הִלְכוֹת צִיצִית
מִצְוַת עֲשֵׂה אַחַת. וְהִיא: לַעֲשׂוֹת צִיצִית עַל כַּנְפֵי הַכְּסוּת.
וּבֵאוּר מִצְוָה זוֹ בִּפְרָקִים אֵלּוּ:
אעָנָף שֶׁעוֹשִׂין עַל כְּנַף הַבֶּגֶד מִמִּין הַבֶּגֶד – הוּא הַנִּקְרָא 'צִיצִית'; מִפְּנֵי שֶׁהוּא דוֹמֶה לְצִיצִית שֶׁל רֹאשׁ שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִּקָחֵנִי בְּצִיצִית רֹאשִׁי" (יחזקאל ח, ג).
וְזֶה הֶעָנָף – הוּא הַנִּקְרָא 'לָבָן'; מִפְּנֵי שֶׁאֵין אָנוּ מְצֻוִּין לְצוֹבְעוֹ.
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
וְאֵין לְחוּטֵי הֶעָנָף מִנְיָן מִן הַתּוֹרָה.
בוְלוֹקְחִין חוּט צֶמֶר שֶׁנִצְבַּע כְּעֵין הָרָקִיעַ וְכוֹרְכִין אוֹתוֹ עַל הֶעָנָף; וְחוּט זֶה הוּא הַנִּקְרָא 'תְּכֵלֶת'.
וְאֵין לְמִנְיָן הַכְּרִיכוֹת שֶׁכּוֹרֵךְ חוּט זֶה שִׁעוּר מִן הַתּוֹרָה.
גנִמְצְאוּ בְּמִצְוָה זוֹ שְׁנֵי צִווּיִם: שֶׁיַּעֲשֶׂה עַל הַכָּנָף עָנָף יוֹצֵא מִמֶּנָּה; וְשֶׁיִּכְרֹך עַל הֶעָנָף חוּט תְּכֵלֶת, שֶׁנֶּאֱמַר "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִית וְנָתְנוּ עַל צִיצִית הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת" (במדבר טו, לח).
דוְהַתְּכֵלֶת אֵינוֹ מְעַכֵּב אֶת הַלָּבָן וְהַלָּבָן אֵינוֹ מְעַכֵּב אֶת הַתְּכֵלֶת.
כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁאֵין לוֹ תְּכֵלֶת – עוֹשֶׂה לָבָן לְבַדּוֹ. וְכֵן אִם עָשָׂה לָבָן וּתְכֵלֶת וְנִפְסַק הַלָּבָן וְנִתְמַעֵט עַד הַכָּנָף וְנִשְׁאָר הַתְּכֵלֶת לְבַדּוֹ – כָּשֵׁר.
האַף עַל פִּי שֶׁאֵין אֶחָד מֵהֶן מְעַכֵּב אֶת חֲבֵרוֹ – אֵינָן שְׁתֵּי מִצְוֹת, אֶלָּא מִצְוַת עֲשֵׂה אֶחָת. אָמְרוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים: 'וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִית' (במדבר טו, לט) – מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם מִצְוָה אַחַת. וְאַרְבַּע צִיצִיּוֹת מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ; שֶׁאַרְבַּעְתָּן מִצְוָה אֶחָת.
וְהַלּוֹבֵשׁ טַלִּית שֶׁיֵּשׁ בָּהּ לָבָן אוֹ תְּכֵלֶת אוֹ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד – הֲרֵי קִיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה אֶחָת.
וכֵּיצַד עוֹשִׂין אֶת הַצִּיצִית? מַתְחִיל מִזָוִית שֶׁל טַלִּית שֶׁהִיא סוֹף הָאָרוּג, וּמַרְחִיק מִמֶּנָּה לֹא יוֹתֵר עַל שָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת לְמַעְלָה וְלֹא פָּחוֹת מִקֶשֶׁר גֻדָּל, וּמַכְנִיס שָׁם אַרְבָּעָה חוּטִין וְכוֹפְלָן בְּאֶמְצַע; נִמְצְאוּ שְׁמֹנָה חוּטִים מְשֻׁלָּשִׁין תְּלוּיִין מִן הַקֶרֶן.
וְאֹרְֶך הַחוּטִים הַשְּׁמוֹנָה – אֵין פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת. וְאִם הָיוּ יוֹתֵר עַל כֵּן אֲפִלּוּ אַמָּה אוֹ שְׁתַּיִם – כְּשֵׁרִין. וְכָל הָאֶצְבָּעוֹת בְּגֻדָּל. וְיִהְיֶה אֶחָד מִשְׁמֹנָה הַחוּטִים חוּט תְּכֵלֶת וְהַשִׁבְעָה לְבָנִים.
זוְלוֹקֵחַ חוּט אֶחָד מִן הַלָּבָן, וְכוֹרֵךְ בוֹ כְּרִיכָה אַחַת עַל שְׁאָר הַחוּטִין בְּצַד הַבֶּגֶד וּמַנִּיחוֹ; וְלוֹקֵחַ חוּט הַתְּכֵלֶת וְכוֹרֵךְ בוֹ שְׁתֵּי כְּרִיכוֹת בְּצַד כְּרִיכָה שֶׁל לָבָן וְקוֹשֵׁר. וְאֵלּוּ הַשָׁלשׁ כְּרִיכוֹת הֵם הַנִּקְרָאִין 'חֻלְיָא'.
וּמַרְחִיק מְעַט וְעוֹשֶׂה חֻלְיָא שְׁנִיָּה בְּחוּט שֶׁל תְּכֵלֶת לְבַדּוֹ. וּמַרְחִיק מְעַט וְעוֹשֶׂה חֻלְיָא שְׁלִישִׁית. וְכֵן עַד חֻלְיָא אַחֲרוֹנָה, שֶׁהוּא כוֹרֵךְ בָּהּ שְׁתֵּי כְרִיכוֹת שֶׁל תְּכֵלֶת וּכְרִיכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁל לָבָן – מִפְּנֵי שֶׁהִתְחִיל בְּלָבָן מְסַיֵּם בּוֹ, שֶׁמַּעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין.
וְלָמָּה יַתְחִיל בַּלָּבָן? כְּדֵי שֶׁיְהֵא סָמוּךְ לַכָּנָף מִינָהּ. וְעַל דֶּרֶךְ זֶה הוּא עוֹשֶׂה בְּאַרְבַּע הַכְּנָפוֹת.
חכַּמָּה חֻלְיוֹת הוּא עוֹשֶׂה בְּכָל כָּנָף? לֹא פָחוֹת מִשֶּׁבַע, וְלֹא יוֹתֵר מִשְּׁלשׁ עֶשְׂרֵה. וְזוֹ הִיא מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר.
וְאִם לֹא כָּרַךְ עָלֶיהָ אֶלָּא חֻלְיָא אַחַת – כְּשֵׁרָה. וְאִם כָּרַךְ הַתְּכֵלֶת עַל רוֹב הַצִּיצִית כְּשֵׁרָה.
וְנוֹי הַתְּכֵלֶת – שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַחֻלְיוֹת בִשְׁלִישׁ הַחוּטִין הַמְשֻׁלְשָׁלִין וּשְׁנֵי שְׁלִישֵׁיהֶן עָנָף. וְצָרִיךְ לְפָרְדוֹ עַד שֶׁיִּהְיֶה כְּצִיצִית שְׂעַר הָרֹאשׁ.
טהָעוֹשֶׂה לָבָן בְּלֹא תְכֵלֶת, לוֹקֵחַ אֶחָד מִשְּׁמוֹנָה הַחוּטִין וְכוֹרֵךְ אוֹתוֹ עַל שְׁאָר הַחוּטִין עַד שְׁלִישָּׁן וּמַנִּיחַ שְׁנֵי שְׁלִישִׁיתָן עָנָף.
וּכְרִיכָה זוֹ, אִם רָצָה לִכְרֹך אוֹתָהּ חֻלְיוֹת חֻלְיוֹת כְּעֵין שֶׁכּוֹרֵךְ בַּתְּכֵלֶת – הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ, וְזֶה הוּא מִנְהָגֵנוּ. וְאִם רָצָה לִכְרֹך בְּלֹא מִנְיַן חֻלְיוֹת – עוֹשֶׂה.
כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: יִתְכַּוֵּן לִהְיוֹת הַכָּרוּךְ שְׁלִישׁ וְהֶעָנָף שְׁנֵי שְׁלִישִׁים. וְיֵשׁ מִי שֶׁאֵינוֹ מְדַקְדֵּק בְּדָבָר זֶה בַּלָּבָן. וְאִם כָּרַךְ הַלָּבָן עַל רוֹב הַחוּטִין, אוֹ שֶׁלֹּא כָרַךְ אֶלָּא חֻלְיָא אַחַת – כְּשֵׁרָה.
יאֶחָד חוּטֵי לָבָן וְאֶחָד חוּטֵי תְכֵלֶת, אִם רָצָה לַעֲשׂוֹת שְׁזוּרִין עוֹשֶׂה. אֲפִלּוּ הָיָה הַחוּט כָּפוּל מִשְׁמֹנָה חוּטִין וְשָׁזוּר עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה פְּתִיל אֶחָד – אֵינוֹ נֶחְשָׁב אֶלָּא חוּט אֶחָד.
יאחוּטֵי הַצִּיצִית בֵּין לָבָן בֵּין תְּכֵלֶת – צְרִיכִין טְוִיָּה לְשֵׁם צִיצִית.
וְאֵין עוֹשִׂין אוֹתָן לֹא מִן הַצֶּמֶר הַנֶּאֱחָז בַּקּוֹצִים כְּשֶׁהַצֹּאן רוֹבְצִין בֵּינֵיהֶם; וְלֹא מִן הַנִּימִין הַנִתְּלָשִׁין מִן הַבְּהֵמָה; וְלֹא מִשִּׁיּוּרֵי שְׁתִי שֶׁהָאוֹרֵג מְשַׁיֵּר בְּסוֹף הַבֶּגֶד. אֶלָּא מִן הַגִּזָּה שֶׁל צֶמֶר אוֹ מִן הַפִּשְׁתָּן.
וְאֵין עוֹשִׂין אוֹתָן מִצֶּמֶר הַגָּזוּל וְלֹא מִשֶּׁל עִיר הַנִּדַּחַת וְלֹא מִשֶּׁל קָדָשִׁים, וְאִם עָשָׂה פָּסוּל.
הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לַבְּהֵמָה – צַמְרָהּ פָּסוּל לְצִיצִית. אֲבָל הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לַפִּשְׁתָּן הַנָטוּעַ הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר, שֶׁהֲרֵי נִשְׁתַּנָּה.
יבצִיצִית שֶׁעָשָׂה (אותו) [אוֹתָהּ] כּוּתִי – פָּסוּל, שֶׁנֶּאֱמַר "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת" (במדבר טו, לח). אֲבָל אִם עָשָׂה אוֹתָהּ יִשְׂרָאֵל בְּלֹא כַוָּנָה – כְּשֵׁרָה.
וְצִיצִית שֶׁנַּעֲשֶׂה מִן הֶעָשׂוּי מִקֹּדֶם – פָּסוּל.
יגכֵּיצַד? הֵבִיא כָנָף שֶׁיֵּשׁ בָּהּ צִיצִית וּתְפָרָהּ עַל הַבֶּגֶד, אֲפִלּוּ יֵשׁ בְּאוֹתָה הַכָּנָף אַמָּה עַל אַמָּה פָּסוּל, שֶׁנֶאֱמַר "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת" (במדבר שם) – לֹא מִן הֶעָשׂוּי; שֶׁהֲרֵי זֶה דוֹמֶה לְמִי שֶׁנַּעֲשֵׂית מֵאֵלֶּיהָ.
וּמֻתָּר לְהַתִּיר צִיצִית מִבֶּגֶד זֶה וְלִתְלוֹתָם בְּבֶגֶד אַחֵר, בֵּין לָבָן בֵּין תְּכֵלֶת.
ידתָּלָה הַחוּטִין בֵּין שְׁתֵּי כְנָפַיִם מִזּוֹ לְזוֹ, וְקָשַׁר כָּנָף זוֹ כְּהִלְכָתָהּ וְכָנָף זוֹ כְּהִלְכָתָהּ וְאַחַר כָּךְ חֲתָכָן בְּאֶמְצַע וְנִפְרְדוּ זֶה מִזֶּה – פָּסוּל.
שֶׁהֲרֵי בְּעֵת שֶׁקְּשָׁרָן הָיוּ פְסוּלִין לְפִי שֶׁשְּׁתֵּי הַכְּנָפַיִם מְעֹרֹת זוֹ בְּזוֹ בַּחוּטִין שֶׁבֵּינֵיהֶן, וּבְשָׁעָה שֶׁפְּסָקָן נַעֲשׂוּ שְׁתֵּי צִיצִיּוֹת; נִמְצָא עוֹשֶׂה מִן הֶעָשׂוּי.
טוהִטִּיל צִיצִית עַל הַצִּיצִית: אִם נִתְכַּוֵּן לְבַטֵּל אֶת הָרִאשׁוֹנוֹת – מַתִּיר הָרִאשׁוֹנָה אוֹ חוֹתְכָהּ וּכְשֵׁרָה.
וְאִם נִתְכַּוֵּן לְהוֹסִיף, אַף עַל פִּי שֶׁחָתַךְ אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן – הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה; שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁהוֹסִיף פָּסַל אֶת הַכֹּל, וּכְשֶׁהִתִּיר אוֹ חָתַּךְ הַתּוֹסֶפֶת, נִמְצָא הַשְּׁאָר נַעֲשֶׂה מִן הֶעָשׂוּי, שֶׁעֲשִׂיָּתוֹ הָרִאשׁוֹנָה פְּסוּלָה הָיְתָה.
טזוְכֵן הַמַּטִיל לְבַעֲלַת שָׁלשׁ, וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִימָהּ לְאַרְבַּע, וְהִטִּיל לָרְבִיעִית – כֻּלָּהּ פְּסוּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר 'תַּעֲשֶׂה' – וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי.
יזאֵין כּוֹפְלִּין אֶת הַטַּלִּית לִשְׁנַיִם וּמַטִּילִין צִיצִית עַל אַרְבַּע כְּנָפֶיהָ כְּשֶׁהִיא כְפוּלָה, אֶלָּא אִם כֵּן תְּפָרָהּ כֻּלָּהּ; וַאֲפִלּוּ מֵרוּחַ אֶחָת.
יחנִפְסָק הַכָּנָף שֶׁיֵּשׁ בָּהּ צִיצִית: חוּץ לְשָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת – תּוֹפְרָהּ בִּמְקוֹמָהּ. בְּתוֹךְ שָׁלשׁ לֹא יִתְפֹּר.
נִתְמַעֲטָה זָוִית שֶׁל בֶּגֶד שֶׁבֵּין חוּטֵי הַצִּיצִית וּבֵין סוֹף הָאָרוּג, אֲפִלּוּ לֹא נִשְׁאָר מִן הָאָרוּג אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא -כָּשֵׁר.
וְכֵן אִם נִתְמַעֲטוּ חוּטֵי הַצִּיצִית, אֲפִלּוּ לֹא נִשְׁתַּיֵּר מֵהֶם אֶלָּא כְּדֵי עֲנִיבָה - כָּשֵׁר.
וְאִם נִפְסָק הַחוּט מֵעִקָרוֹ, אֲפִלּוּ חוּט אֶחָד - פְּסוּלָהּ.
