אכָּל הַמְּאַבֵּד שֵׁם מִן הַשֵּׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים הַטְּהוֹרִים שֶׁנִּקְרָא בָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים: "וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַייָ אֱלֹהֵיכֶם".
בוְשִׁבְעָה שֵׁמוֹת הֵם:
הַשֵּׁם הַנִּכְתָּב יוּ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א וְהוּא הַשֵּׁם הַמְּפֹרָשׁ, אוֹ הַנִּכְתָּב אֲדֹנָי,
וְאֵל,
אֱלוֹהַּ,
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
וֵאלֹהִים,
וֵאלֹהֵי,
וְשַׁדַּי,
וּצְבָאוֹת.
כָּל הַמּוֹחֵק אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת מִשִּׁבְעָה שֵׁמוֹת אֵלּוּ לוֹקֶה..
גכָּל הַנִּטְפָּל לַשֵּׁם מִלְּפָנָיו מֻתָּר לְמָחֳקוֹ, כְּגוֹן: לָמֶ"ד מִ'לַּיהֹוָה' וּבֵי"ת מִ'בֵּאלֹהִים' וְכַיּוֹצֵא בָהֶן אֵינָן כִּקְדֻשַּׁת הַשֵּׁם;
וְכָל הַנִּטְפָּל לַשֵּׁם מֵאַחֲרָיו כְּגוֹן 'ךָ' שֶׁל אֱלֹהֶיךָ וְ'כֶ"ם' שֶׁל אֱלֹהֵיכֶם וְכַיּוֹצֵא בָהֶן - אֵינָם נִמְחָקִים וַהֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר אוֹתִיּוֹת שֶׁל שֵׁם מִפְּנֵי שֶׁהַשֵּׁם מְקַדְּשָׁם.
וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְקַדְּשׁוּ וְאָסוּר לְמָחֳקָם, הַמּוֹחֵק אֵלּוּ הָאוֹתִיּוֹת הַנִּטְפָּלוֹת - אֵינוֹ לוֹקֶה, אֲבָל מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.
דכָּתַב אָלֶ"ף לָמֶ"ד מֵ'אֱלֹהִים' יוֹ"ד הֵ"א מֵ'יְהוָֹה' - אֵינוֹ נִמְחָק, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר 'יָהּ' שֶׁהוּא שֵׁם בִּפְנֵי עַצְמוֹ: מִפְּנֵי שֶׁזֶּה הַשֵּׁם מִקְצָת שֵׁם הַמְּפֹרָשׁ הוּא.
אֲבָל הַכּוֹתֵב שִׁי"ן דָּלֶ"ת מִ'שַּׁדַּי' צָדִ"י בֵי"ת מִ'צְּבָאוֹת' - הֲרֵי זֶה נִמְחָק.
השְׁאָר הַכִּנּוּיִין שֶׁמְּשַׁבְּחִין בָּהֶן אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּגוֹן: חַנּוּן וְרַחוּם, הַגָּדוֹל, הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, הַנֶּאֱמָן, קַנָּא וְחָזָק וְכַיּוֹצֵא בָהֶן - הֲרֵי הֵם כִּשְׁאָר כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ וּמֻתָּר לְמָחֳקָן.
וכְּלִי שֶׁהָיָה שֵׁם כָּתוּב עָלָיו - קוֹצֵץ אֶת מְקוֹם הַשֵּׁם וְגוֹנְזוֹ.
וַאֲפִלּוּ הָיָה הַשֵּׁם חָקוּק בִּכְלִי מַתָּכוֹת אוֹ בִּכְלִי זְכוּכִית וְהִתִּיךְ הַכְּלִי - הֲרֵי זֶה לוֹקֶה; אֶלָּא חוֹתֵךְ אֶת מְקוֹמוֹ וְגוֹנְזוֹ.
וְכֵן אִם הָיָה שֵׁם כָּתוּב עַל בְּשָׂרוֹ - הֲרֵי זֶה לֹא יִרְחַץ וְלֹא יָסוּךְ וְלֹא יַעֲמֹד בִּמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת.
נִזְדַּמְּנָה לוֹ טְבִילָה שֶׁל מִצְוָה כּוֹרֵךְ עָלָיו גְּמִי וְטוֹבֵל. וְאִם לֹא מָצָא גְמִי - מְסַבֵּב בִּבְגָדָיו וְלֹא יְהַדֵּק כְּדֵי שֶׁלֹּא יָחֹץ, שֶׁלֹּא אָמְרוּ לִכְרֹךְ עָלָיו אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאָסוּר לַעֲמֹד בִּפְנֵי הַשֵּׁם כְּשֶׁהוּא עָרֹם.
זהַסּוֹתֵר אֲפִלּוּ אֶבֶן אַחַת דֶּרֶךְ הַשְׁחָתָה מִן הַמִּזְבֵּחַ אוֹ מִן הַהֵיכָל אוֹ מִשְּׁאָר הָעֲזָרָה - לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים: "כִּי אֶת מִזְבְּחֹתָם תִּתֹּצוּן" וְכָתוּב: "לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַייָ אֱלֹהֵיכֶם".
וְכֵן הַשּׂוֹרֵף עֲצֵי הֶקְדֵּשׁ דֶּרֶךְ הַשְׁחָתָה לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַשְׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ", וּכְתִיב: "לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַייָ אֱלֹהֵיכֶם":
חכִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ כֻּלָּן, וּפֵרוּשֵׁיהֶן וּבֵאוּרֵיהֶן - אָסוּר לְשָׂרְפָם אוֹ לְאַבְּדָם בַּיָּד; וְהַמְאַבְּדָם בַּיָּד - מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ שֶׁכְּתָבָם יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁה, אֲבָל אֶפִּיקוֹרוֹס יִשְׂרָאֵל שֶׁכָּתַב סֵפֶר תּוֹרָה - שׁוֹרְפִין אוֹתוֹ עִם הָאַזְכָּרוֹת שֶׁבּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בִּקְדֻשַּׁת הַשֵּׁם וְלֹא כְתָבוֹ לִשְׁמוֹ, אֶלָּא שֶׁהוּא מַעֲלֶה בְּדַעְתּוֹ שֶׁזֶּה כִּשְׁאָר הַדְּבָרִים. וְהוֹאִיל וְדַעְתּוֹ כֵן לֹא נִתְקַדֵּשׁ הַשֵּׁם,
וּמִצְוָה לְשָׂרְפוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַנִּיחַ שֵׁם לְאֶפִּיקוֹרְסִים וְלֹא לְמַעֲשֵׂיהֶם. אֲבָל עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁכָּתַב אֶת הַשֵּׁם - גּוֹנְזִין אוֹתוֹ.
וְכֵן כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ שֶׁבָּלוּ אוֹ שֶׁכְּתָבָן עוֹבֵד כּוֹכָבִים - יִגָּנֵזוּ.
טכָּל הַשֵּׁמוֹת הָאֲמוּרִים בְּאַבְרָהָם - קֹדֶשׁ. אַף זֶה שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ" הֲרֵי הוּא קֹדֶשׁ.
כָּל הַשֵּׁמוֹת הָאֲמוּרִים בְּלוֹט - חֹל, חוּץ מִזֶּה: "אַל נָא אֲדֹנָי הִנֵּה נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן".
כָּל הַשֵּׁמוֹת הָאֲמוּרִים בְּגִבְעַת בִּנְיָמִין - קֹדֶשׁ. כָּל הַשֵּׁמוֹת הָאֲמוּרִים בְּמִיכָה - חֹל. כָּל הַשֵּׁמוֹת הָאֲמוּרִים בְּנָבוֹת - קֹדֶשׁ.
כָּל שְׁלֹמֹה הָאָמוּר בְּשִׁיר הַשִּׁירִים - קֹדֶשׁ, וַהֲרֵי הוּא כִּשְׁאָר הַכִּנּוּיִין, חוּץ מִזֶּה: "הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה".
כָּל מַלְכַיָּא הָאָמוּר בְּדָנִיֵּאל - חֹל, חוּץ מִזֶּה "אַנְתְּ מַלְכָּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא" וַהֲרֵי הוּא כִּשְׁאָר הַכִּנּוּיִין.
