בס"ד. יום ה' פ' נצבים, כ"ה אלול, ה'תשל"ד
(הנחה בלתי מוגה)
אתם נצבים היום כולכם לפני הוי' אלקיכם (ולאח"ז מפרט) ראשיכם שבטיכם גו' מחוטב עציך עד שואב מימיך1. וידוע הדיוק בזה מרבותינו נשיאינו2, דכיון שנאמר כולכם, מה נוגע למנות את כל הפרטים ראשיכם שבטיכם עד חוטב עציך ושואב מימיך. ובפרט שהענין דכולכם הוא באופן שנצבים גו' לפני הוי' אלקיכם, ושם הרי זה לכאורה באופן שלא ניכר שוע לפני דל3, השוה ומשוה קטן וגדול4, וא"כ איך שייך לומר שביחד עם זה שנצבים גו' לפני הוי' אלקיכם, ישנם גם חילוקי המדריגות ראשיכם שבטיכם עד חוטב עציך ושואב מימיך.
ב) ויובן ע"פ מה שמבאר רבינו הזקן בלקו"ת בתחילת הפרשה5, "הנה פרשה זו קורין לעולם לפני ראש השנה6, ומרומז במלת היום דקאי7 על ר"ה, כי זה8 היום תחלת מעשיך" (וכידוע מ"ש בזהר9 שהיום קאי על ר"ה), ולכן תיקנו לקרות פרשה זו לפני ר"ה. ועפ"ז מבארים10 בדברי המד"ר11 שאתם נצבים היום כולכם "הי' ראוי להיות תחלת הספר, אלא שאין12 מוקדם ומאוחר בתורה", שאעפ"כ, מה שנאמר אתם נצבים קרוב לסוף ספר משנה תורה, הרי זה לפי שהיום קאי על ר"ה, ולכן הסדרה נכתבה בענין שתהי' נקראת לפני ר"ה. וממשיך לבאר "שכל ניצוצי נשמות נצבים ומתעלים במקורם הראשון ביום זה עד לפני הוי', ראשיכם שבטיכם מחוטב עציך עד שואב מימיך", והיינו, ש"בר"ה מתעלים כל המדריגות, אפילו מחוטב עציך עד שואב מימיך שהם בחינות ומדרגות תחתונות, להיות כולם מתעלים למעלה במקור חוצבם כו' להיות לאחדים כאחד".
ובזה מודגש גודל הפלאת הענין דר"ה, שבו ישנו הענין דנצבים היום כולכם גו', שזהו מעמד ומצב נעלה יותר אפילו מכמו שהי' במתן תורה. ובהקדים שר"ה קשור עם מ"ת13, שהרי בפסוקי שופרות מזכירים הענין דמ"ת – ויהי ביום השלישי וגו'14, ובפרט ע"פ המשל הידוע15 על תק"ש בר"ה, שעי"ז מזכירים למלך את המעמד ומצב שהי' בשעה שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוה עד שבא אצל ישראל וקבלוה16. אבל אעפ"כ, ביחד עם הזכרון דמ"ת, ניתוסף בר"ה מעלה שלא בערך. והענין בזה, שבמ"ת, הנה למרות שהי' הענין דוירד הוי' על הר סיני17, הוא (עצמותו ומהותו ית') וכל פמליא דילי'18, וכתוצאה מזה נעשה למטה מעמד ומצב דעוף לא פרח ושור לא געה כו'19, מ"מ, הי' משה מחיצה בפני עצמו אהרן מחיצה בפני עצמו כו' ובנ"י מחיצה בפני עצמם20, משא"כ בר"ה הרי זה באופן נעלה יותר שלא בערך, שמשה ואהרן נכללים עם חוטב עציך ושואב מימיך באופן שנצבים גו' כולכם.
ומזה מובן, שהענין דאתם נצבים גו', שיש בו שתי נקודות, הענין דכולכם, וביחד עם זה גם חילוקי הדרגות דראשיכם שבטיכם עד חוטב עציך ושואב מימיך, הרי זה מצד הענין ד"היום", דקאי על ר"ה, כדלקמן.
ג) ויובן בהקדם הדיוק בדברי רבינו הזקן שפרשה זו קורין לעולם לפני ר"ה, ומרומז במלת היום דקאי על ר"ה, דלכאורה, לפי הביאור שהיום קאי על ר"ה, היתה צריכה להיות הקריאה דאתם נצבים היום בר"ה (היום) עצמו, ולא לפני ר"ה.
אך הענין הוא, דהנה, ישנו כלל בתורה (כפי שנתבאר בתורת החסידות21 ) שבכל ענין צריך שיהי' לפנ"ז הכנה מלמטה, שהיא מעין הענין והמעמד ומצב שאליו נעשית ההכנה, שזהו כללות הענין דאתערותא דלתתא. ועד שגם כאשר לא יכול להיות ענין של אתערותא ממש, צ"ל עכ"פ ענין שהוא בבחי' הכנת מקום כו', בדוגמת הענין דאתר שלים (קוב"ה לא שריא אלא באתר שלים)22, שאין זה ענין של אתערותא שמכריחה את הגילוי מלמעלה (לאחרי שעלה ברצונו הענין שבאתערותא דלתתא נעשה אתערותא דלעילא)23, אלא רק הכנת מקום שיהי' כלי מוכן ומוכשר שיוכל לבוא ולהתקבל הגילוי מלמעלה.
וענין זה (שיש צורך בהכנה מלמטה) מודגש ביותר בנוגע לר"ה, שהרי ר"ה הוא יום הששי למע"ב, יום ברוא אדה"ר, ואז נפעל בכללות הבריאה הענין דעבודת המטה, כיון שנתבטל המעמד ומצב דאדם אין לעבוד את האדמה24 (כפי שהי' עד יום הששי), והתחילה פעולת המטה, לעבוד את האדמה, שאדמה רומז על ספירת המלכות25, שכוללת כל סדר ההשתלשלות, ובזה צריך לפעול ענין העבודה, שזוהי תכלית הבריאה, כדי שלא יהי' נהמא דכסופא26, ומה גם שעבודה היא צורך גבוה27. ולכן, לפני ר"ה, שעז"נ אתם נצבים היום גו', צ"ל ההכנה מצד המטה מעין זה, עי"ז שקורין פרשה זו בתורה.
ד) ויש להוסיף בביאור הדגשת כללות ענין עבודת האדם בר"ה, שמצד זה הוא העילוי דר"ה (יום ברוא אדה"ר) לגבי כ"ה באלול שבו נברא העולם28. ובהקדם ביאור העילוי דכ"ה באלול, שאז הי' הענין דבראשית ברא גו'29, כמ"ש הרמב"ן שהלשון ברא מורה על הוצאת היש מאין [ובזה נכללת כל הבריאה שלאח"ז, שזהו מ"ש (בראשית ברא אלקים) את השמים ואת הארץ, את השמים לרבות תולדותיהם ואת הארץ לרבות תולדותי'30 ], ומובן גודל העילוי דהתחלת הבריאה מאין ליש, כמבואר באגה"ק31 שענין זה אינו אלא בכחו של המאור עצמו, "מהותו ועצמותו של המאציל ב"ה שמציאותו הוא מעצמותו ואינו עלול מאיזה עילה וסיבה שקדמה לו ח"ו", ונמצא, שבכ"ה באלול הי' דבר חידוש שישנו רק בחיק הבורא, ובבורא עצמו – במקום ודרגא שלא קדמה לו עילה וסיבה ח"ו.
ונוסף לכך שבכ"ה באלול הי' הענין דבריאת יש מאין, הנה גם בנוגע להיש גופא [שיש בו כמה פרטים ופרטי פרטים, ככל פרטי עשרה המאמרות וצירופי האותיות ע"י חילופים ותמורות, עד לחילופים דחילופים ותמורות דתמורות (כמבואר בשער היחוד והאמונה32 )], היתה מעלה מיוחדת בכ"ה באלול, שבו נאמר המאמר הראשון, ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור33, שזהו האור שנברא ביום ראשון34, שהי' אור נפלא לא רק בכמות אלא בעיקר באיכות, עד שהי' אדה"ר צופה בו מסוף העולם ועד סופו34, כמבואר בכ"מ בארוכה35 [ולהעיר מחילוקי הדעות במדרשי חז"ל36 אם אור זה האיר רק ביום הראשון, או שהאיר עד יום הרביעי וכו', אבל בכל אופן, בריאת אור זה היתה ביום הראשון, כ"ה באלול]. ועוד זאת, שבכ"ה באלול היתה גם המעלה שישנה בבריאה גופא בסדר ההשתלשלות מדרגא לדרגא, שהכוונה בזה היא (לא להקטין ולצמצם הענין ח"ו, אלא) כדי לפעול שגם התחתון יוכל לקבלו, ועד שיהי' בדוגמת דם ובשר כבשרו37, שלכן צריך להיות האור לפי הכחות והכלים שלו, הנה גם מעלה זו היתה באור שנברא ביום ראשון (כ"ה באלול), כידוע תורת הבעש"ט38 והרב המגיד (ברמזי תורה39 ) בביאור מאמר הזהר40 בטעם החילוק בין שאר המאמרות שבהם נאמר ויאמר אלקים יהי' גו' ויהי כן, משא"כ בבריאת האור נאמר ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור, שלאחרי שויאמר אלקים יהי אור, הנה האור שנמשך למטה בפועל (ויהי אור) בא באופן של גבורה וצמצום, אלא שתכליתה ותוכנה וענינה הוא כדי שהתחתון יוכל לקבל זאת באופן של אור.
אמנם אע"פ שכל הענינים הנ"ל (שיש מעלה נפלאה בכל אחד מהם) היו ביום ראשון (כ"ה באלול) דוקא, ולכן, הנה אפילו בנוגע לר"ה, זה היום תחילת מעשיך, נאמר שהוא זכרון ליום ראשון8, שלפי א' הפירושים הכוונה היא על יום ראשון דששת ימי בראשית41, שדוקא בו ישנם כל הענינים הנ"ל, מ"מ, גדלה מעלת ר"ה, יום ברוא אדה"ר, כיון שבו התחיל כללות הענין דעבודת המטה.
ה) וביאור הענין יובן ממ"ש בבריאת האדם נעשה אדם בצלמנו כדמותנו42, והיינו, שנוסף על הענין דנעשה לשון רבים, שבזה מודגש שהאדם הוא כללות כל הבריאה כולה, ובבריאתו נשתתפו כל הכחות כו'43, כדי שלאח"ז יוכל האדם לכבוש את כל הענינים, כמ"ש44 מלאו את הארץ וכבשוה (כמרומז גם בגמרא בסוגיא הידועה בסנהדרין45 ), הנה עוד זאת, שהאדם נברא בב' הענינים דצלם (בצלמנו) ודמות (כדמותנו). ובהקדים החילוק ביניהם בפשטות הדברים46, שכדמותנו הוא רק ענין של דמות (אָפּבילד), ואילו בצלמנו מורה שזהו הענין עצמו. ובכללות ה"ז החילוק בין זה לכה (כמבואר בלקו"ת מטות47 בפירוש מארז"ל48 כל הנביאים נתנבאו בכה נוסף עליהם משה שנתנבא בזה), שהלשון זה מורה על הענין עצמו, וכמובא גם בפירוש רש"י עה"ת על הפסוק49 זה א-לי, שהיו מראין אותו באצבע, משא"כ הלשון כה הרי זה רק כדוגמת הדבר, ועד כפי שהוא בדרגה נמוכה יותר, בכ"ף הדמיון. ועל בריאת האדם נאמר שהיו בזה ב' הענינים דבצלמנו וכדמותנו.
והענין בזה, כמבואר בלקו"ת50 שבריאת העולם בכ"ה באלול היא בבחי' כה, כדמותנו, להיות נראה העולם ליש ודבר כו'. וכמובן בפשטות, שהרי עולם הוא מלשון העלם (והסתר)51, והיינו, שאע"פ שמבין בעצמו בהתבוננות שכלית שאין דבר עושה את עצמו52 (ככל פרטי הראיות שבדבר), ובהכרח שישנו בורא כו', וא"כ הרי ע"י התבוננות אמיתית בהכרח לבוא לידי החלטה שיש בעה"ב לבירה זו53, מ"מ, ה"ז נשאר אצלו רק בשכל, ועדיין אין זה באופן שמורה באצבע כו', והיינו לפי שזהו ענין של שכל שיש בו מדידות והגבלות, ושייך לשאול קושיא שתחליש אצלו את הענין, ועד לקושיא שמפריכה אצלו את כל הענין (וכמו החילוק בתורה בין קשיא, שגם לאחרי' נשאר הענין, לתיובתא54 ), ובודאי שאין זה באופן של התאמתות כמו דבר שמורה באצבעו, שלא שייך שתהי' בו חלישות, כיון שראה זאת בעצמו. אמנם, ביום הששי למע"ב היתה בריאת האדם, שאמר לכל הנבראים בואו נשתחווה ונכרעה נברכה לפני הוי' עושנו55, ועי"ז פעל בכל הבריאה כולה הענין ד"זה". וזוהי גם כללות עבודת בנ"י, כפי שנעשה בגלוי ע"י משה רבינו שאמר "זה הדבר"56, שפועלים (בר"ה, יום הששי למע"ב, בחי' היסוד) הענין דואמרתם כה לחי57, להמשיך בחי' "זה" בכל הבריאה, שמצד עצמה היא רק בבחי' כה, כדמותנו.
אך כדי שהאדם יוכל לפעול זאת בכל הבריאה, הוצרכה בריאתו להיות באופן דנעשה אדם בצלמנו כדמותנו. דהנה, כוונת בריאת האדם שנברא אחור למע"ב58 דוקא, היא, כדי שיגבי' את כל מע"ב עד למעמד ומצב שאין למעלה הימנו. אמנם, בשביל זה לא מספיק שיהי' אצלו הענין דצלמנו בלבד, כיון שאז לא יהי' לו קשר וחיבור עם הבריאה. ולכן הוצרך להיות אצלו גם הענין דכדמותנו, שעי"ז יהי' לו קשר ושייכות עם הבריאה כדי שתהי' לו שליטה לפעול בה [ולא רק באופן של שליטה בהכרח, אלא ע"ד שנאמר בנוגע לבנ"י ומלכותו ברצון קבלו עליהם59, נעשה כן גם בהבריאה כולה. ובדוגמת המעמד ומצב דלעתיד לבוא, כמבואר במדרשי רז"ל60 שהבריאה עצמה תכריז ותזעק שבת היום, שלכן צ"ל ההנהגה באופן המתאים ליום השבת]. ועי"ז שבריאת האדם היא בצלמנו כדמותנו, היינו, שב' הענינים דבצלמנו כדמותנו מתחברים ומתאחדים בבריאה אחת, יכול האדם להיות ממוצע לפעול החיבור של הבריאה, כדמותנו, עם עצמותו ומהותו ית', בצלמנו, באופן שיהי' הוי' אחד ושמו אחד61, ולמעלה מזה, אין עוד מלבדו62, ועד להמבואר בתניא63 שאין שינוי בין קודם הבריאה ולאחר הבריאה, שזהו אמיתית הענין, אלא שיש צורך לגלות זאת בבריאה למטה, וזוהי תכלית עבודת האדם, החל מאדה"ר, ועד"ז כל אחד מישראל, שהרי חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם45, ולפיכך נברא האדם יחידי45, ולכן צ"ל בעבודתו ב' הענינים, בצלמנו כדמותנו, היינו, להביא את עצמו לדרגא הכי עליונה שיכול להגיע אלי' (בצלמנו), ולהמשיך ולפעול זאת גם בחלקו בעולם ובעולם כולו (כדמותנו) להעלותו עמו, ועד שאפילו בהיותו עוה"ז התחתון שאין תחתון למטה הימנו, יהי' דירה לו ית'64, וכמבואר65 בענין הדירה, שהדר בתוך הדירה נמצא בה בכל מציאותו, ללא העלמות והסתרים כלל, וענין זה פועלים בנ"י בתחתונים.
וזהו כללות העילוי דר"ה לגבי כ"ה באלול, דאע"פ שבכ"ה אלול נברא העולם וכל סדר ההשתלשלות מאין ליש, שבזה נמצא המאור בגלוי, שהרי בענין שאין תחתון למטה הימנו רואים שנתהווה ע"י מי שאין עילה וסיבה שקדמה לו ח"ו, מ"מ, ביחס ובערך להבנה והשגה הרי זה באופן דכדמותנו בלבד, שהרי הבריאה היתה באופן שכח הפועל יהי' בהעלם מהנפעל. ובזה הוא החידוש דר"ה (יום הששי למע"ב), שאז הי' הענין דנעשה אדם בצלמנו (אבל גם) כדמותנו, כיון שענינו ושליחותו היא לעשות לו ית' דירה בתחתונים, היינו, שיהי' חיבור בין עצמותו ומהותו ית' עם מציאות התחתונים באופן של דירה.
ו) אמנם כדי לפעול זאת בעולם, צריך לפעול זאת תחילה בעולם קטן זה האדם66, בעבודתו בעצמו. והענין בזה, דהנה, עבודת האדם היא בכחות פנימיים, וגם בכחות מקיפים, לא רק מקיף הקרוב, אלא אפילו מקיף הרחוק, שיש לו איזה שייכות לכחות הפנימיים. ויתירה מזה, אפילו בנוגע לעצם הנפש שלמעלה אפילו מכחות מקיפים, הנה אע"פ שלכאורה לא שייך בזה הענין של עבודת האדם, שהרי יכול להיות שאינו יודע באיזו דרך מוליכין אותו67, כיון שאינו יודע המעמד ומצב של עצם נפשו68, מ"מ, יש על זה נתינת כח מלמעלה, שמעמידים אותו במעמד ומצב שעצם נפשו תהי' אצלו בגלוי.
וזהו ענין בצלמנו כדמותנו בעבודת האדם, דהנה, הענין דבצלמנו קאי (בעיקר) על עצם הנפש שהיא בדוגמת העצם דלמעלה, וכידוע מאמר רבינו נשיאנו כ"ק מו"ח אדמו"ר עה"פ אתם נצבים היום כולכם69, שהעצם של איש פשוט למטה הוא כלי להעצמות דלמעלה דוקא. ועז"נ אתם נצבים גו', לשון נפעל70, שזהו ענין שנעשה מלמעלה, שמעמידים אותו במעמד ומצב שעצם נפשו תהי' קשורה עם העצם דלמעלה, שזהו גם מ"ש נצבים גו' לפני הוי' אלקיכם, שרומז על הפנימיות (העצם) דהוי' אלקיכם. אמנם, העבודה היא להמשיך את הבחי' דבצלמנו גם בבחי' כדמותנו, היינו, שעצם הנפש (עיקר הענין דבצלמנו) יומשך גם בכחות המקיפים ועל ידם גם בכחות הפנימיים, ועד לבחי' הרגל שבנפש (כמובא בלקו"ת בדרוש הנ"ל5 משל האדם שהוא בעל קומה בראש ורגלים כו').
וכשם שצ"ל החיבור דבצלמנו וכדמותנו בעבודת כל אחד מישראל בתור יחיד (כפי שהי' אצל אדה"ר, כנ"ל ס"ה), כן הוא גם בנוגע לכללות בנ"י, שהם קומה אחת שלימה71, שזהו הענין דנצבים גו' כולכם, שזהו המעמד ומצב שמצד עצם הנפש (שבזה שוים כל בנ"י), בצלמנו, ונמשך גם בבחי' כדמותנו, בפרטי המדריגות דראשיכם שבטיכם עד חוטב עציך ושואב מימיך (שכנגדם הם כל פרטי הכחות עד לכח הכי תחתון שבו, שהו"ע שואב מימיך), ובאופן שהענין דכולכם הוא בהמשך אחד וענין אחד עם פרטי המדריגות דראשיכם שבטיכם עד שואב מימיך.
ז) והנה מידי שנה בשנה חוזרים הדברים לקדמותם, הן בנוגע לכ"ה באלול שבו נברא העולם, והן בנוגע ליום ששי למע"ב שבו היתה בריאת האדם [כולל גם כל הדרגות והעילויים שהיו רק ביום ראשון, ועליהם אומרים בר"ה זכרון ליום ראשון (כנ"ל ס"ד), היינו, שענינים אלו נותנים כח גם בעבודה דר"ה], שכל זה חוזר ונשנה מידי שנה בשנה, אלא שבכל שנה חדשה הרי זה באופן נעלה ביותר, כמבואר באגה"ק72 בפירוש הכתוב73 מרשית השנה ועד אחרית שנה, שבכל שנה ושנה יורד ומאיר כו' אור חדש ומחודש כו' עליון יותר שלא הי' מאיר עדיין מימי עולם אור עליון כזה.
והענין בזה, שמידי שנה בשנה נברא העולם בכ"ה באלול, כמבואר בחסידות74, וכן מצינו75 שהי' מנהג אצל כמה שהיו לומדים בכ"ה באלול (יום ראשון למע"ב) פרשת בריאת יום ראשון, ובכ"ו באלול (יום שני למע"ב) פרשת בריאת יום השני כו', ועד לר"ה שבו למדו חלק התורה שבו מדובר אודות ענין הבריאה ביום הששי, ומזה מוכח שבימים אלו חוזרים ונשנים מידי שנה בשנה אותם הענינים שהיו בתחילת הבריאה. ולכן, כשם שבתחילת הבריאה גילה אדה"ר הענין העיקרי שבכל הבריאה, שלא יהי' הענין של נהמא דכיסופא, אלא עבודה צורך גבוה, וגילה זאת גם בכל עניני הבריאה שנבראו בימים שלפנ"ז, באמרו לכל הנבראים בואו נשתחווה ונכרעה נברכה לפני הוי' עושנו, ועד שגילה זאת גם בנוגע לאור שנברא ביום ראשון, שתכליתו של אור זה היא כדי שיהי' האדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו – הנה כן הוא גם מידי שנה בשנה, שעוד לפני ר"ה (יום ברוא אדה"ר), בכ"ה באלול שבו נברא העולם, צריכה להיות כבר עבודת האדם בכח עצמו, ובאופן שמידי יום ביומו ניתוסף עוד ענין בעבודת ה' ע"י האדם למטה. ובכל הענינים נעשית העבודה באופן דנצבים, שמורה על עמידה בתוקף, ששום דבר לא מזיז אותו ממקומו, ועד לעמידה בתוקף של מלך, נצבים מלשון נצב מלך76 (כמבואר בדרושי חסידות בכ"מ77 ), ובאופן שמאחד ע"י עבודתו את עצם הנפש (שזהו"ע דכולכם), עם הכחות הפרטיים עד הכח הכי תחתון (פרטי המדריגות דראשיכם שבטיכם עד שואב מימיך).
אך גם בנוגע לעבודת האדם בכח עצמו יש נתינת כח מלמעלה (כמרומז בזה שנצבים הוא לשון נפעל (כנ"ל ס"ו)), כמבואר בזה78 שזהו ענינו של כל חודש אלול, כמובא בלקו"ת79 (מספרי קבלה80 ) שבחודש אלול מאירים י"ג מדות הרחמים [שהם למעלה מסדר ההשתלשלות, שלכן אינם חוזרות ריקם81, והיינו, שברור הדבר שפועלים פעולתם באופן שלא מתחשבים עם מה שנעשה בסדר ההשתלשלות, כיון שהם למעלה שלא בערך מסדר זה], וכמשל המלך שנמצא בשדה ומקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם82. וזוהי הנתינת כח מלמעלה שמתחילה מר"ח אלול. ובמיוחד החל מח"י אלול, שנותן חיות בכל עניני אלול83, שאז הרי זה בדרגא נעלית יותר. ולמעלה יותר הרי זה בימי הסליחות, כמאמר הבעש"ט84 שאז מוחל הקב"ה את שיירי (די רעשטלאַך) החוב כו', שזהו ענין שלמעלה מהנהגה דסדר השתלשלות כולו. ועאכו"כ בסמיכות לר"ה, ועאכו"כ בשבת שלפני ר"ה, שמיני' מתברכין כולהו יומין85. וע"י הנתינת כח מלמעלה, מגיעים לתכלית השלימות שמצד עבודת הנברא, לאחד את ב' הענינים דבצלמנו וכדמותנו, שזהו הענין דכולכם והענין דראשיכם שבטיכם עד חוטב עציך ושואב מימיך כפי שבאים בהמשך וענין אחד.
ולאחרי שעובד עבודתו בענין זה כפי יכלתו ושרש נשמתו בימים שלפני ר"ה, ועד לשלימות עבודת המטה באופן דאתר שלים (כנ"ל ס"ג), אזי נעשה בר"ה הענין דנצבים היום כולכם גו' כפי שנמשך מלמעלה, שזהו"ע דנצבים לשון נפעל.
ח) וזהו אתם נצבים היום כולכם וגו', דהנה, פרשה זו קורין לעולם לפני ר"ה – בשבת שלפני ר"ה, ולפי תקנת רבותינו נשיאינו86 הנה כבר ביום ראשון בשבוע זה (דפ' נצבים) מתחילים ללמוד בשיעורים הידועים את הפסוק אתם נצבים היום כולכם, שעל שמו נקראת הפרשה כולה, וזהו הענין דטרח87 בערב שבת שעי"ז יאכל בשבת שלפני ר"ה, שבת פ' נצבים, שזהו השבת שלפני הבריאה88, שהוא למעלה מכל סדר ההשתלשלות (ובדוגמת זה הו"ע השבת דכל שבתות השנה, ועאכו"כ בשבת הכללי שלפני ר"ה). וכיון שקורין פרשה זו בתורה בשבת שלפני ר"ה, נמצא, שתורת אמת מעידה שלפני ר"ה ישנו כבר הענין דאתם נצבים היום כולכם גו' ראשיכם שבטיכם גו' מחוטב עציך עד שואב מימיך (כפי שבאים בתורה בהמשך וענין אחד), שזהו כפי שהענין הוא מצד עבודת האדם. ועוד זאת, שענין הקריאה בתורה הוא גם מלשון המשכה, שקורא וממשיך כו' (כמבואר בתניא89 ), והיינו, שעי"ז פועלים שיומשך הענין דאתם נצבים היום כולכם באופן נעלה יותר ובכל השטורעם כפי שהוא מצד ההמשכה מלמעלה, שזהו מה שנפעל בר"ה – לאחרי שבנ"י מסיימים עבודתם שהתחילו בה מר"ח אלול, שאז נמצא המלך בשדה, מלך דייקא, שכבר אז הוא בבחי' מלך, ובגלל זה רוצים לצאת להקביל פניו82, אלא שאין זה מגיע לדרגת המלוכה שפועלים בנ"י בר"ה, תמליכוני עליכם90, עי"ז שמכתירים את הקב"ה למלך, ובשמחה עצומה, כמבואר בארוכה בהמשך (ר"ה) תש"ג91 (ויהי בשלושים שנה92 ) שענין ההכתרה קשור עם שמחה גדולה ויראת הרוממות, והקב"ה מקבל את ההכתרה, ונעשה מלך בגלוי (כפי שמבקשים גלה כבוד מלכותך עלינו93 ), ומקבל גם את הבקשה מלוך על העולם כולו בכבודך94, באופן של מלוכה דוקא, בדוגמת המלוכה על בנ"י שהיא באופן שמלכותו ברצון קבלו עליהם59.
וכיון שאתם נצבים היום כולכם לפני הוי' אלקיכם, הנה באור פני מלך חיים95, ולכן ממשיכים כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, חיים רוחניים וחיים גשמיים, באופן דבני חיי ומזוני (ובכולם) רויחי, למטה מעשרה טפחים, מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה96. ובקרוב ממש נעשה הענין דבאור פני מלך חיים בשלימותו, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, שאז יקויים היעוד97 לא יהי' לך עוד השמש לאור יומם גו' והי' לך הוי' לאור עולם, שהקב"ה בעצמו יהי' אורן של ישראל, וכדרשת רז"ל98 עה"פ אתם נצבים היום, מה היום מאיר כו' אף אתם עתיד להאיר לכם, והיינו, שכל אחד מישראל מאיר, ועאכו"כ שכללות בנ"י מאירים, כיון שמתגלה בהם לא רק דרגת אור השמש (השמש לאור יומם), ועד לדרגה הכי נעלית שבשמש, אלא הוי' יהי' לך אור עולם99 (הוי' שמשך100 ). וכל זה נמשך למטה בתחתונים, בעוה"ז התחתון שאין תחתון למטה הימנו, שדוקא שם נעשית דירה לו ית', ושם משלימים (מלשון שלימות101 ) את ימי השנה העוברת, ומתכוננים לשנה החדשה, שתהי' באופן של חידוש, באור חדש שאין למעלה הימנו (כמבואר באגה"ק72). וכאשר יודעים זאת, אזי נעשה כבר תוספת אור (ליכטיגער) בימי השנה העוברת שהם הכנה קרובה לר"ה, ונעשה מעמד ומצב של אור (ליכטיג) בעבודתו ברוחניות ובעבודתו בגשמיות, לעבוד את הוי' בשלימות ומתוך אור וחיות, וכאמור, שממשיכים שנה מאירה ושנה טובה ומתוקה, עד למטה מעשרה טפחים, בפשטות כל הענינים.
הוסיפו תגובה