאכָה בַּשַּׁבָּת בִּסְקִילָה וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּכָרֵת.
גוּמֻתָּר לְקַנֵּב אֶת הַיֶרֶק בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מִן הַמִּנְחָה וָמַעְלָה.
וּמַה הוּא הַקִּנּוּב? שֶׁיָּסִיר אֶת הָעָלִּים הַמְּעֻפָּשׁוֹת, וִיקַצֵּץ הַשְּׁאָר וִיתַקֵּן אוֹתוֹ לַאֲכִילָה.
וְכֵן מְפַצְּעִין בֶּאֱגוֹזִין וּמְפָרְכִין בְּרִמּוֹנִים מִן הַמִּנְחָה וָמַעְלָה, מִפְּנֵי עַגְמַת נֶפֶשׁ.
וְיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, אָסוּר בִּקְנִיבַת יָרָק וּבִפְצִיעַת אֱגוֹזִים וּבִפְרִיכַת רִמּוֹנִים כָּל הַיּוֹם.
וּכְבָר נָהֲגוּ הָעָם בְּשִׁנְעָר וּבְמַעֲרָב, שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ אֶחָד מִכָּל אֵלּוּ בְּיוֹם הַצּוֹם, אֶלָא הֲרֵי הוּא כַּשַּׁבָּת לַכֹּל.
דמִצְוַת עֲשֵׂה אַחֶרֶת יֵשׁ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְהִיא לִשְׁבֹּת בּוֹ מֵאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר "תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם" (ויקרא טז, כט) - מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ: עִנּוּי שֶׁהוּא לַנֶּפֶשׁ זֶה הַצּוֹם. וְכָל הַצָּם בּוֹ קִיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה.
וְכָל הָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בּוֹ, בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעָבַר עַל לֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה... וְנִכְרְתָה" (ויקרא כג, כט); מֵאַחַר שֶׁעָנַשׁ הַכָּתוּב כָּרֵת לְמִי שֶׁלֹּא נִתְעַנָּה, לָמַדְנוּ שֶׁמֻּזְהָרִין אָנוּ בּוֹ עַל אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. וְכָל הָאוֹכֵל אוֹ הַשּׁוֹתֶה בּוֹ בְּשׁוֹגֵג, חַיָּב קָרְבַּן חַטָּאת קְבוּעָה.
הוְכֵן לָמַדנוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה, שֶׁאָסוּר לִרְחֹץ בּוֹ אוֹ לָסוּךְ אוֹ לִנְעֹל אֶת הַסַּנְדָּל אוֹ לִבְעֹל.
וּמִצְוָה לִשְׁבֹּת מִכָּל אֵלּוּ כְּדֶרֶךְ שֶׁשּׁוֹבֵת מֵאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן" (ויקרא טז, לא; ויקרא כג, לב) - שַׁבָּת לְעִנְיַן מְלָאכָה, וְשַׁבָּתוֹן לְעִנְיָנִים אֵלּוּ.
וְאֵין חַיָּבִין כָּרֵת אוֹ קָרְבָּן אֶלָא עַל אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה בִּלְבָד; אֲבָל אִם רָחַץ אוֹ סָךְ אוֹ נָעַל אוֹ בָּעַל, מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.
ו כְּשֵׁם שֶׁשְּׁבוּת מְלָאכָה בּוֹ בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה, כָּךְ שְׁבוּת שֶׁל עִנּוּי בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה.
וְצָרִיךְ לְהוֹסִיף מֵחֹל עַל קֹדֶשׁ בִּכְנִיסָתוֹ וּבִיצִיאָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב" (ויקרא כג, לב) - כְּלוֹמַר הַתְחֵל לָצוּם וּלְהִתְעַנּוֹת מֵעֶרֶב תִּשְׁעָה הַסָּמוּךְ לָעֲשִׂירִי.
וְכֵן בַּיְּצִיאָה שׁוֹהֶה בְּעִנּוּיוֹ מְעַט מִלֵּיל אַחַד עָשָׂר סָמוּךְ לָעֲשִׂירִי, שֶׁנֶּאֱמַר "מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם" (שם).
זנָשִׁים שֶׁאוֹכְלוֹת וְשׁוֹתוֹת עַד שֶׁחָשֵׁכָה, וְהֵן אֵינָן יוֹדְעוֹת שֶׁמִּצְוָה לְהוֹסִיף מֵחֹל עַל קֹדֶשׁ - אֵין מְמַחִין בְּיָדָן, שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לַעֲשׂוֹת בְּזָדוֹן; שֶׁהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה שׁוֹטֵר בְּבֵית כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְהַזְהִיר נָשָׁיו, וְהַנַּח לָהֶן שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹגְגִין וְאַל יִהְיוּ מְזִידִין. וְכֵן כָּל הַדּוֹמֶה לְזֶה.
