פרק לד

1וַיַּ֥עַן אֱלִיה֗וּא וַיֹּֽאמַר:
2שִׁמְע֣וּ חֲכָמִ֣ים מִלָּ֑י וְ֜יֹֽדְעִ֗ים הַֽאֲזִ֥ינוּ לִֽי:
3כִּי־אֹ֖זֶן מִלִּ֣ין תִּבְחָ֑ן וְ֜חֵ֗ךְ יִטְעַ֥ם לֶֽאֱכֹֽל:
כי אוזן מלין תבחן: כאשר החיך יטעום האוכל:
4מִשְׁפָּ֥ט נִבְחֲרָה־לָּ֑נוּ נֵֽדְעָ֖ה בֵינֵ֣ינוּ מַה־טּֽוֹב:
5כִּֽי־אָ֖מַר אִיּ֣וֹב צָדַ֑קְתִּי וְ֜אֵ֗ל הֵסִ֥יר מִשְׁפָּטִֽי:
משפטי: הוכחת דברים:
6עַל־מִשְׁפָּטִ֥י אֲכַזֵּ֑ב אָנ֖וּשׁ חִצִּ֣י בְלִי־פָֽשַׁע:
אכזב: אכזיב שופטי שלא דנני אמת:
אנוש: חולה מכתי כמו ויאנש (שמואל ב יב):
חצי: נגעי:
7מִי־גֶ֥בֶר כְּאִיּ֑וֹב יִשְׁתֶּה־לַּ֥עַג כַּמָּֽיִם:
8וְאָרַ֣ח לְ֖חֶבְרָה עִם־פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן וְ֜לָלֶ֗כֶת עִם־אַנְשֵׁי־רֶֽשַׁע:
9כִּֽי־אָ֖מַר לֹ֣א יִסְכָּן־גָּ֑בֶר בִּ֜רְצֹת֗וֹ עִם־אֱלֹהִֽים:
לא יסכן גבר: לא יהנה אדם אם מתמים דרכיו:
10לָכֵ֚ן | אַֽנְשֵׁ֥י לֵבָ֗ב שִׁמְע֫וּ לִ֥י חָלִ֖לָה לָאֵ֥ל מֵרֶ֗שַׁע וְשַׁדַּ֥י מֵעָֽוֶל:
11כִּ֚י פֹ֣עַל אָ֖דָם יְשַׁלֶּם־ל֑וֹ וּכְאֹ֥רַח אִ֜֗ישׁ יַמְצִאֶֽנּוּ:
12אַף־אָמְנָ֗ם אֵ֥ל לֹֽא־יַרְשִׁ֑יעַ וְ֜שַׁדַּ֗י לֹֽא־יְעַוֵּ֥ת מִשְׁפָּֽט:
13מִֽי־פָקַ֣ד עָלָ֣יו אָ֑רְצָה וּמִ֥י שָֹ֜֗ם תֵּבֵ֥ל כֻּלָּֽהּ:
מי פקד עליו ארצה: מי מושל בו לאמר למה כן עשית ולא צויתיך כן כי מי צוהו בממשלתו ולמה ימצא תואנות לבריות אינו צריך להשיב דבר למושל בו לאמר בשביל זאת הרעותי לו:
14אִם־יָשִׂ֣ים אֵלָ֣יו לִבּ֑וֹ רוּח֥וֹ וְ֜נִשְׁמָת֗וֹ אֵלָ֥יו יֶֽאֱסֹֽף:
אם ישים אליו לבי: על אדם להשחיתו למה יבא בעלילה עליו הרי מיד יאסוף אליו:
רוחו ונשמתו: רוח ונשמה שלו שהיא (נפוחה בו) ואין מוחה בידו ויגוע כל בשר יחד:
15יִגְוַ֣ע כָּל־בָּשָׂ֣ר יָ֑חַד וְ֜אָדָ֗ם עַל־עָפָ֥ר יָשֽׁוּב:
16וְאִם־בִּ֥ינָה שִׁמְעָה־זֹּ֑את הַֽ֜אֲזִ֗ינָה לְק֣וֹל מִלָּֽי:
ואם בינה: ואם אתה רוצה הבין:
שמעה זאת: בינה זו אינה שם דבר אלא ל' צווי כמו בינה הגיגי (תהילים ה׳:ב׳) לפיכך שתים אלו טעמן למעלה בבי"ת וכל שאר בינה טעמן למטה בנו"ן:
17הַאַ֬ף שׂוֹנֵ֣א מִשְׁפָּ֣ט יַֽחֲב֑וֹשׁ וְאִם־צַדִּ֖יק כַּבִּ֣יר תַּרְשִֽׁיעַ:
האף שונא משפט: משפטו של שופ' צדק יחבוש. המקום וא"ת אינו משפט כי לא כדין עשה אפשר זאת מי שהוא צדיק מאוד תרשיע:
כביר: ל' מאוד:
18הַֽאֲמֹ֣ר לְמֶ֣לֶךְ בְּלִיָּ֑עַל רָ֜שָׁ֗ע אֶל־נְדִיבִֽים:
האמור למלך בליעל: וכי הגון וראוי לאמר למלך בליעל ולאמר רשע אל נדיבים:
19אֲשֶׁ֚ר לֹֽא־נָשָׂ֨א | פְּנֵ֥י שָׂרִ֗ים וְלֹ֣א נִכַּר־שׁ֖וֹעַ לִפְנֵי־דָ֑ל כִּי־מַֽעֲשֵׂ֖ה יָדָ֣יו כֻּלָּֽם:
אשר לא נשא פני שרים: כלומר למלך עולם אשר אין משוא פנים לפניו:
שוע: שר כמו ולכילי לא יאמר שוע (ישעיהו ל״ב:ה׳):
20רֶ֚גַע | יָמֻתוּ֘ וַֽחֲצ֪וֹת ֫לָ֥יְלָה יְגֹֽעֲשׁ֣וּ עָ֣ם וְיַֽעֲבֹ֑רוּ וְיָסִ֥ירוּ אַ֜בִּ֗יר לֹ֣א בְיָֽד:
רגע ימותו: כשירצה:
וחצות לילה: כמו שעשה למצרים יגועשו עם כלומר ברגע יעבורו:
ויסירו אביר: כח שלהם:
לא ביד: לא ישנו בידם ואין להם כח:
21כִּֽי־עֵ֖ינָיו עַל־דַּרְכֵי־אִ֑ישׁ וְֽכָל־צְעָדָ֖יו יִרְאֶֽה:
22אֵֽין־חֹ֖שֶׁךְ וְאֵ֣ין צַלְמָ֑וֶת לְהִסָּ֥תֶר שָׁ֜֗ם פֹּ֣עֲלֵי אָֽוֶן:
23כִּ֚י לֹ֣א עַל־אִ֖ישׁ יָשִׂ֣ים ע֑וֹד לַֽהֲלֹ֥ךְ אֶל־אֵ֜֗ל בַּמִּשְׁפָּֽט:
כי לא על איש ישים עוד: כלומר אמרת לא אך ישים בי (לעיל כג) רק חטאי לבדי ואני משיבך לא ישים הקב"ה על בריותיו עלילות תוספת על פשעם, עוד ל' תוספת:
להלוך אל אל במשפט: כשהוא בא על בריותיו להתווכח עמהם:
24יָרֹ֣עַ כַּבִּירִ֣ים לֹֽא־חֵ֑קֶר וַיַּֽעֲמֵ֖ד אֲחֵרִ֣ים תַּחְתָּֽם:
ירוע: ירוצץ כמו רוע התרועעה (ישעיה כד):
ויעמד אחרים: במקומם:
25לָכֵ֗ן יַ֖כִּיר מַעְבָּֽדֵיהֶ֑ם וְהָ֥פַךְ לַ֜֗יְלָה וְיִדַּכָּֽאוּ:
לכן יכיר מעבדיהם: לפי שהוא מכיר מעבדיהם הטוב והרע ואין צורך לו להתווכח:
והפך לילה: עת חשך וצרה להם וידכאו:
26תַּֽחַת־רְשָׁעִ֥ים סְפָקָ֗ם בִּמְק֥וֹם רֹאִֽים:
תחת רשעים: במקומם:
ספקם: לאנשי סדום:
במקום רואים: לעין כל:
27אֲשֶׁ֣ר עַל־כֵּ֖ן סָ֣רוּ מֵֽאַֽחֲרָ֑יו וְכָל־דְּ֜רָכָ֗יו לֹ֣א הִשְׂכִּֽילוּ:
אשר על כן סרו מאחריו: כמו (מדבר י) על כן ידעת חנותינו במדבר כמו מפני אשר סרו מאחריו והביאו לפניו ועליו צעקת דלים:
28לְהָבִ֣יא עָ֖לָיו צַֽעֲקַת־דָּ֑ל וְצַֽעֲקַ֖ת עֲנִיִּ֣ים יִשְׁמָֽע:
29וְה֚וּא יַשְׁקִ֨ט | וּמִ֥י יַרְשִׁ֗עַ וְיַסְתֵּ֣ר פָּ֖נִים וּמִ֣י יְשׁוּרֶ֑נּוּ וְעַל־גּ֖וֹי וְעַל־אָדָ֣ם יָֽחַד:
והוא ישקיט: משקיט את הדלים מאותן העושקים ומי ירשיע עוד ובעוד שהסתיר פנים מי ישורנו:
ועל גוי ועל אדם יחד: כיחידים כמרובים שוה לפניו להשקיט ולהסתיר פנים:
30מִמְּלֹךְ אָדָ֥ם חָנֵ֗ף מִמֹּ֥קְשֵׁי עָֽם:
(וישקוט) ממלוך אדם חנף ממוקשי עם: על דלים שמלך:
ממוקשי עם: עון, ולאלוה כזה לא היה לך לומר בליעל ורשע:
31כִּ֣י אֶל־אֵ֖ל הֶֽאָמַ֥ר נָשָׂ֗אתִי לֹ֣א אֶחְבֹּֽל:
כי אל אל האמר: להאמר אליו נכון וראוי מאת כל סובלי יסורים להאמר נשאתי ומקבל וסובל אני משפטיך ולא אחבול בעצמי ועוד צריך הנידן לומר:
32בִּלְעֲדֵ֣י אֶֽ֖חֱזֶה אַתָּ֣ה הֹרֵ֑נִי אִם־עָ֥וֶל פָּ֜עַ֗לְתִּי לֹ֣א אֹסִֽיף:
בלעדי אחזה: לבד מה שאני יודע לראות ולהבין בדבריך אתה הורני ואם און פעלתי לא אוסיף:
33הֲֽמֵֽעִמְּךָ֬ יְשַׁלְּמֶ֨נָּה | כִּֽי־מָאַ֗סְתָּ כִּֽי־אַתָּ֣ה תִבְחַ֣ר וְלֹא־אָ֑נִי וּמַה־יָדַ֥עְתָּ דַבֵּֽר:
המעמך ישלמנה כי מאסת וגו': כך אמר אליהו לאיוב המעמך היה לו להקב"ה להימלך בפירעון תשלומין ממך:
כי מאסת: לאמר מאסתי לא לעולם אחיה (לעיל ג) יתר ידו ויבצעני (לעיל ו) סבור אתה שיגבה ממך לפי דעתך ורצונך ואתה תבחר התשלומין ולא אני במקום הקב"ה דבר אליהו בתמיה:
34אַנְשֵׁ֣י לֵ֖בָב יֹ֣אמְרוּ לִ֑י וְגֶ֥בֶר חָ֜כָ֗ם שֹׁמֵ֥עַ לִֽי:
אנשי לבב יאמרו לי: כי איוב לא בדעת ידבר:
35אִיּוֹב לֹא־בְדַ֣עַת יְדַבֵּ֑ר וּדְ֜בָרָ֗יו לֹ֣א בְהַשְׂכֵּֽיל:
36אָבִ֗י יִבָּחֵ֣ן אִיּ֣וֹב עַד־נֶ֑צַח עַל־תְּ֜שֻׁבֹ֗ת בְּאַנְשֵׁי־אָֽוֶן:
אבי יבחן: אבי אתה הקב"ה אב לכל הלואי יבחן איוב עד נצח למען תהיה תשובה לאנשי און ואף לבני אדם דבר הכתוב כן כמו אבי דבר גדול וגו' (מלכים ב ה׳:י״ג) (ד"א אבי כמו ותפר האביונה (קהלת י״ב:ה׳) ל' רצון כך חברו מנחם וכן פתרונו אבי יבחן איוב עד נצח רצוני ומאויי שיבחן איוב עד נצח סא"א):
37כִּ֥י יֹ֘סִ֚יף עַל־חַטָּאת֣וֹ פֶ֖שַׁע בֵּינֵ֣ינוּ יִסְפּ֑וֹק וְיֶ֖רֶב אֲמָרָ֣יו לָאֵֽל:
יספוק: ל' רוב דברים והרמת קול:
בינינו יספוק: הוא אומר מה לנו ולדבריו אף אמנם שגיתי אתי תלין (לעיל יט) ואינו יודע שאנו נענשים ומספיק לנו עונות על שאנו שומעים כך מפורש בויקרא רבה: