פרק יא

1וַתִּשָּׂ֨א אֹתִ֜י ר֗וּחַ וַתָּבֵ֣א אֹ֠תִי אֶל־שַׁ֨עַר בֵּֽית־יְהֹוָ֚ה הַקַּדְמוֹנִי֙ הַפּוֹנֶ֣ה קָדִ֔ימָה וְהִנֵּה֙ בְּפֶ֣תַח הַשַּׁ֔עַר עֶשְׂרִ֥ים וַֽחֲמִשָּׁ֖ה אִ֑ישׁ וָֽאֶרְאֶ֨ה בְתוֹכָ֜ם אֶת־יַֽאֲזַנְיָ֧ה בֶן־עַזֻּ֛ר וְאֶת־פְּלַטְיָ֥הוּ בֶן־בְּנָיָ֖הוּ שָׂרֵ֖י הָעָֽם:

והנה בפתח השער וגו': הם הם שאמר למעלה אחוריהם אל היכל ה' אלא שלא פירש שם מי היו וכאן פירש את שמות שנים מהם:

2וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י בֶּן־אָדָ֕ם אֵ֣לֶּה הָֽאֲנָשִׁ֞ים הַחֹֽשְׁבִ֥ים אָ֛וֶן וְהַיֹּֽעֲצִ֥ים עֲצַת־רָ֖ע בָּעִ֥יר הַזֹּֽאת:

3הָאֹ֣מְרִ֔ים לֹ֥א בְקָר֖וֹב בְּנ֣וֹת בָּתִּ֑ים הִ֣יא הַסִּ֔יר וַֽאֲנַ֖חְנוּ הַבָּשָֽׂר:

האומרים לא בקרוב: יבאו דברי הנביאים עלינו:

בנות בתים: אין לחוש להם אלא בנות בתים ושבת בתוכם כי לא נגלה מן העיר הזאת עד מותנו:

היא הסיר ואנחנו הבשר: כשם שאין הבשר יוצא מן הסיר עד גמר בישולו כך לא נצא ממנה עד שנמות:

4לָכֵ֖ן הִנָּבֵ֣א עֲלֵיהֶ֑ם הִנָּבֵ֖א בֶּן־אָדָֽם:

5וַתִּפֹּ֣ל עָלַי֘ ר֣וּחַ יְהֹוָה֒ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י אֱמֹר֙ כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה כֵּ֥ן אֲמַרְתֶּ֖ם בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וּמַֽעֲל֥וֹת רֽוּחֲכֶ֖ם אֲנִ֥י יְדַעְתִּֽיהָ:

כן אמרתם: ידעתי כי זאת אמרתם שירושלים הסיר ואתם הבשר ואני אומר לכם כי לחללים שנתתם בה היא לסיר שהם נגמרו בה אבל לכם לא תהיה לסיר לקלוט אתכם עד יום מיתה כי אתכם אוציא מתוכה:

ומעלות רוחכם: העולה על דעתכם בוטר"א טלנ"ט בלע"ז:

6הִרְבֵּיתֶ֥ם חַלְלֵיכֶ֖ם בָּעִ֣יר הַזֹּ֑את וּמִלֵּאתֶ֥ם חֽוּצוֹתֶ֖יהָ חָלָֽל:

7לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַר֘ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ חַלְלֵיכֶם֙ אֲשֶׁ֣ר שַׂמְתֶּ֣ם בְּתוֹכָ֔הּ הֵ֥מָּה הַבָּשָׂ֖ר וְהִ֣יא הַסִּ֑יר וְאֶתְכֶ֖ם הוֹצִ֥יא מִתּוֹכָֽהּ:

הוציא: כמו להוצי' ולשוא בניתם הבתי' כי בגלות תלכו האבות והבנים ואין יורש את הבתים:

8חֶ֖רֶב יְרֵאתֶ֑ם וְחֶ֙רֶב֙ אָבִ֣יא עֲלֵיכֶ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה:

חרב יראתם: כשפניתם לעזרה למלך מצרים כמו שנאמר בצדקיהו וימרד בו לשלוח מלאכיו למצרי' (לקמן יו):

9וְהֽוֹצֵאתִ֚י אֶתְכֶם֙ מִתּוֹכָ֔הּ וְנָֽתַתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם בְּיַד־זָרִ֑ים וְעָשִׂ֥יתִי בָכֶ֖ם שְׁפָטִֽים:

10בַּחֶ֣רֶב תִּפֹּ֔לוּ עַל־גְּב֥וּל יִשְׂרָאֵ֖ל אֶשְׁפּ֣וֹט אֶתְכֶ֑ם וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה:

על גבול ישראל: בסוף הגבול והיא רבלה ארץ חמת היא אנטוכיא שם נשפט צדקיהו ביד נבוכדנצר כמו שנא' בספר (מלכים ב כה) שם שחט את בניו שם נקר את עיניו והיא סוף הגבול שנא' במרגלים ובכמה מקומות עד לבא חמת (במדבר יג):

11הִ֗יא לֹא־תִֽהְיֶ֚ה לָכֶם֙ לְסִ֔יר וְאַתֶּ֛ם תִּֽהְי֥וּ בְתוֹכָ֖הּ לְבָשָׂ֑ר אֶל־גְּב֥וּל יִשְׂרָאֵ֖ל אֶשְׁפֹּ֥ט אֶתְכֶֽם:

לא תהיה לכם לסיר: המשמרת נתחיה עד גמר בישולם:

ואתם תהיו בתוכה לבשר: שחותכו בתוכה ותשברו בתוכה כבשר בסיר ובתוך קלחת:

אל גבול ישראל אשפוט אתכם: ולא בתוכה תמותו:

12וִֽידַעְתֶּם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁ֚ר בְּחֻקַּי֙ לֹ֣א הֲלַכְתֶּ֔ם וּמִשְׁפָּטַ֖י לֹ֣א עֲשִׂיתֶ֑ם וּֽכְמִשְׁפְּטֵ֧י הַגּוֹיִ֛ם אֲשֶׁ֥ר סְבִיבֽוֹתֵיכֶ֖ם עֲשִׂיתֶֽם:

13וַיְהִי֙ כְּהִנָּ֣בְאִ֔י וּפְלַטְיָ֥הוּ בֶן־בְּנָיָ֖ה מֵ֑ת וָֽאֶפֹּ֨ל עַל־פָּנַ֜י וָאֶזְעַ֣ק קֽוֹל־גָּד֗וֹל וָֽאֹמַר֙ אֲהָהּ֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה כָּלָה֙ אַתָּ֣ה עֹשֶׂ֔ה אֵ֖ת שְׁאֵרִ֥ית יִשְׂרָאֵֽל:

14וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר:

15בֶּן־אָדָ֗ם אַחֶ֚יךָ אַחֶ֙יךָ֙ אַנְשֵׁ֣י גְאֻלָּתֶ֔ךָ וְכָל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל כֻּלֹּ֑ה אֲשֶׁר֩ אָמְר֨וּ לָהֶ֜ם יֹֽשְׁבֵ֣י יְרֽוּשָׁלִַ֗ם רַֽחֲקוּ֙ מֵעַ֣ל יְהֹוָ֔ה לָ֥נוּ הִ֛יא נִתְּנָ֥ה הָאָ֖רֶץ לְמֽוֹרָשָֽׁה:

אחיך אחיך: גלות שומרון וגלות יכניה:

וכל בית ישראל: שהלכו בגולה:

אשר אמרו להם: אשר אמרו עליהם יושבי ירושלי' שלא גלו עם יכני' שהמליך עליהם נבוכדנצר את צדקיהו ועתה גם הם משחקים על אחיהם שגלו ואומרי' עליהם רחקו מעל ה':

16לָכֵ֣ן אֱמֹ֗ר כֹּ֣ה־אָמַר֘ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ כִּ֚י הִרְחַקְתִּים֙ בַּגּוֹיִ֔ם וְכִ֥י הֲפִֽיצוֹתִ֖ים בָּֽאֲרָצ֑וֹת וָֽאֱהִ֚י לָהֶם֙ לְמִקְדָּ֣שׁ מְעַ֔ט בָּֽאֲרָצ֖וֹת אֲשֶׁר־בָּ֥אוּ שָֽׁם:

למקדש מעט: לבתי כנישתא דאינון יתבין תניין לבית מקדשא:

17לָכֵ֣ן אֱמֹ֗ר כֹּֽה־אָמַר֘ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ וְקִבַּצְתִּ֚י אֶתְכֶם֙ מִן־הָ֣עַמִּ֔ים וְאָֽסַפְתִּ֣י אֶתְכֶ֔ם מִן־הָֽ֣אֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר נְפֹֽצוֹתֶ֖ם בָּהֶ֑ם וְנָתַתִּ֥י לָכֶ֖ם אֶת־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵֽל:

18וּבָ֖אוּ־שָׁ֑מָּה וְהֵסִ֜ירוּ אֶת־כָּל־שִׁקּוּצֶ֛יהָ וְאֶת־כָּל־תּֽוֹעֲבֹתֶ֖יהָ מִמֶּֽנָּה:

19וְנָתַתִּ֚י לָהֶם֙ לֵ֣ב אֶחָ֔ד וְר֥וּחַ חֲדָשָׁ֖ה אֶתֵּ֣ן בְּקִרְבְּכֶ֑ם וַֽהֲסִ֨רֹתִ֜י לֵ֚ב הָאֶ֙בֶן֙ מִבְּשָׂרָ֔ם וְנָֽתַתִּ֥י לָהֶ֖ם לֵ֥ב בָּשָֽׂר:

לב בשר: לב רך ונוח להכנע:

20לְמַ֙עַן֙ בְּחֻקֹּתַ֣י יֵלֵ֔כוּ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֥י יִשְׁמְר֖וּ וְעָשׂ֣וּ אֹתָ֑ם וְהָֽיוּ־לִ֣י לְעָ֔ם וַֽאֲנִ֕י אֶֽהְיֶ֥ה לָֽהֶ֖ם לֵֽאלֹהִֽים:

21וְאֶל־לֵ֧ב שִׁקּֽוּצֵיהֶ֛ם וְתֽוֹעֲבֽוֹתֵיהֶ֖ם לִבָּ֣ם הֹלֵ֑ךְ דַּרְכָּם֙ בְּרֹאשָׁ֣ם נָתַ֔תִּי נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה:

ואל לב שקוציהם וגו': ואותם אשר אל לב שקוץ ותועבות לבם הולך שנשארו בירושלים שלא גלו וטועים בעכו"ם ושקוצי':

דרכם בראשם נתתי: שאוציא עליהם חרב ושבי וילכו בגולה:

22וַיִּשְׂא֚וּ הַכְּרוּבִים֙ אֶת־כַּנְפֵיהֶ֔ם וְהָאֽוֹפַנִּ֖ים לְעֻמָּתָ֑ם וּכְב֧וֹד אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל עֲלֵיהֶ֖ם מִלְמָֽעְלָה:

וישאו הכרובים: לאחר שגמר דבריו אלי נסתלק:

23וַיַּ֙עַל֙ כְּב֣וֹד יְהֹוָ֔ה מֵעַ֖ל תּ֣וֹךְ הָעִ֑יר וַיַּֽעֲמֹד֙ עַל־הָהָ֔ר אֲשֶׁ֖ר מִקֶּ֥דֶם לָעִֽיר:

על ההר אשר מקדם לעיר: הוא הר הזיתים שהוא במזרחו של העיר וזה מסע שלישית:

24וְר֣וּחַ נְשָׂאַ֗תְנִי וַתְּבִאֵ֚נִי כַשְׂדִּ֙ימָה֙ אֶל־הַגּוֹלָ֔ה בַּמַּרְאֶ֖ה בְּר֣וּחַ אֱלֹהִ֑ים וַיַּ֙עַל֙ מֵֽעָלַ֔י הַמַּרְאֶ֖ה אֲשֶׁ֥ר רָאִֽיתִי:

במראה ברוח אלהים: נדמה לי כאלו עכשיו הוא מחזירני מירושלים לבבל:

25וָֽאֲדַבֵּ֖ר אֶל־הַגּוֹלָ֑ה אֵ֛ת כָּל־דִּבְרֵ֥י יְהֹוָ֖ה אֲשֶׁ֥ר הֶרְאָֽנִי: