אכְּסוּת שֶׁחַיָּב אָדָם לַעֲשׂוֹת בָּהּ צִיצִית מִן הַתּוֹרָה – הִיא כְסוּת שֶׁיֵּשׁ לָהּ אַרְבַּע כְּנָפַיִם אוֹ יוֹתֵר עַל אַרְבַּע. וְתִהְיֶה מִדָּתָהּ כְּדֵי שֶׁיִתְכַּסֶּה בָּהּ רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ שֶׁל קָטָן הַמִתְהַלֵּךְ לְבַדּוֹ בַּשּׁוּק וְאֵינוֹ צָרִיךְ אַחֵר לְשָׁמְרוֹ וְלֵילֵךְ עִמּוֹ. וְתִהְיֶה הַכְּסוּת שֶׁל צֶמֶר אוֹ שֶׁל פִּשְׁתָּן בִּלְבָד.
באֲבָל טַלִּית שֶׁל שְׁאָר מִינִין; כְּגוֹן בִּגְדֵי מֶשִׁי וּבִגְדֵי צֶמֶר גֶּפֶן וּבִגְדֵי צֶמֶר גְּמַלִּים וְצֶמֶר אַרְנָבִים וְנוֹצָה שֶׁל עִזִּים וְכַיּוֹצֵא בָהֶן – אֵין חַיָּבִין בְּמִצְוַת צִיצִית אֶלָּא מִדִּבְרֵי חֲכָמִים, כְּדֵי לְהִזָּהֵר בְּמִצְוַת צִיצִית. וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה מְרֻבַּעַת אוֹ יוֹתֵר עַל אַרְבַּע וְיִהְיֶה שִׁעוּרָהּ כְּשִּׁעוּר שֶׁאָמַרְנוּ. שֶׁכָּל הַבְּגָדִים הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה סְתָם אֵינָם אֶלָּא צֶמֶר וּפִשְׁתִּים בִּלְבָד.
ג'עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ' (דברים כב, יב) – בַּעֲלַת אַרְבַּע וְלֹא בַעֲלַת שָׁלשׁ. אִם כֵּן: בַּעֲלַת אַרְבַּע וְלֹא בַעֲלַת חָמֵשׁ? תַּלְמוּד לוֹמַר: 'אֲשֶׁר תְּכַסֶה בָּהּ' (שם) – אֲפִלּוּ בַּעֲלַת חָמֵשׁ אוֹ יוֹתֵר עַל זֶה.
וְלָמָּה אֲנִי מְחַיֵּב בַּעֲלַת חָמֵשׁ וּפוֹטֵר בַּעֲלַת שָׁלשׁ, וּשְׁתֵּיהֶן אֵינָן בַּעֲלֵי אַרְבַּע כְּנָפוֹת? מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בִּכְלַל הֶחָמֵשׁ – אַרְבַּע.
לְפִיכָךְ: כְּשֶׁהוּא עוֹשֶׂה צִיצִית לְבַעֲלַת חָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ – אֵינוֹ עוֹשֶׂה אֶלָּא לְאַרְבַּע כְּנָפַיִם הַמְרֻחָקוֹת זוֹ מִזּוֹ מֵאוֹתָן הֶחָמֵשׁ אוֹ הַשֵּׁשׁ בִּלְבָד, שֶׁנֶּאֱמַר "עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ".

משנה תורה להרמב"ם

משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.

דכְּסוּת שֶׁל בֶּגֶד וּכְנָפֶיהָ שֶׁל עוֹר – חַיֶּבֶת. הִיא שֶׁל עוֹר וּכְנָפֶיהָ שֶׁל בֶּגֶד – פְּטוּרָה; שֶׁאֵין הוֹלְכִין אֶלָּא אַחַר עִקָר הַכְּסוּת.
כְּסוּת שֶׁל שְׁנֵי שֻׁתָּפִין - חַיֶּבֶת, שֶׁנֶּאֱמַר "עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם" (במדבר טו, לח). לֹא נֶאֱמַר 'כְּסוּתְךָ' (דברים כב, יב) - אֶלָּא לְמַעֵט שְׁאוּלָה; שֶׁהַטַּלִּית הַשְּׁאוּלָה פְּטוּרָה מִן הַצִיצִית שְׁלשִׁים יוֹם, מִכָּאן וְאֵילֵךְ חַיָּבֶת.
הכְּסוּת שֶׁל צֶמֶר – עוֹשִׂין לָבָן שֶׁלָּהּ חוּטֵי צֶמֶר; וּכְסוּת שֶׁל פִּשְׁתָּן עוֹשִׂין לָבָן שֶׁלָּהּ חוּטֵי פִשְׁתָּן מִמִּינָהּ.
וּשְׁאָר בְּגָדִים – עוֹשִׂין לָבָן שֶׁל כָּל מִין וָמִין מִמִּינוֹ; כְּגוֹן חוּטֵי מֶשִׁי לִכְסוּת מֶשִׁי, וְחוּטֵי נוֹצָה לִכְסוּת נוֹצָה.
וְאִם רָצָה לַעֲשׂוֹת לָבָן לְכָל שְׁאָר מִינִים מִצֶּמֶר אוֹ מִפִּשְׁתִּים – עוֹשֶׂה, מִפְּנֵי שֶׁהַצֶּמֶר וְהַפִּשְׁתָּן פּוֹטְרִין בֵּין בְּמִינָן בֵּין שֶׁלֹּא בְמִינָן.
וּשְׁאָר מִינִין, בְּמִינָן פּוֹטְרִין שֶׁלֹּא בְמִינָן אֵין פּוֹטְרִין.
ווּמַה הוּא לַעֲשׂוֹת חוּטֵי צֶמֶר בִּכְסוּת שֶׁל פִּשְׁתָּן אוֹ חוּטֵי פִּשְׁתָּן בִּכְסוּת שֶׁל צֶמֶר; אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לָבָן לְבַדּוֹ בְּלֹא תְּכֵלֶת? בְּדִין הוּא שֶׁיְהֵא מֻתָּר, שֶׁהַשַּׁעַטְנֵז מֻתָּר לְעִנְיַן צִיצִית; שֶׁהֲרֵי הַתְּכֵלֶת צֶמֶר הוּא וּמַטִּילִין אוֹתָהּ לְפִשְׁתָּן.
וּמִפְּנֵי מַה אֵין עוֹשִׂין כֵּן? מִפְּנֵי שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת הַלָּבָן שֶׁלָּהּ מִמִּינָהּ; וְכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה – אִם יָכוֹל אַתָּה לְקַיֵּם אֶת שְׁתֵּיהֶן הֲרֵי מוּטָב; וְאִם לָאו יָבֹא עֲשֵׂה וְיִדְחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה. וְכָאן אֶפְשָׁר לְקַיֵּם אֶת שְׁתֵּיהֶן.
זכְּסוּת שֶׁל פִּשְׁתָּן אֵין מַטִּילִין בָּהּ תְּכֵלֶת; אֶלָּא עוֹשִׂין הַלָּבָן בִּלְבָד שֶׁל חוּטֵי פִשְׁתָּן. לֹא מִפְּנֵי שֶׁהַצִּיצִית נִדְחֵית מִפְּנֵי הַשַּׁעַטְנֵז; אֶלָּא גְּזֵרָה מִדִּבְרֵיהֶם, שֶׁמָּא יִתְכַּסֶּה בָּהּ בַּלַּיְלָה שֶׁאֵינָהּ זְמַן חִיּוּב צִיצִית וְנִמְצָא עוֹבֵר עַל לֹא תַעֲשֶׂה בְּעֵת שֶׁאֵין שָׁם מִצְוַת עֲשֵׂה.
שֶׁחוֹבַת הַצִּיצִית בַּיּוֹם וְלֹא בַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ" (במדבר טו, לט) – בִּשְׁעַת רְאִיָּה. וְסוּמָא חַיָּב בְּצִיצִית; אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה – אֲחֵרִים רוֹאִין 'אוֹתוֹ'.
חמֻתָּר לָאָדָם לִלְבֹּשׁ צִיצִית בַּלַּיְלָה, בֵּין בְּחוֹל בֵּין בְּשַׁבָּת, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ זְמַנָּהּ; וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְבָרֵךְ. וּמֵאֵימָתַי יְבָרֵךְ עַל הַצִּיצִית בַּשַּׁחַר? מִשֶּׁיַּכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת שֶׁבָּהּ לְלָבָן שֶׁבָּהּ.
וְכֵיצַד מְבָרֵךְ עָלֶיהָ? בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהִתְעַטֵּף בְּצִיצִית. וְכָל זְמַן שֶׁמִתְעַטֵּף בָּהּ בַּיּוֹם – מְבָרֵךְ עָלֶיהָ קֹדֶם שֶׁיִּתְעַטֵּף.
וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל הַצִּיצִית בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּתָהּ, מִפְּנֵי שֶׁסּוֹף הַמִּצְוָה הוּא שֶׁיִּתְעַטֵּף בָּהּ.
טוּמֻתָּר לְהִכָּנֵס בַּצִּיצִית לְבֵית הַכִּסֵּא וּלְבֵית הַמֶּרְחָץ.
נִפְסְקוּ לוֹ חוּטֵי לָבָן אוֹ תְכֵלֶת – זוֹרְקוֹ בְּאַשְׁפָּה; מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִצְוָה שֶׁאֵין בְּגוּפָהּ קְדֻשָּׁה. וְאָסוּר לִמְכֹּר טַלִּית מְצֻיֶּצֶת לְכּוּתִי עַד שֶׁיַתִּיר צִיצִיּוֹתֶיהָ. לֹא מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בְּגוּפָהּ קְדֻשָּׁה, אֶלָּא שֶׁמָּא יִתְעַטֵּף בָּהּ, וְיִתְלַוֶה עִמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְיִּדְמֶה שֶׁהוּא יִשְׂרָאֵל, וְיַהַרְגֶנּוּ.
נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים – פְּטוּרִין מִן הַצִיצִית מִן הַתּוֹרָה. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, שֶׁכָּל קָטָן שֶׁיּוֹדֵעַ לְהִתְעַטֵּף חַיָּב בַּצִּיצִית כְּדֵי לְחַנְּכוֹ בְמִצְוֹת. נָשִׁים וַעֲבָדִים שֶׁרָצוּ לְהִתְעַטֵּף בַּצִּיצִית מִתְעַטְּפִים בְּלֹא בְרָכָה. וְכֵן שְׁאָר מִצְוֹת עֲשֵׂה שֶׁהַנָּשִׁים פְּטוּרוֹת מֵהֶן, אִם רָצוּ לַעֲשׂוֹת אוֹתָן בְּלֹא בְרָכָה אֵין מְמַחִין בְּיָדָן. טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס חַיָּבִין בְּכֻלָּן מִסָּפֵק; לְפִיכָךְ אֵין מְבָרְכִין אֶלָּא עוֹשִׂין בְּלֹא בְרָכָה.
יהֵיאַךְ חִיּוּב מִצְוַת הַצִּיצִית? כָּל אָדָם שֶׁחַיָּב לַעֲשׂוֹת מִצְוָה זוֹ, אִם יִתְכַּסֶּה בִּכְסוּת הָרָאוּי לְצִיצִית – יַטִיל לָהּ צִיצִית וְאַחַר כָּךְ יִתְכַּסֶּה בָּהּ. וְאִם נִתְכַּסָּה בָּהּ בְּלֹא צִיצִית הֲרֵי בִטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה.
אֲבָל בְּגָדִים הָרְאוּיִים לְצִיצִית, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא יִתְכַּסֶּה בָּהֶן אָדָם אֶלָּא מְקֻפָּלִים וּמֻנָּחִים – פְּטוּרִין מִן הַצִיצִית. שֶׁאֵינָהּ חוֹבַת הַטַּלִּית אֶלָּא חוֹבַת הָאִישׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ טַלִּית.
יאאַף עַל פִּי שֶׁאֵין אָדָם מְחֻיָּב לִקְנוֹת לוֹ טַלִּית וּלְהִתְעַטֵּף בָּהּ כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּהּ צִיצִית; אֵין רָאוּי לָאָדָם חָסִיד שֶׁיִּפְטוֹר עַצְמוֹ מִמִּצְוָה זוֹ. אֶלָּא לְעוֹלָם יִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת עָטוּף בִּכְסוּת הַמְחֻיֶּבֶת בְּצִיצִית כְּדֵי שֶׁיְקַיֵּם מִצְוָה זוֹ. וּבִשְׁעַת הַתְּפִלָּה צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּיוֹתֵר; גְּנַאי גָּדוֹל הוּא לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ וְהֵם אֵינָם עֲטוּפִים.
יבלְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בְּמִצְוַת צִיצִית. שֶׁהֲרֵי הַכָּתוּב שְׁקָלָהּ וְתָלָה בָּהּ כָּל הַמִּצְוֹת כֻּלָּן; שֶׁנֶּאֱמַר: וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְיָ (במדבר טו, לט).
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְסַיְּעָן.