מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ, כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי (תהלים קיט, צז)
סֵפֶר אַהֲבָה
וְהוּא סֵפֶר שֵׁנִי
הִלְכוֹתָיו שֵׁשׁ, וְזֶהוּ סִדּוּרָן:
הִלְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
הִלְכוֹת תְּפִלָּה וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים
הִלְכוֹת תְּפִלִּין וּמְזוּזָה וְסֵפֶר תּוֹרָה
הִלְכוֹת צִיצִית
הִלְכוֹת בְּרָכוֹת
הִלְכוֹת מִילָה
הִלְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע
מִצְוַת עֲשֵׂה אַחַת; וְהִיא: לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע פַּעֲמַיִם בַּיּוֹם.
וּבֵאוּר מִצְוָה זוֹ בִּפְרָקִים אֵלּוּ.
אפַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם קוֹרְאִין קְרִיאַת שְׁמַע, בָּעֶרֶב וּבַבֹּקֶר; שֶׁנֶּאֱמַר׃ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ (דברים ו, ז) – בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם שׁוֹכְבִין וְזֶהוּ לַיְלָה, וּבְשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם עוֹמְדִין וְזֶהוּ יוֹם.
בוּמַה הוּא קוֹרֵא? שְׁלשָׁה פַּרְשִׁיּוֹת אֵלּוּ; [וְ]הֵן: 'שְׁמַע', 'וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ', 'וַיֹּאמֶר'.
וּמַקְדִּימִין לִקְרוֹת פַּרְשַׁת 'שְׁמַע', מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ: יִחוּד הַשֵּׁם, וְאַהֲבָתוֹ, וְתַלְמוּדוֹ – שֶׁהוּא הָעִקָּר הַגָּדוֹל שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בּוֹ.
וְאַחֲרֶיהָ וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ צִוּוּי עַל (זכירת) שְׁאָר כָּל הַמִּצְוֹת. וְאַחַר כָּךְ פַּרְשַׁת צִיצִית, שֶׁגַּם הִיא יֵשׁ בָּהּ צִוּוּי עַל זְכִירַת כָּל הַמִּצְוֹת.
גאַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִצְוַת צִיצִית נוֹהֶגֶת בַּלַּיְלָה - קוֹרְאִין אוֹתָהּ בַּלַּיְלָה, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ זִכְרוֹן יְצִיאַת מִצְרַיִם.
וּמִצְוָה לְהַזְכִּיר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ (דברים טז, ג).
וּקְרִיאַת שָׁלשׁ פַּרְשִׁיּוֹת אֵלּוּ עַל סֵדֶר זֶה – הִיא הַנִּקְרֵאת: 'קְרִיאַת שְׁמַע'.
דהַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע, כְּשֶׁהוּא גּוֹמֵר פָּסוּק רִאשׁוֹן אוֹמֵר בְּלַחַשׁ: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, וְחוֹזֵר וְקוֹרֵא כְּדַרְכּוֹ 'וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ' עַד סוֹפָהּ.
וְלָמָּה קוֹרִין כֵּן? מָסֹרֶת הִיא בְּיָדֵינוּ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁקָּבַץ יַעֲקֹב אָבִינוּ אֶת בָּנָיו בְּמִצְרַיִם בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ, צִוָּם וְזֵרְזָם עַל יִחוּד הַשֵּׁם וְעַל דֶּרֶךְ ה' שֶׁהָלַךְ בָּהּ אַבְרָהָם וְיִצְחָק אָבִיו.
וְשָׁאַל אוֹתָם וְאָמַר לָהֶם: בָּנַי, שֶׁמָּא יֵשׁ בָּכֶם פַּסְלוּת – מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד עִמִּי בְּיִחוּד הַשֵּׁם? כְּעִנְיָן שֶׁאָמַר לָנוּ משֶׁה רַבֵּינוּ: פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה וְגוֹ' (דברים כט, יז). עָנוּ כֻלָּם וְאָמְרוּ: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד; כְּלוֹמַר, 'שְׁמַע מִמֶּנּוּ אָבִינוּ יִשְׂרָאֵל: יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד'. פָּתַח הַזָּקֵן וְאָמַר: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. לְפִיכָךְ נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לוֹמַר שֶׁבַח שֶׁשִּׁבַּח בּוֹ יִשְׂרָאֵל הַזָּקֵן אַחַר פָּסוּק זֶה.
ההַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע, מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ. בַּיּוֹם מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ, וּבַלַּיְלָה מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ.
ובְּרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁלְּפָנֶיהָ בַּיּוֹם: 'יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חשֶׁךְ וְכוּ'', וּבְרָכָה שְׁנִיָּה – 'אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנוּ'. וְשֶׁל אַחֲרֶיהָ – 'אֱמֶת וְיַצִּיב'.
וּבְרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁלְּפָנֶיהָ בַּלַּיְלָה – 'מַעֲרִיב עֲרָבִים וְכוּ'', שְׁנִיָּה לָהּ – 'אַהֲבַת עוֹלָם בֵּית יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ אָהָבְתָּ כוּ''.
וּבְרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל אַחֲרֶיהָ – 'אֱמֶת וֶאֱמוּנָה', שְׁנִיָּה לָהּ – 'הַשְׁכִּיבֵנוּ'.
זבְּרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁלְּפָנֶיהָ, בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה – פּוֹתֵחַ בָּהּ בְּ'בָרוּךְ' וְחוֹתֵם בָּהּ בְּ'בָרוּךְ'. וּשְׁאָר בִּרְכוֹתֶיהָ, חוֹתֵם בְּכָל אַחַת מֵהֶן בְּ'בָרוּךְ' וְאֵין לָהֶם פְּתִיחָה בְּ'בָרוּךְ'. בְּרָכוֹת אֵלּוּ עִם שְׁאָר כָּל הַבְּרָכוֹת הָעֲרוּכוֹת בְּפִי כָּל יִשְׂרָאֵל – עֶזְרָא הַסּוֹפֵר וּבֵית דִּינוֹ תִּקְּנוּם; וְאֵין אָדָם רַשַּׁאי לִפְחוֹת מֵהֶם וְלֹא לְהוֹסִיף עֲלֵיהֶם.
מָקוֹם שֶׁהִתְקִינוּ לַחְתֹּם בְּ'בָרוּךְ' – אֵינוֹ רַשַּׁאי שֶׁלֹּא לַחְתֹּם; וּמָקוֹם שֶׁהִתְקִינוּ שֶׁלֹּא לַחְתֹּם – אֵינוֹ רַשַּׁאי לַחְתֹּם. מָקוֹם שֶׁהִתְקִינוּ שֶׁלֹּא לִפְתֹּחַ בְּ'בָרוּךְ' – אֵינוֹ רַשַּׁאי לִפְתֹּחַ, מָקוֹם שֶׁהִתְקִינוּ לִפְתֹּחַ – אֵינוֹ רַשַּׁאי שֶׁלֹּא לִפְתֹּחַ. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: כָּל הַמְשַׁנֶּה מִמַּטְבֵּעַ שֶׁטָּבְעוּ חֲכָמִים בִּבְרָכוֹת – הֲרֵי זֶה טוֹעֶה, וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ כַּמַּטְבֵּעַ. וְכָל שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר 'אֱמֶת וְיַצִּיב' בְּשַׁחֲרִית וֶ'אֱמֶת וֶאֱמוּנָה' בְּעַרְבִית – לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ.
חהִקְדִּים בְּרָכָה שְׁנִיָּה לִבְרָכָה רִאשׁוֹנָה, בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה, בֵּין לְפָנֶיהָ בֵּין לְאַחֲרֶיהָ – יָצָא; לְפִי שֶׁאֵין סֵדֶר בַּבְּרָכוֹת.
בְּשַׁחֲרִית – פָּתַח 'יוֹצֵר אוֹר' וְסִיֵּם 'מַעֲרִיב עֲרָבִים', לֹא יָצָא; פָּתַח בְּ'מַעֲרִיב עֲרָבִים' וְסִיֵּם בְּ'יוֹצֵר אוֹר', יָצָא. וּבָעֶרֶב – פָּתַח בְּ'מַעֲרִיב עֲרָבִים' וְסִיֵּם בְּ'יוֹצֵר אוֹר', לֹא יָצָא; פָּתַח בְּ'יוֹצֵר אוֹר' וְסִיֵּם בְּ'מַעֲרִיב עֲרָבִים', יָצָא. שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת הוֹלְכוֹת אַחַר חֲתִימָתָן.
טאֵי זֶהוּ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע בַּלַּיְלָה? מִצְוָתָהּ מִשְּׁעַת יְצִיאַת הַכּוֹכָבִים עַד חֲצִי הַלַּיְלָה. וְאִם עָבַר וְאֵחַר וְקָרָא עַד שֶׁלֹּא עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ; שֶׁלֹּא אָמְרוּ עַד חֲצוֹת אֶלָּא כְּדֵי לְהַרְחִיק אָדָם מִן הַפְּשִׁיעָה.
יהַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית אַחַר שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר קֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה – לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה אָנוּס, כְּגוֹן שִׁכּוֹר אוֹ חוֹלֶה וְכַיּוֹצֵא בָהֶן. וְאָנוּס שֶׁקָּרָא בְּעֵת זֶה אֵינוֹ אוֹמֵר הַשְׁכִּיבֵנוּ.
יאוְאֵי זֶה הוּא זְמַנָּהּ בַּיּוֹם? מִצְוָתָהּ שֶׁיַתְחִיל לִקְרוֹת קֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה, כְּדֵי שֶׁיִּגְמוֹר לִקְרוֹת וּלְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה עִם הָנֵץ הַחַמָּה. וְשִׁעוּר זֶה כְּמוֹ עִשּׂוּר שָׁעָה קֹדֶם שֶׁתַּעֲלֶה הַשֶּׁמֶשׁ.
וְאִם אֵחַר וְקָרָא קְרִיאַת שְׁמַע אַחַר שֶׁתַּעֲלֶה הַשֶּׁמֶשׁ - יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ; שֶׁעוֹנָתָהּ עַד סוֹף שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם לְמִי שֶׁעָבַר וְאֵחַר.
יבמִי שֶׁהִקְדִּים וְקָרָא קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית אַחַר שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר, אַף עַל פִּי שֶׁהִשְׁלִים קֹדֶם שֶׁתָּנֵץ הַחַמָּה – יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ.
וּבִשְׁעַת הַדְּחַק, כְּגוֹן שֶׁהָיָה מַשְׁכִּים לָצֵאת לַדֶּרֶךְ – קוֹרֵא לְכַתְּחִלָּה מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשָּׁחַר.
יגהַקּוֹרֵא אַחַר שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם, אֲפִלּוּ הָיָה אָנוּס – לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבַת קְרִיאַת שְׁמַע בְּעוֹנָתוֹ; אֶלָּא הֲרֵי הוּא כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה.
וּמְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ כָּל הַיּוֹם, אֲפִלּוּ אֵחַר וְקָרָא אַחַר שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת.
