אהַמָּל – מְבָרֵךְ קֹדֶם שֶׁיָּמוּל 'אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַמִּילָה' אִם מָל בֵּן חֲבֵרוֹ. וְאִם מָל אֶת בְּנוֹ מְבָרֵךְ 'וְצִוָּנוּ לָמוּל אֶת הַבֵּן'.
וַאֲבִי הַבֵּן מְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֶרֶת 'בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ', [שֶׁ]מִּצְוָה עַל הָאָב לָמוּל אֶת בְּנוֹ יֶתֶר עַל מִצְוָה שֶׁמְּצֻוִּין [כָּל] יִשְׂרָאֵל שֶׁיָּמוּלוּ כָּל עָרֵל שֶׁבֵּינֵיהֶן.
לְפִיכָךְ, אִם אֵין שָׁם אָבִיו – אֵין מְבָרְכִין אַחֲרֶיהָ בְּרָכָה זוֹ. וְיֵשׁ מִי שֶׁהוֹרָה שֶׁיְבָרְכוּ אוֹתָהּ בֵּית דִּין אוֹ אֶחָד מִן הָעָם; וְאֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת כֵּן.
בוְאִם הָיוּ שָׁם עוֹמְדִין – אוֹמְרִים 'כְּשֵׁם שֶׁהִכְנַסְתּוֹ לַבְּרִית, כֵּן תַּכְנִיסֵהוּ לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים'.
גוְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ אֲבִי הַבֵּן אוֹ הַמָּל אוֹ אֶחָד מִן הָעוֹמְדִין שָׁם 'בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדֵּשׁ יְדִיד מִבֶּטֶן וְחוֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם וְצֶאֱצָאָיו חָתַם בְּאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ עַל כֵּן בִּשְׂכַר זֹאת אֵל חַי חֶלְקֵנוּ צוּרֵנוּ צִוָּה לְהַצִּיל יְדִידוּת שְׁאֵרֵנוּ מִשַּׁחַת לְמַעַן בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר שָׂם בִּבְשָׂרֵנוּ, בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ כּוֹרֵת הַבְּרִית'.
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
וַאֲבִי הַבֵּן מְבָרֵךְ 'שֶׁהֶחֱיָנוּ'.
דהַמָּל אֶת הַגֵּרִים – מְבָרֵךְ 'בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לָמוּל אֶת הַגֵּרִים וּלְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית שֶׁאִלְמָלֵא דַּם הַבְּרִית לֹא נִתְקַיְמוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לג, כה) אִם לֹא בְּרִיתִי יוֹמָם וָלַיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי'.
ההַמָּל אֶת עַבְדוֹ, מְבָרֵךְ 'אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לָמוּל אֶת הָעֲבָדִים וּלְהַטִּיף מֵהֶן דַּם בְּרִית שֶׁאִלְמָלֵא דַּם הַבְּרִית לֹא נִתְקַיְמוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ'.
וְאִם מָל עֶבֶד שֶׁל אֲחֵרִים – מְבָרֵךְ 'עַל מִילַת הָעֲבָדִים'.
וְהַמָּל אָדָם גָּדוֹל צָרִיךְ לְכַסּוֹת עֶרְוָתוֹ עַד שֶׁיְבָרֵךְ, וְאַחַר כָּךְ מְגַלֵּהוּ וּמָל אוֹתוֹ.
וגֵּר שֶׁמָּל קֹדֶם שֶׁנִּתְגַּיֵּר וְקָטָן שֶׁנּוֹלַד כְּשֶׁהוּא מָהוּל – כְּשֶׁמַטִּיפִין מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית אֵינָן צְרִיכִין בְּרָכָה. וְכֵן אַנְדְּרוֹגִינוֹס אֵין מְבָרְכִין עַל מִילָתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא אֵינוֹ זָכָר וַדָּאִי.
זגּוֹי שֶׁצָּרִיךְ לַחְתֹּך עָרְלָתוֹ מִפְּנֵי מַכָּה אוֹ מִפְּנֵי שְׁחִין שֶׁנּוֹלַד בוֹ – אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לַחְתֹּך לוֹ אוֹתָהּ; שֶׁהַגּוֹיִם אֵין מַעֲלִים אוֹתָם מִידֵי מִיתָה וְלֹא מוֹרִידִין אוֹתָן אֵלֶיהָ. אַף עַל פִּי שֶׁנַּעֲשֵׂית מִצְוָה בִּרְפוּאָה זוֹ, שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְכַּוֵּן לְמִצְוָה. לְפִיכָךְ, אִם נִתְכַּוֵּן הַגּוֹי לְמִילָה – מֻתָּר לְיִשְׂרָאֵל לָמוּל אוֹתוֹ.
חמְאוּסָה הִיא הָעָרְלָה, שֶׁנִּתְגַּנּוּ בָּהּ הַגּוֹיִם, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים" (ירמיה ט, כה). וּגְדוֹלָה הִיא הַמִּילָה שֶׁלֹּא נִקְרָא אַבְרָהָם אָבִינוּ שָׁלֵם עַד שֶׁמָּל, שֶׁנֶּאֱמַר "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים וְאֶתְּנָה בְּרִיתִי בֵּינֵי וּבֵינֶיךָ וְגוֹ'" (בראשית יז, א-ב). וְכָל הַמֵּפֵר בְּרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ וְהִנִּיחַ עָרְלָתוֹ אוֹ מְשָׁכָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים – אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.
טבֹּא וּרְאֵה כַּמָּה חֲמוּרָה מִילָה! – שֶׁלֹּא נִתְלָה לְמשֶׁה רַבֵּינוּ עָלֶיהָ אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה בַדָּרֶךְ.
וְכָל מִצְוֹת הַתּוֹרָה נִכְרְתוּ עֲלֵיהֶן שָׁלשׁ בְּרִיתוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר "אֵלֶּה דִּבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב" (דברים כח, סט), וְשָׁם (כט, ט-א) הוּא אוֹמֵר "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְיָ אֱלֹהֶיךָ" – הֲרֵי שָׁלשׁ בְּרִיתוֹת. וְעַל הַמִּילָה נִכְרְתוּ שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה בְּרִיתוֹת עִם אַבְרָהָם אָבִינוּ: "וְאֶתְּנָה בְּרִיתִי בֵּינֵי וּבֵינֶיךָ" (בראשית יז, ב). "אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ" (שם יז, ד). "וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶיךָ" (שם יז, ז). "לִבְרִית עוֹלָם" (שם). "וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר" (שם יז, ט). "זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ" (שם יז, י). "וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית" (שם יז, יא). "וְהָיְתָה בְּרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם" (שם יז, יג) "לִבְרִית עוֹלָם" (שם). "אֶת בְּרִיתִי הֵפַר" (שם יז, יד). "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ" (שם יז, יט) "לִבְרִית עוֹלָם" (שם). "וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק" (שם יז, כא).
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְסַיְיעָן:
נִגְמָר סֵפֶר שֵׁנִי בְּעֶזְרַת שַׁדַי וּמִנְיַן פְּרָקִים שֶׁל סֵפֶר זֶה שִׁשָּׁה וְאַרְבָּעִים:
הִלְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע – אַרְבָּעָה פְרָקִים.
הִלְכוֹת תְּפִלָּה וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים – חֲמִשָּׁה עָשָׂר פְרָקִים.
הִלְכוֹת תְּפִלִּין וּמְזוּזָה וְסֵפֶר תּוֹרָה – עֲשָׂרָה פְרָקִים.
הִלְכוֹת צִיצִית – שְׁלשָׁה פְרָקִים.
הִלְכוֹת בְּרָכוֹת – אַחַד עָשָׂר פְרָקִים.
הִלְכוֹת מִילָה – שְׁלשָׁה פְרָקִים.
