אשִׁשָּׁה דְבָרִים מוֹנְעִין נְשִׂיאַת כַּפַּיִם: הַלָּשׁוֹן, וְהַמוּמִין, וְהָעֲבֵרָה, וְהַשָּׁנִים, וְהַיַּיִן, וְטֻמְאַת הַיָּדָיִם.
הַ'לָּשׁוֹן' כֵּיצַד? הָעִלְגִים שֶׁאֵין מוֹצִיאִין אֶת הָאוֹתִיּוֹת כְּתִקּוּנָן, כְּגוֹן שֶׁקּוֹרִין לָאַלְפִי"ן עַיְנִי"ן וְלָעַיְנִי"ן אַלְפִי"ן; אוֹ לְשִׁבּוֹלֶת סִבּוֹלֶת, וְכַיּוֹצֵא בָהֶן; אֵין נוֹשְׂאִין אֶת כַּפֵּיהֶן. וְכָךְ כְּבֵדֵי פֶּה וּכְבֵדֵי לָשׁוֹן שֶׁאֵין דִּבְרֵיהֶם נִכָּרִים לַכֹּל, אֵין נוֹשְׂאִין אֶת כַּפֵּיהֶן.
בהַ'מּוּמִין' כֵּיצַד? כֹּהֵן שֶׁיֵּשׁ מוּמִין בְּפָנָיו אוֹ בְיָדָיו אוֹ בְרַגְלָיו, כְּגוֹן שֶׁהָיוּ אֶצְבְּעוֹתָיו עֲקֻמּוֹת אוֹ עֲקֻשּׁוֹת אוֹ שֶׁהָיוּ יָדָיו בֹּהֲקָנִיּוֹת – לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו; לְפִי שֶׁהָעָם מִסְתַּכְּלִין בּוֹ.
מִי שֶׁהָיָה רִירוֹ יוֹרֵד עַל זְקָנוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מְדַבֵּר, וְכֵן הַסּוּמָא בְּאַחַת מֵעֵינָיו – לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו. וְאִם הָיָה דָשׁ בְּעִירוֹ וְהַכֹּל הָיוּ רְגִילִים בְּזֶה הַסּוּמָא בְּאַחַת מֵעֵינָיו אוֹ בְזֶה שֶׁרִירוֹ זָב – מֻתָּר, לְפִי שֶׁאֵין מִסְתַּכְּלִין בּוֹ.
וְכֵן מִי שֶׁהָיוּ יָדָיו צְבוּעוֹת אִסְטִיס וּפוּאָה לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו. וְאִם רוֹב אַנְשֵׁי הָעִיר מְלַאכְתָּן בְּכָךְ - מֻתָּר, לְפִי שֶׁאֵין מִסְתַּכְּלִין בּוֹ.
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
גהָ'עֲבֵרָה' כֵּיצַד? כֹּהֵן שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ [אֲפִלּוּ בִּשְׁגָגָה], אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה - לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר 'יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ', וּכְתִיב 'וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם וְגוֹ'' (ישעיה א, טו).
וְכֹהֵן שֶׁעָבַד עֲבוֹדָה זָרָה בֵּין בְּאֹנֶס בֵּין בִּשְׁגָגָה, אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה - אֵינוֹ נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר 'אַךְ לֹא יַעֲלוּ כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת וְגוֹ'' (מלכים-ב כג, ט) - וּבְרָכָה כַּעֲבוֹדָה הִיא, שֶׁנֶּאֱמַר 'לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ' (דברים י, ח). וְכֵן כֹּהֵן שֶׁהֵמִיר לַעֲבוֹדָה זָרָה, אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר בּוֹ - אֵינוֹ נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו לְעוֹלָם. וּשְׁאָר הָעֲבֵרוֹת אֵין מוֹנְעִין.
דהַ'שָּׁנִים' כֵּיצַד? כֹּהֵן נַעַר לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו, עַד שֶׁיִּתְמַלֵּא זְקָנוֹ.
וְהַ'יַּיִן' כֵּיצַד? מִי שֶׁשָּׁתָה רְבִיעִית יַיִן בְּבַת אַחַת – אֵינוֹ נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו עַד שֶׁיָּסִיר אֶת יֵינוֹ מֵעָלָיו; לְפִי שֶׁהֻקְּשָׁה בְרָכָה לָעֲבוֹדָה.
שָׁתָה רְבִיעִית יַיִן בִּשְׁתֵּי פְעָמִים, אוֹ שֶׁנָּתַן לְתוֹכוֹ מְעַט מַיִם – מֻתָּר.
וְאִם שָׁתָה יוֹתֵר מֵרְבִיעִית, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה מָזוּג, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁתָאוֹ בְּכַמָּה פְעָמִים – לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו עַד שֶׁיָּסִיר אֶת יֵינוֹ מֵעָלָיו.
וְכַמָּה הִיא רְבִיעִית? אֶצְבָּעַיִם עַל אֶצְבָּעַיִם; בְּרוּם אֶצְבָּעַיִם וַחֲצִי אֶצְבַּע וְחֹמֶשׁ אֶצְבַּע, בְּגֻדָל. וְזֶה הָאֶצְבַּע שֶׁמוֹשְׁחִין בּוֹ בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ הוּא הַגֻדָּל, וְהוּא הַנִּקְרָא בֹּהֶן יָד.
ה'טֻמְאַת הַיָּדַיִם' כֵּיצַד? כֹּהֵן שֶׁלֹּא נָטַל אֶת יָדָיו לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו; אֶלָּא נוֹטֵל אֶת יָדָיו עַד הַפֶּרֶק כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּקַדְשִׁין לָעֲבוֹדָה וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר 'שְׂאוּ יְדֵיכֶם קֹדֶשׁ וּבָרְכוּ אֶת יְיָ' (תהלים קלד, ב).
וְהֶחָלָל אֵינוֹ נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו לְפִי שֶׁאֵינוֹ בְּכִיהוּנוֹ.
וכֹּהֵן שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ דָּבָר מִכָּל אֵלּוּ הַדְבָרִים הַמוֹנְעִין נְשִׂיאַת כַּפַּיִם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חָכָם וְאֵינוֹ מְדַקְדֵּק בְּמִצְוֹת, אוֹ שֶׁהָיוּ הַבְּרִיּוֹת מְרַנְּנִים אַחֲרָיו, אוֹ שֶׁלֹּא הָיָה מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ בְּצֶדֶק – הֲרֵי זֶה נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו וְאֵין מוֹנְעִין אוֹתוֹ. לְפִי שֶׁזוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה עַל כָּל כֹּהֵן וְכֹהֵן שֶׁרָאוּי לִנְשִׂיאַת כַּפָּיִם; וְאֵין אוֹמְרִים לָאָדָם רָשָׁע הוֹסֵף רֶשַׁע וְהִמָנַע מִן הַמִּצְוֹת.
זוְאַל תִּתְמַהּ וְתֹאמַר: וּמַה תּוֹעִיל בִּרְכַּת הֶדְיוֹט זֶה? שֶׁאֵין קִבּוּל הַבְּרָכָה תָּלוּי בַּכֹּהֲנִים, אֶלָּא בְּהַקָדוֹש בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר 'וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם' (במדבר ו, כז) – הַכֹּהֲנִים עוֹשִׂים מִצְוָתָן שֶׁנִצְטַווּ בָהּ, וְהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרַחֲמָיו מְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל כְּחֶפְצוֹ.
חעַם שֶׁהֵם אֲחוֹרֵי הַכֹּהֲנִים אֵינָם בִּכְלַל הַבְּרָכָה. וְהָעוֹמְדִים מִצִּדֵּיהֶן – הֲרֵי הֵם בִּכְלַל הַבְּרָכָה. וְאִם הָיְתָה מְחִיצָה בֵּין הַכֹּהֲנִים וּבֵין הַמִתְבָּרְכִים; אֲפִלּוּ הִיא חוֹמָה שֶׁל בַּרְזֶל, הוֹאִיל וּפְנֵיהֶם מוּל פְּנֵי הַכֹּהֲנִים – הֲרֵי הֵם בִּכְלַל הַבְּרָכָה.
טנְשִׂיאַת כַּפַּיִם בַּעֲשָׂרָה, וְכֹהֲנִים מִן הַמִּנְיָן. בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁכֻּלָּן כֹּהֲנִים – כֻּלָּם נוֹשְׂאִים אֶת כַּפֵּיהֶם. וּלְמִי הֵם מְבָרְכִים? לַאֲחֵיהֶם שֶׁבַּצָּפוֹן וְלַאֲחֵיהֶם שֶׁבַּדָּרוֹם. וּמִי עוֹנֶה אַחֲרֵיהֶם 'אָמֵן'? הַנָּשִׁים וְהַטָּף. וְאִם נִשְׁאֲרוּ שָׁם עֲשָׂרָה כֹּהֲנִים יוֹתֵר עַל אֵלּוּ שֶׁעָלוּ לַדּוּכָן – הָעֲשָׂרָה עוֹנִין 'אָמֵן' וְהַשְּׁאָר מְבָרְכִין.
יצִבּוּר שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶן כֹּהֵן אֶלָּא שְׁלִיחַ צִבּוּר לְבַדּוֹ – לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו. וְאִם הָיְתָה הַבְטָחָתוֹ שֶׁהוּא נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו וְחוֹזֵר לִתְפִלָּתוֹ – רַשַּׁאי.
וְאִם אֵין לָהֶם כֹּהֵן כְּלָל, כְּשֶׁיַּגִּיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר לְשִׂים שָׁלוֹם אוֹמֵר: אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, בָּרְכֵנוּ בַבְּרָכָה הַמְשׁוּלֶשֶׁת בַּתּוֹרָה, הַכְּתוּבָה עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּךָ, הָאֲמוּרָה מִפִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו כֹּהֲנִים עַם קְדוֹשֶׁךָ, כָּאָמוּר: יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶךָּ. יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם.
וְאֵין הָעָם עוֹנִין 'אָמֵן'. וּמַתְחִיל וְאוֹמֵר 'שִׂים שָׁלוֹם'.
יאכֹּהֵן שֶׁנָּשָׂא אֶת כַּפָּיו בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וְהָלַךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת אַחֵר וּמָצָא צִבּוּר שֶׁמִתְפַּלְּלִין וְלֹא הִגִיעוּ לְבִרְכַּת כֹּהֲנִים, נוֹשֵׂא יָדָיו לָהֶן וּמְבָרְכָן. וַאֲפִלּוּ כַּמָּה פְּעָמִים בַּיּוֹם.
כֹּהֵן שֶׁלֹּא עָקַר רַגְלָיו מִמְּקוֹמוֹ לַעֲלוֹת לַדּוּכָן בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר שְׁלִיחַ צִבּוּר 'רְצֵה' – שׁוּב אֵינוֹ עוֹלֶה בְּאוֹתָהּ תְּפִלָּה. אֲבָל אִם עָקַר רַגְלָיו לַעֲלוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לַדּוּכָן אֶלָּא אַחַר עֲבוֹדָה - הֲרֵי זֶה עוֹלֶה וּמְבָרֵךְ.
יבכָּל כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה לַדּוּכָן, אַף עַל פִּי שֶׁבִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה אַחַת, הֲרֵי זֶה כְּעוֹבֵר עַל שָׁלשׁ עֲשֵׂה, שֶׁנֶּאֱמַר 'כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל'; 'אָמוֹר לָהֶם'; 'וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי'. וְכָל כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ מְבָרֵךְ אֵינוֹ מִתְבָּרֵךְ. וְכָל כֹּהֵן הַמְבָרֵךְ מִתְבָּרֵךְ, שֶׁנֶאֱמַר 'וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָּ' (בראשית יב, יג).
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְסַיְּעָן.
