1וַיַּ֥עַן אֱלִיה֗וּא וַיֹּֽאמַר: |
2שִׁמְע֣וּ חֲכָמִ֣ים מִלָּ֑י וְ֜יֹֽדְעִ֗ים הַֽאֲזִ֥ינוּ לִֽי: |
3כִּי־אֹ֖זֶן מִלִּ֣ין תִּבְחָ֑ן וְ֜חֵ֗ךְ יִטְעַ֥ם לֶֽאֱכֹֽל: |
כי אוזן מלין תבחן:
כאשר החיך יטעום האוכל:
|
4מִשְׁפָּ֥ט נִבְחֲרָה־לָּ֑נוּ נֵֽדְעָ֖ה בֵינֵ֣ינוּ מַה־טּֽוֹב: |
5כִּֽי־אָ֖מַר אִיּ֣וֹב צָדַ֑קְתִּי וְ֜אֵ֗ל הֵסִ֥יר מִשְׁפָּטִֽי: |
משפטי:
הוכחת דברים:
|
6עַל־מִשְׁפָּטִ֥י אֲכַזֵּ֑ב אָנ֖וּשׁ חִצִּ֣י בְלִי־פָֽשַׁע: |
אכזב:
אכזיב שופטי שלא דנני אמת:
|
אנוש:
חולה מכתי כמו ויאנש (שמואל ב יב):
|
חצי:
נגעי:
|
7מִי־גֶ֥בֶר כְּאִיּ֑וֹב יִשְׁתֶּה־לַּ֥עַג כַּמָּֽיִם: |
8וְאָרַ֣ח לְ֖חֶבְרָה עִם־פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן וְ֜לָלֶ֗כֶת עִם־אַנְשֵׁי־רֶֽשַׁע: |
9כִּֽי־אָ֖מַר לֹ֣א יִסְכָּן־גָּ֑בֶר בִּ֜רְצֹת֗וֹ עִם־אֱלֹהִֽים: |
לא יסכן גבר:
לא יהנה אדם אם מתמים דרכיו:
|
10לָכֵ֚ן | אַֽנְשֵׁ֥י לֵבָ֗ב שִׁמְע֫וּ לִ֥י חָלִ֖לָה לָאֵ֥ל מֵרֶ֗שַׁע וְשַׁדַּ֥י מֵעָֽוֶל: |
11כִּ֚י פֹ֣עַל אָ֖דָם יְשַׁלֶּם־ל֑וֹ וּכְאֹ֥רַח אִ֜֗ישׁ יַמְצִאֶֽנּוּ: |
12אַף־אָמְנָ֗ם אֵ֥ל לֹֽא־יַרְשִׁ֑יעַ וְ֜שַׁדַּ֗י לֹֽא־יְעַוֵּ֥ת מִשְׁפָּֽט: |
13מִֽי־פָקַ֣ד עָלָ֣יו אָ֑רְצָה וּמִ֥י שָֹ֜֗ם תֵּבֵ֥ל כֻּלָּֽהּ: |
מי פקד עליו ארצה:
מי מושל בו לאמר למה כן עשית ולא צויתיך כן כי מי צוהו בממשלתו ולמה ימצא תואנות לבריות אינו צריך להשיב דבר למושל בו לאמר בשביל זאת הרעותי לו:
|
14אִם־יָשִׂ֣ים אֵלָ֣יו לִבּ֑וֹ רוּח֥וֹ וְ֜נִשְׁמָת֗וֹ אֵלָ֥יו יֶֽאֱסֹֽף: |
אם ישים אליו לבי:
על אדם להשחיתו למה יבא בעלילה עליו הרי מיד יאסוף אליו:
|
רוחו ונשמתו:
רוח ונשמה שלו שהיא (נפוחה בו) ואין מוחה בידו ויגוע כל בשר יחד:
|
15יִגְוַ֣ע כָּל־בָּשָׂ֣ר יָ֑חַד וְ֜אָדָ֗ם עַל־עָפָ֥ר יָשֽׁוּב: |
16וְאִם־בִּ֥ינָה שִׁמְעָה־זֹּ֑את הַֽ֜אֲזִ֗ינָה לְק֣וֹל מִלָּֽי: |
ואם בינה:
ואם אתה רוצה הבין:
|
שמעה זאת:
בינה זו אינה שם דבר אלא ל' צווי כמו בינה הגיגי (תהילים ה׳:ב׳) לפיכך שתים אלו טעמן למעלה בבי"ת וכל שאר בינה טעמן למטה בנו"ן:
|
17הַאַ֬ף שׂוֹנֵ֣א מִשְׁפָּ֣ט יַֽחֲב֑וֹשׁ וְאִם־צַדִּ֖יק כַּבִּ֣יר תַּרְשִֽׁיעַ: |
האף שונא משפט:
משפטו של שופ' צדק יחבוש. המקום וא"ת אינו משפט כי לא כדין עשה אפשר זאת מי שהוא צדיק מאוד תרשיע:
|
כביר:
ל' מאוד:
|
18הַֽאֲמֹ֣ר לְמֶ֣לֶךְ בְּלִיָּ֑עַל רָ֜שָׁ֗ע אֶל־נְדִיבִֽים: |
האמור למלך בליעל:
וכי הגון וראוי לאמר למלך בליעל ולאמר רשע אל נדיבים:
|
19אֲשֶׁ֚ר לֹֽא־נָשָׂ֨א | פְּנֵ֥י שָׂרִ֗ים וְלֹ֣א נִכַּר־שׁ֖וֹעַ לִפְנֵי־דָ֑ל כִּי־מַֽעֲשֵׂ֖ה יָדָ֣יו כֻּלָּֽם: |
אשר לא נשא פני שרים:
כלומר למלך עולם אשר אין משוא פנים לפניו:
|
שוע:
שר כמו ולכילי לא יאמר שוע (ישעיהו ל״ב:ה׳):
|
20רֶ֚גַע | יָמֻתוּ֘ וַֽחֲצ֪וֹת ֫לָ֥יְלָה יְגֹֽעֲשׁ֣וּ עָ֣ם וְיַֽעֲבֹ֑רוּ וְיָסִ֥ירוּ אַ֜בִּ֗יר לֹ֣א בְיָֽד: |
רגע ימותו:
כשירצה:
|
וחצות לילה:
כמו שעשה למצרים יגועשו עם כלומר ברגע יעבורו:
|
ויסירו אביר:
כח שלהם:
|
לא ביד:
לא ישנו בידם ואין להם כח:
|
21כִּֽי־עֵ֖ינָיו עַל־דַּרְכֵי־אִ֑ישׁ וְֽכָל־צְעָדָ֖יו יִרְאֶֽה: |
22אֵֽין־חֹ֖שֶׁךְ וְאֵ֣ין צַלְמָ֑וֶת לְהִסָּ֥תֶר שָׁ֜֗ם פֹּ֣עֲלֵי אָֽוֶן: |
23כִּ֚י לֹ֣א עַל־אִ֖ישׁ יָשִׂ֣ים ע֑וֹד לַֽהֲלֹ֥ךְ אֶל־אֵ֜֗ל בַּמִּשְׁפָּֽט: |
כי לא על איש ישים עוד:
כלומר אמרת לא אך ישים בי (לעיל כג) רק חטאי לבדי ואני משיבך לא ישים הקב"ה על בריותיו עלילות תוספת על פשעם, עוד ל' תוספת:
|
להלוך אל אל במשפט:
כשהוא בא על בריותיו להתווכח עמהם:
|
24יָרֹ֣עַ כַּבִּירִ֣ים לֹֽא־חֵ֑קֶר וַיַּֽעֲמֵ֖ד אֲחֵרִ֣ים תַּחְתָּֽם: |
ירוע:
ירוצץ כמו רוע התרועעה (ישעיה כד):
|
ויעמד אחרים:
במקומם:
|
25לָכֵ֗ן יַ֖כִּיר מַעְבָּֽדֵיהֶ֑ם וְהָ֥פַךְ לַ֜֗יְלָה וְיִדַּכָּֽאוּ: |
לכן יכיר מעבדיהם:
לפי שהוא מכיר מעבדיהם הטוב והרע ואין צורך לו להתווכח:
|
והפך לילה:
עת חשך וצרה להם וידכאו:
|
26תַּֽחַת־רְשָׁעִ֥ים סְפָקָ֗ם בִּמְק֥וֹם רֹאִֽים: |
תחת רשעים:
במקומם:
|
ספקם:
לאנשי סדום:
|
במקום רואים:
לעין כל:
|
27אֲשֶׁ֣ר עַל־כֵּ֖ן סָ֣רוּ מֵֽאַֽחֲרָ֑יו וְכָל־דְּ֜רָכָ֗יו לֹ֣א הִשְׂכִּֽילוּ: |
אשר על כן סרו מאחריו:
כמו (מדבר י) על כן ידעת חנותינו במדבר כמו מפני אשר סרו מאחריו והביאו לפניו ועליו צעקת דלים:
|
28לְהָבִ֣יא עָ֖לָיו צַֽעֲקַת־דָּ֑ל וְצַֽעֲקַ֖ת עֲנִיִּ֣ים יִשְׁמָֽע: |
29וְה֚וּא יַשְׁקִ֨ט | וּמִ֥י יַרְשִׁ֗עַ וְיַסְתֵּ֣ר פָּ֖נִים וּמִ֣י יְשׁוּרֶ֑נּוּ וְעַל־גּ֖וֹי וְעַל־אָדָ֣ם יָֽחַד: |
והוא ישקיט:
משקיט את הדלים מאותן העושקים ומי ירשיע עוד ובעוד שהסתיר פנים מי ישורנו:
|
ועל גוי ועל אדם יחד:
כיחידים כמרובים שוה לפניו להשקיט ולהסתיר פנים:
|
30מִמְּלֹךְ אָדָ֥ם חָנֵ֗ף מִמֹּ֥קְשֵׁי עָֽם: |
(וישקוט) ממלוך אדם חנף ממוקשי עם:
על דלים שמלך:
|
ממוקשי עם:
עון, ולאלוה כזה לא היה לך לומר בליעל ורשע:
|
31כִּ֣י אֶל־אֵ֖ל הֶֽאָמַ֥ר נָשָׂ֗אתִי לֹ֣א אֶחְבֹּֽל: |
כי אל אל האמר:
להאמר אליו נכון וראוי מאת כל סובלי יסורים להאמר נשאתי ומקבל וסובל אני משפטיך ולא אחבול בעצמי ועוד צריך הנידן לומר:
|
32בִּלְעֲדֵ֣י אֶֽ֖חֱזֶה אַתָּ֣ה הֹרֵ֑נִי אִם־עָ֥וֶל פָּ֜עַ֗לְתִּי לֹ֣א אֹסִֽיף: |
בלעדי אחזה:
לבד מה שאני יודע לראות ולהבין בדבריך אתה הורני ואם און פעלתי לא אוסיף:
|
33הֲֽמֵֽעִמְּךָ֬ יְשַׁלְּמֶ֨נָּה | כִּֽי־מָאַ֗סְתָּ כִּֽי־אַתָּ֣ה תִבְחַ֣ר וְלֹא־אָ֑נִי וּמַה־יָדַ֥עְתָּ דַבֵּֽר: |
המעמך ישלמנה כי מאסת וגו':
כך אמר אליהו לאיוב המעמך היה לו להקב"ה להימלך בפירעון תשלומין ממך:
|
כי מאסת:
לאמר מאסתי לא לעולם אחיה (לעיל ג) יתר ידו ויבצעני (לעיל ו) סבור אתה שיגבה ממך לפי דעתך ורצונך ואתה תבחר התשלומין ולא אני במקום הקב"ה דבר אליהו בתמיה:
|
34אַנְשֵׁ֣י לֵ֖בָב יֹ֣אמְרוּ לִ֑י וְגֶ֥בֶר חָ֜כָ֗ם שֹׁמֵ֥עַ לִֽי: |
אנשי לבב יאמרו לי:
כי איוב לא בדעת ידבר:
|
35אִיּוֹב לֹא־בְדַ֣עַת יְדַבֵּ֑ר וּדְ֜בָרָ֗יו לֹ֣א בְהַשְׂכֵּֽיל: |
36אָבִ֗י יִבָּחֵ֣ן אִיּ֣וֹב עַד־נֶ֑צַח עַל־תְּ֜שֻׁבֹ֗ת בְּאַנְשֵׁי־אָֽוֶן: |
אבי יבחן:
אבי אתה הקב"ה אב לכל הלואי יבחן איוב עד נצח למען תהיה תשובה לאנשי און ואף לבני אדם דבר הכתוב כן כמו אבי דבר גדול וגו' (מלכים ב ה׳:י״ג) (ד"א אבי כמו ותפר האביונה (קהלת י״ב:ה׳) ל' רצון כך חברו מנחם וכן פתרונו אבי יבחן איוב עד נצח רצוני ומאויי שיבחן איוב עד נצח סא"א):
|
37כִּ֥י יֹ֘סִ֚יף עַל־חַטָּאת֣וֹ פֶ֖שַׁע בֵּינֵ֣ינוּ יִסְפּ֑וֹק וְיֶ֖רֶב אֲמָרָ֣יו לָאֵֽל: |
יספוק:
ל' רוב דברים והרמת קול:
|
בינינו יספוק:
הוא אומר מה לנו ולדבריו אף אמנם שגיתי אתי תלין (לעיל יט) ואינו יודע שאנו נענשים ומספיק לנו עונות על שאנו שומעים כך מפורש בויקרא רבה:
|