ושמתי כדכד שמשותיך, ש"פ ראה, מבה"ח וער"ח אלול, ה'תשל"ד

בס"ד. ש"פ ראה, מבה"ח וער"ח אלול, ה'תשל"ד

(הנחה בלתי מוגה)

ושמתי כדכד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח וכל גבולך לאבני חפץ, וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך1 (כמ"ש בהפטרת יום הש"ק זה). ומובא במאמרים2 מ"ש בגמרא3, ושמתי כדכד שמשותיך (שפירושו הארת השמש, חלונות שחמה זורחת בהם4 ), פליגי תרי מלאכי ב(מתיבתא ד)רקיעא גבריאל ומיכאל (ואמרי לה תרי אמוראי במערבא, היינו במתיבתא דארעא), חד אמר שוהם, וחד אמר ישפה, אמר להו הקב"ה להוי כדין וכדין (כדברי זה וכדברי זה, והיינו כדכוד). והנה, כיון שאין מקרא יוצא מידי פשוטו5, הרי מובן גם בנוגע לפסוק ושמתי כדכד שמשותיך שמדבר אודות היעודים דלעתיד לבוא (כלפי שאמר ישעי'6 לא יהי' לך עוד השמש לאור יומם, אמר עוד ושמתי כדכד, שהוא אבן טוב המאיר לך תחת שמשותיך, שלא תהי' צריך עוד לאור השמש7 ), שנוסף על כל הענינים שבזה כפי שהם ברוחניות, יקויים יעוד זה גם בגשמיות כפשוטו. ובפרט ע"פ מ"ש בהמשך דברי הגמרא, לגלג עליו אותו תלמיד כו' חזא מלאכי השרת דיתבי וקא מינסרי אבנים טובות ומרגליות וכו', שמזה מוכח שיהיו הענינים גם בגשמיות, דאל"כ מדוע הי' צריך להראות לו הענינים איך שהם בגשמיות. וצריך להבין, דהנה, לעת"ל יהי' העולם באופן נעלה יותר אפילו מכמו שהי' בתחלת הבריאה, והיינו שנוסף לכך שעולם על מילואו נברא8, וכמ"ש9 אלה תולדות השמים והארץ, תולדות מלא10, הנה לעת"ל כתיב11 אלה תולדות פרץ, תולדות מלא10, באופן נעלה יותר מאלה תולדות השמים והארץ שבתחלת הבריאה, ועד כדי כך, שבשביל זה הי' כדאי כל הענינים הבלתי רצויים שהיו בינתיים, באופן של ירידה צורך עלי' כו'12. וא"כ, אינו מובן מדוע לא מספיק הענין דכדכד שמשותיך (וכן שעריך לאבני אקדח וכל גבולך לאבני חפץ) כפי שהוא ברוחניות, אלא יש צורך שיהי' גם בגשמיות דוקא. גם צריך להבין, מהו ענינם של ג' הדרגות שוהם, ישפה, ולהוי כדין וכדין (שמזה מובן גם בנוגע לענינים שלאח"ז, שעריך לאבני אקדח, וכל גבולך לאבני חפץ, וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך, שהם באופן שכל אחד מענינים אלו כולל ג' דרגות, כדלקמן).

ב) ויובן ע"פ המבואר בדרושים13 ההפרש בין שוהם וישפה, שהם מהאבנים שהיו על החושן שעליהם היו חקוקים שמות השבטים, שעל שוהם הי' חקוק שם יוסף, ועל ישפה הי' חקוק שם בנימין14, שמזה מובן שההפרש בין שוהם לישפה הוא ההפרש בין דרגת יוסף לדרגת בנימין. והענין בזה15, דהנה ידוע שיוסף ובנימין (שהיו אחים מאם אחת) נקראים שניהם בשם צדיק, אלא שיוסף הוא צדיק עליון, שענינו המשכה מלמעלה למטה, ובנימין הוא צדיק תחתון, שענינו העלאה מלמטה למעלה. והיינו, שצדיק מורה על התקשרות המשפיע והמקבל (עד לאופן שנפשו קשורה בנפשו16 ), שלכן משפיע למאן דלית לי' מגרמי' כלום, וכמ"ש17 צדיק הוי' צדקות אהב. אמנם, ענינו של יוסף הוא (לא צדיק סתם, אלא) צדיק עליון, היינו, שההתקשרות דמשפיע ומקבל שע"י יוסף היא באופן של המשכה מלמעלה למטה, שממשיך מבחי' הכי נעלית, שהרי יוסף הוא למעלה מהאבות, שהוא מיסוד דא"ק (כמבואר בתו"ח בסופו18 ), ומשם ממשיך עד למטה מטה. ועפ"ז יובן הטעם שבכמה דרושים19 מובא (בנוגע לענין ההמשכה דיוסף) הפסוק20 ויוסף הורד מצרימה, דלכאורה הי' אפשר להביא ראי' מפסוקים אחרים, אך ע"פ הנ"ל מובן, שהכוונה בזה היא להדגיש שענינו של יוסף הוא להמשיך (מדרגה הכי נעלית) עד למטה מטה, שזהו"ע ויוסף הורד מצרימה, שמצרים היא ערות הארץ21, שהיא דרגה הכי תחתונה. אמנם בנימין הוא צדיק תחתון, והיינו, שגם בנימין הוא צדיק, שמורה על התקשרות המשפיע והמקבל (כנ"ל), אלא שבנימין הוא צדיק תחתון, היינו, שהתקשרות המשפיע והמקבל היא באופן של העלאה מלמטה למעלה. וזהו גם ההפרש בין שוהם וישפה, ששוהם (שעליו הי' חקוק יוסף) ענינו המשכה מלמעלה למטה, וישפה (שעליו הי' חקוק בנימין) ענינו העלאה מלמטה למעלה.

והנה כיון שכל הענינים שלמעלה נמשכים ע"י אתערותא דלתתא שמעין אתערותא דלעילא22, צ"ל שהענינים הנ"ל דהמשכה והעלאה ישנם גם בעבודה. והענין בזה23, דהנה, תורה ענינה המשכה מלמעלה למטה, שע"י שהאדם לומד תורה, ה"ה ממשיך עוה"פ מחדש הענין דמ"ת מעצמות א"ס, כמ"ש24 וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר, שפירושו, לאמר ולדבר את כל דברי התורה מה שכבר נאמר למשה מסיני. אבל עבודת התפלה ענינה העלאה מלמטה למעלה, כמ"ש25 סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, שהו"ע התפלה שעל ידה נעשית העלי' מלמטה למעלה, מדרגה לדרגה, עד לתכלית השלימות דשמו"ע, כעבדא קמי מרי'26. ובכללות יותר הוא ההפרש בין תורה למצוות, מארי תורה ומארי עובדין טבין27, שמארי תורה הם למעלה מהעולם, והם פוסקים איך שתהי' ההנהגה בעולם, שזהו"ע המשכה מלמעלה למטה, ומארי עובדין טבין ענינם העלאה מלמטה למעלה, שלוקחים ענין של עובדין, שענינו הוא עובדין דחול, ועושים מזה עובדין טבין, שזהו"ע העלאה מלמטה למעלה. וזהו גם ההפרש בין יששכר לזבולון, לומדי תורה ותמכין דאורייתא כו'. וע"י שני אופני עבודה הנ"ל, פועלים גם למעלה שני אופנים אלו.

ג) וזהו חד אמר שוהם וחד אמר ישפה, שיש מעלה בשוהם שהו"ע המשכה, ויש מעלה בישפה שהו"ע העלאה. והענין בזה, כידוע המשל28 משני בני אדם אחד עומד בהר גבוה והשני בבקעה מקום מדרון ושפל, ורוצים להתקרב יחד, הרי זה יכול להיות בשני אופנים, או שהעליון ירד למטה או שהתחתון יעלה למעלה. ובכל אחד מב' האופנים יש מעלה שאינה באופן השני. המעלה בירידת העליון היא שאין בזה הגבלות, שהרי כשהתחתון צריך לעלות למעלה, יש בזה כמה הגבלות מצד הכחות שלו עד כמה ביכלתו לעלות כו', משא"כ בירידת העליון מלמעלמ"ט אין הגבלות כלל, ויכול לירד עד למטה מטה. ועד"ז ברוחניות, שבענין ההעלאה מלמטלמ"ע ישנם הגבלות, משא"כ בענין ההמשכה מלמעלמ"ט אין הגבלות כלל, ולכן יכולה ההמשכה לירד עד למטה מטה. אבל לאידך גיסא, יש מעלה בהעלאה מלמטלמ"ע, שנעשית ע"י עבודתו ויגיעתו כו' (דאָס איז אַ אויסגעהאָרעוועטע זאַך און אַ אייגענע זאַך), ועד שאפילו מה שנותנים מלמעלה, אין זה ענין של מתנת חנם, אלא ענין שלו כו'. וכיון שיש מעלה בכל א' מהם, לכן פליגי, דחד אמר שוהם וחד אמר ישפה.

אך על זה אמר להו הקב"ה להוי כדין וכדין. והענין הוא, דהנה ידוע29 במעלת האדם, שבעלי חיים מוגדרים בקו אחד בלבד, או אפילו בשני קוים, אבל דוקא בקוים שאינם הפכיים30, משא"כ האדם, שנקרא אדם ע"ש אדמה לעליון31, יש בו כל הקוים ההפכיים, שזהו"ע דלהוי כדין וכדין. וזהו אמר להו הקב"ה, היינו, שענין זה בא מצד הקב"ה, שכיון שאין לו הגבלת הקצוות, לכן אפשר להיות התכללות מכל הקוים. וע"ד המבואר32 בענין עושה שלום במרומיו33, דמיכאל שר של מים, שענינו המשכה מלמעלה למטה34, וגבריאל שר של אש, שענינו העלאה מלמטה למעלה35, והקב"ה עושה שלום ביניהם, כיון שהוא למעלה משניהם, ועד"ז כאן, שאמר להו הקב"ה, היינו שזוהי המשכה מהקב"ה, שמצד היותו למעלה מכל הקוים, אפשר להיות כדין וכדין.

אמנם הענין שאמר להו הקב"ה להוי כדין וכדין בא לאחרי הקדמת הפלוגתא דחד אמר שוהם וחד אמר ישפה, כי, כדי להיות כדין וכדין, צ"ל תחילה שני קוים נפרדים. ויובן מכמו שהוא בעבודה, שאי אפשר להתחיל מכל הקוים בבת אחת, אלא בתחלת העבודה צ"ל זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד26, ורק לאחרי שמתעלה לדרגה עליונה יותר אזי יכול להיות קו אחד שהוא למעלה מכל הקצוות, וכמו בחד קטירא אתקטרנא36, שהו"ע שלמעלה מהתחלקות, שזהו תוכן הענין דלהוי כדין וכדין37.

ד) וממשיך בכתוב, ושעריך לאבני אקדח. שעריך38 הם נו"ן שערי בינה, וגם בזה יש ב' הקוים דהמשכה והעלאה, שהרי השער משמש ליציאה ולכניסה, דיציאה ענינה המשכה מלמעלה למטה, וכניסה ענינה העלאה מלמטה למעלה. והם ב' הענינים דחודש אלול39, שאז40 נמצא המלך בשדה, ואח"כ הולכים אחריו העירה עד שבאים כו', שזהו"ע ב' הקוים הנ"ל דהמשכה והעלאה. ועז"נ ושעריך לאבני אקדח, דאבן מורה על לב האבן41, אך עי"ז שהשערים דבינה נמשכים במדות, הנה גם לב האבן נעשה בבחי' אקדח, מלשון אש קדחה42, שתתלהב ותתלהט באהבת ה' כו'. ועד שנעשית מציאות אחת של אבני אקדח, היינו, לא באופן שיש כאן שני ענינים, לב האבן ואקדח, אלא שנעשים מציאות אחת, ע"ד הענין דכדכד, כדין וכדין, בתיבה אחת. וממשיך בכתוב, וכל גבולך לאבני חפץ43, שבתיבת גבולך ישנם האותיות לב, שזהו"ע ל"ב נתיבות חכמה. ועז"נ לאבני חפץ, שהו"ע נעלה יותר מאבני אקדח שנאמר גבי שעריך דבינה, שיש בזה ענין החפץ שהוא פנימיות הרצון כו'44. וגם ענין זה הוא באופן שהאבנים נעשים מציאות אחת עם ענין החפץ, ע"ד משנת"ל בענין אבני אקדח.

ה) ומסיים וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. והענין בזה, כמבואר בלקו"ת43 שאמרו רז"ל45 אין רבים (רב שלום) פחות משלשה, והיינו, ג' הבחי' בשלום שהוא התקשרות המשפיע עם המקבל, מלמעלה למטה, ומלמטה למעלה, וקישור וחיבור שניהם יחד. ובפרטיות יותר, כפי שמבואר בד"ה וכל בניך46, שפי' לימודי ה' הוא שהם מקבלים ומלומדים משם הוי', ומבאר ענין ד' אותיות הוי' בעבודת האדם בתפלה ותורה באופן של רצוא ושוב כו'. ומוסיף הצ"צ47, שיש עוד פירוש מהמגיד נ"ע48 בענין וכל בניך למודי הוי', שלומדים כביכול את השי"ת, והיינו, שלא זו בלבד שע"י עבודתם בענין ד' אותיות שם הוי' ה"ה פועלים המשכת שם הוי' בכל סדר ההשתלשלות (שענין זה מובן גם בפשטות, שהרי בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית49 ), אלא עוד זאת, שממשיכים מבחי' עצמותו ית' בשם הוי'. ומבאר שם, שבנ"י כביכול משנים רצונו ית', כידוע בענין יהי רצון, ובענין עושין רצונו של מקום50 (כפי' הרב המגיד51 שקאי על העבודה דבכל מאדך52 ), שפועלים רצון חדש כו'53. ומסיים הצ"צ, שב' הפירושים בלימודי הוי' עולים בקנה א', כי בתחלה הם לימודים ומקבלים מהוי', ואח"כ נעשים לימודי הוי' כפי' הב'. ומ"מ הדרוש דכאן (בלקו"ת) הוא ע"פ הפי' הא' שהם מקבלים משם הוי' כו'.

ו) והנה ע"פ הידוע שכל הענינים דלעת"ל תלוים במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות54, הרי מובן שע"י העבודה בכל הענינים האמורים פועלים היעוד ושמתי כדכד שמשותיך וגו', ועד כפי שנמשך בענינים גשמיים דוקא, דכיון ששוהם ענינו המשכה מלמעלה למטה, והרי העילוי שבענין ההמשכה הוא שמצד העליון אין הגבלות כלל ולכן ההמשכה היא עד למטה מטה (כנ"ל ס"ג), הרי מובן שזה נמשך לא רק בענינים רוחניים אלא גם בענינים גשמיים. והיינו לפי שהתכלית היא שכל הענינים יומשכו גם בעוה"ז הגשמי והחומרי, אלא שמהחומריות צריך לעשות גשמיות, ואז עושים מהגשמיות – דירה לו ית', שצ"ל בתחתונים דוקא55, בתחתון שאין תחתון למטה הימנו, ולכן גם היעוד ושמתי כדכד שמשותיך וגו' צ"ל בענינים גשמיים דוקא. וע"ד מ"ש האריז"ל56 בפירוש הכתוב57 לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי הוי' יחי' האדם, שלא מצד עצמות הלחם יחי' האדם, אלא מצד מוצא פי' ה' (ממאמר תדשא הארץ גו'58 ) שמלובש בלחם, שאותו דבר ה' נכנס באותו המזון והוא זן ומחי' את האדם. וכפי שמבאר רבינו הזקן59 שאף שגם באדם יש ניצוץ אלקי, מ"מ, הניצוץ שבמאכל הוא גבוה יותר כו'. אך עדיין צריך להבין, מהו הצורך במאכל גשמי דוקא בכדי לקבל את הניצוץ אלקי, ולמה אי אפשר לקבל את המוצא פי הוי' ללא המאכל. והביאור בזה, שהניצוץ אלקי יכול להתלבש במאכל גשמי דוקא. וע"ד שמצינו בנוגע לקיום המצוות60, שאם כיוון כל הכוונות ולא עשה המצוה, לא יצא י"ח, ובכדי לצאת י"ח המצוה צ"ל מעשה המצוה בפועל דוקא, אלא שאח"כ ניתוסף בזה ע"י הכוונה כו', אך העיקר הוא העשי' בגשמיות דוקא. ועד"ז מצינו גם באבני החושן (שביניהם שוהם וישפה61 ) שעל ידם נשא אהרן את שמות בני ישראל לזכרון62, שלא הי' מספיק שיהי' הזכרון במחשבה, אלא הי' צורך ששמות בנ"י יהיו חקוקים בגשמיות דוקא. ועד"ז גם בנוגע לכללות הגילויים דלעת"ל, כידוע הפלוגתא בזה, שלדעת הרמב"ם63 תכלית השכר הוא בג"ע, אבל לדעת הרמב"ן64 תכלית השכר הוא בעולם התחי' לנשמות בגופים דוקא, וכן היא גם הכרעת תורת החסידות65, שתכלית השכר הוא בגשמיות דוקא, והיינו, שתחילה צ"ל הענין דג"ע, ששם נעשית הזדככות הנשמות וההפשטה עד כמה שאפשר כו', ולאח"ז באה הנשמה לדרגה נעלית יותר, אבל באופן דנשמות בגופים דוקא66.