בס"ד. שיחת* יום א' פ' במדבר, כ"ח אייר, ה'תשל"א
– בכינוס הט"ז של אגודת נשי ובנות חב"ד** –
א. ע"פ ההוראה הידועה של רבינו הזקן1 לקשר כל דבר של חיים יהודיים עם התורה, ובפרט עם פרשת השבוע שקורין אז בתורה, ללמדה ולהפיק ממנה הוראות – כן הוא גם בנוגע לפגישתנו ביום שבו מתחילים ללמוד פרשת במדבר:
בהתחלת פרשת במדבר מסופר, שעוד במדבר סיני צוה הקב"ה למנות את בנ"י, אע"פ שהוצרך עוד לעבור זמן ארוך2 עד שיכנסו לארץ ישראל.
כוונת המנין בפשטות היא – כדי לחלק ולהבדיל את הדבר הנמנה מהדברים שמחוץ הימנו, לחלק ולהבדיל עם אחד משאר העמים3, שאין זה שייך לכאורה בשעה שבנ"י היו במדבר, ולא היתה להם אפשרות להתערב עם עמים אחרים, ואעפ"כ, כבר אז היו בנ"י יקרים ביותר אצל הקב"ה, וענין זה התבטא, בין שאר הענינים, גם בכך שהקב"ה צוה למנותם, כפי שמפרש רש"י בפסוק זה4.
וענין זה הי' כדי "להודיע חיבתן"5, להראות6 את החיבה לבנ"י, ולא רק סתם להראות, אלא "להודיע" – לפרסם ולהכריז זאת בפני העולם כולו7,
שהרי אע"פ שהקב"ה יודע את מספרם של כל הבריות8, ועאכו"כ מספר בנ"י – רוצה הקב"ה להודיע לעולם, ולכל העמים שבעולם, ש"והייתם לי סגולה מכל העמים"9, "אתה בחרתנו", שזהו העם הנבחר, שהולך אחרי מנהיגיו10 – המנהיגים האמיתיים, משה ואהרן [משה שקיבל התורה מסיני ואח"כ למדה עם בנ"י11, ואהרן הכהן שהמשיך את ברכותיו של הקב"ה לבנ"י ע"י ברכות כהנים12 (שזהו ענינו של כהן עד ואפילו בימינו)], שלכן הי' גם המנין ע"י משה ואהרן13.
ב. מנין של עם יכול להיות בדרכים שונות: למנות כל אחד בפני עצמו, או למנות כל שבט בפני עצמו, או בדרכים אחרות. ועל זה מסופר בהתחלת פ' במדבר14, שהקב"ה צוה שמנין בנ"י יהי' "למשפחותם לבית אבותם" – לפי משפחות.
ואע"פ שהכוונה בזה היתה לידע מספר בנ"י שבכל שבט, כפירוש רש"י – מבאר המהר"ל מפראג ועוד מפרשים15, שענין זה גופא נעשה עי"ז שתחילה מנו אותם "למשפחותם" [וכמ"ש גם לאח"ז16 "ויתילדו על משפחותם לבית אבותם"] – כמה אחדים יש בכל משפחה, ואח"כ חישבו וצירפו את מספר כל המשפחות של כל שבט.
ומזה רואים, שעם ישראל בנוי ומיוסד על הענין של משפחה – כפי שהמשפחה נמנית ומתנהגת.
ג. כיון שכך הי' בענין המנין, הרי מובן שכך הי' גם במ"ת, שהרי כל הענינים נלקחים מהתורה17, ובפרט ענינים הקשורים עם בנ"י.
ולכן מצינו שההקדמה למ"ת [היינו הכנת עם ישראל לקבל את התורה כפי שהתורה צריכה להתקבל] היתה "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל"18, כפירוש חז"ל19 "לבית יעקב אלו הנשים", ו(רק אח"כ) "ותגיד לבני ישראל" – לדבר עם האנשים; ומבואר במפרשים20, שהנשים נקראות בשם "בית יעקב" בגלל שהן אלו שמעמידות את הבתים21, המשפחות22, של יעקב, עם ישראל.
ובזה רואים את החשיבות של משפחות בנ"י (שעמידת המשפחה היא על האשה, עקרת הבית) גם במ"ת, שלכן מודגש כאן הענין של "בית יעקב"; גם במ"ת חשובה המשפחה היהודית, כיון שאלו הן אבני היסוד שמהם מורכב עם ישראל.
וכיון שכך הי' במ"ת, הרי מובן שכך הי' גם מיד בהתחלת בריאת העולם, שהרי "בראשית – בשביל ישראל ובשביל התורה"23, היינו, שבריאת העולם כולו, "את השמים ואת הארץ", ע"י הקב"ה, קשורה עם בנ"י (בשביל ישראל) ותורת ישראל (בשביל התורה).
ולכן מסופר מיד בבריאת האדם הראשון בעולם, שבריאתו היתה באופן ש"זכר ונקבה בראם גו' ויקרא את שמם אדם"24, והיינו, שדוקא בשעה שהורכבה המשפחה הראשונה בעולם (לא מיד כשנברא אדה"ר), הנה אז ברכם הקב"ה25 וקרא שמם "אדם" – אדם כדבעי, אבל לפנ"ז נחשב כל אחד בפ"ע "פלג גופא", ולא אדם שלם (כדאיתא בזהר26, ומבואר בגמרא27 ).
וכפי שהי' בבריאת התחלת כללות מין האנושי, אדה"ר, שממנו יצאו כל העמים – כך הי' גם אצל היהודי הראשון, בתחלת עם ישראל, "אחד הי' אברהם"28, שהי' היהודי הראשון בעולם29 :
מסביב עמדו כל העמים30, שלא היו קשורים עם הקב"ה, ואפילו אביו, קודם שנעשה השינוי31, גם לא הי' כדבעי. ולאחרי כן – "ואקח את אביכם את אברהם גו' ואולך אותו בכל ארץ כנען"32, ובזה מתחיל הענין ד"קרבנו המקום לעבודתו" (כפי שאומרים בהגדה) – בכך שהקב"ה הוציא אותו מבין העמים וקירבו לעבוד ולהתאחד עם הקב"ה.
ומסופר בחומש בפרטיות, שאע"פ שנאמר "ואקח את אביכם", שזהו אברהם לבדו, נאמר גם "את שרי אשתו"33, ואצלם הי' אותו ענין של "לעבודתו" – "את הנפש אשר עשו בחרן"33, שהם הפעולות והמעשים שעשו שניהם ביחד, וכפירוש רש"י שאברהם התעסק עם האנשים שמסביבו, ושרה התעסקה עם הנשים שמסביבה, והם עשו זאת ביחד, כדבר מאוחד34, ובכך התחיל הענין ד"קרבנו המקום לעבודתו".
ד. הסיפורים שבתורה אינם כדי לספר דבר שאירע לפני מאות או אלפי שנים, שיהי' זכרון יפה לדבר שאירע פעם, אלא זהו חלק מתורה, הוראה ולימוד35, לידע איך צריך להתנהג עכשיו. ומזה מובן שכל האמור לעיל מהוה הוראה גם לימינו:
אע"פ שחיים בזמן שישנם כאלו שמדגישים שכל אחד צריך להיות לעצמו, לבחון מה ביכלתו לפעול בענינים שנוגעים לו., מה הוא יכול "להרויח" ומה כדאי עבורו – אומרת התורה, שהעיקר הוא שתהי' משפחה מאוחדת; אע"פ שמשפחה חייבת להיות מורכבת משני אנשים נפרדים, שהקב"ה ברא אותם בדוקא שונים זמ"ז, ונתן לכל אחד שליחות מיוחדת36 – אין זה באופן שכל אחד עובד ועושה לעצמו, אלא אדרבה, כל אחד עושה ביחד עם השני, ומשלים (מה שהשני לא עשה) ומביא אותו לשלימות שלו, שהשני יהי' כפי שצריך להיות במלוא המדה, וע"י שניהם יחד נעשית אחדות חדשה שנקראת "משפחה"37.
ומזה מורכב כל עם ישראל, שתפקידו ושליחותו להאיר את העולם באור שלהם, עד שהעולם יראה את האמת – ש"ה' הוא האלקים" ו"אין עוד מלבדו"38, היינו, שהקב"ה הוא זה שנותן את כל הענינים39 בעולם, וחוץ ממנו אין שום דבר; ושיראו ויכירו גם שהקב"ה נותן לכל אחד40 שליחות – ליטול חלק בעבודה הקדושה להאיר את העולם ב"נר מצוה ותורה אור"41, באור היהדות.
ה. כאמור לעיל, יש לכל משפחה השליחות שלה שמתבצעת דוקא עי"ז ששניהם עובדים ביחד, שעי"ז נעשה דבר שלם ומושלם. ומזה מובן, שאף שבפועל יש להם שתי עבודות שונות – עיקר עבודתה של האשה היא בבית42, ועיקר עבודתו של האיש היא43 בישיבה ולהשתכר עבור הפרנסה וכיו"ב – אין זה בגלל שאחד הוא נעלה והשני הוא נחות, אלא כל אחד מהם נקרא חצי דבר, כנ"ל, וע"י שניהם יחד נעשה ("ויקרא את שמם) אדם", (שם) "אדם" האמיתי, כפירוש השל"ה44 שהוא מלשון "אדמה לעליון", שדומים כביכול להקב"ה עצמו:
כשם שהקב"ה בורא את העולם, "את השמים ואת הארץ", כך גם איש ואשה בוראים כביכול45 את העולם שלהם, המשפחה שלהם, ועי"ז מקיימים גם את שליחותם בעולם: "פרו ורבו" (לשון רבים)46 – להביא ולחנך ילדים שמתנהגים בדרכי הקב"ה; "ומלאו את הארץ"47 – למלא את העולם; ולא ח"ו להיות מושפעים מהעולם, לחקות את העולם, אלא אדרבה – "וכבשוה"47, לכבוש את העולם, שהעולם כולו יתנהג כרצונו של הקב"ה.
ועל זה יש ברכה מיוחדת מהקב"ה לקיום שליחות זו, ועד שיהי' באופן (שנאמר בסיום) "והנה טוב מאד"48 – טוב להם, טוב לילדיהם, טוב לכל עם ישראל וטוב לעולם כולו49.
והם פועלים אשר מבלי הבט על כך שהעולם חצוי וקרוע, אף אחד לא מתדבר ולא רוצה להתדבר עם זולתו; רוצים רק לנצל את השני עבור טובת עצמו – הנה השליחות ומטרת החיים של עם ישראל, וכל משפחה בישראל, לפעול ע"י ההנהגה המתאימה שיהי' "ואהבת לרעך כמוך"50, ועאכו"כ שיחס זה צריך להיות בין אלו ששייכים לאותה משפחה.
ע"י אהבת ישראל זו, הקשורה עם האהבה שיש לכל יהודי, איש או אשה, להקב"ה51, ובאה לידי ביטוי באהבת התורה52 – שאוהבים באמת את התורה עם כל הוראותי', ולומדים ומקיימים זאת לא כמו "עול" ח"ו53, אלא כדבר אהוב54, ומודים להקב"ה על נתינת התורה לעמו ישראל, ועל נתינת המצוות, "אשר קדשנו במצותיו וצונו" – עי"ז משנים את העולם ופועלים להמשיך בו אהבה ושלום55.
וזו תהי' הכנה קרובה לביאת משיח צדקנו, שהוא "מבית דוד ומזרע שלמה"56, והרי על שלמה נאמר57 "הוא יהי' איש מנוחה גו' ושלום ושקט אתן על ישראל בימיו", שלום אמיתי ומנוחה אמיתית, וכך יהי' גם בביאת משיח58.
ו. כדי להגיע לכך – יש לכל אחת מכן, ולכל אחד מעם ישראל, שליחותו של הקב"ה לעשות כל מה שביכלתו כדי לכבוש את העולם ע"י ועבור תורה ומצוות, ואז עושים זאת (בברכתו של הקב"ה) ברוב הצלחה.
בפרט בימים שבהם מתכוננים במיוחד לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות בחג השבועות, זמן מתן תורתנו – הרי זה עוזר לילך מוכנים לקבל את התורה בשמחה, ובאופן שתחדור את האדם כולו, ועל ידו – את המשפחה כולה, שתהי' משפחה תורנית, משפחה שלימה ובריאה, בגשמיות וברוחניות גם יחד, הן בגוף והן בנשמה, הן בדברים רוחניים וזכים, והן בדברים גשמיים ופשוטים,
ובנקודה הפנימית – בברכתו של הקב"ה "פרו ורבו ומלאו" – ללדת בנים, ילדים וילדות, ובני בנים, שיילכו באותה דרך, יחד עם הוריהם וזקניהם,
ועד שנזכה, בתוך עם ישראל כולו, לילך לקבל פני משיח צדקנו, שהוא59 יסיים60 את ימי הגלות האחרונים, ויוציא אותנו מהגלות, בגאולה האמיתית והשלימה61, בקרוב ממש, מתוך שמחה חיות ואור, כדרישת תורת החסידות62,
– ע"י שכל אחת מכן, בתוך כלל ישראל, תביא גם עכשיו את לימוד והוראת החסידות עם החיות והשמחה שבה, לכל הנשים והבנות של עם ישראל,
ועי"ז63 נלך כולנו, כאמור לעיל, לגאולה האמיתית, ובעגלא דידן, בקרוב ממש בימינו, אמן כן יהי רצון.
ז. הקב"ה יצליח אתכן, לקיים את כל ההחלטות הטובות שנתקבלו בכינוס במלוא המדה, מתוך בריאות ושמחה, וע"י קיום החלטות אלו יתעורר הרצון והגעשמאַק לפעול יותר ויותר.
שיהי' לכן קיץ בריא ושמח, ותמיד בריא ושמח, ועד שתמיד כל הימים – מעכשיו והלאה – לא נדע מדברים בלתי-מבורכים, ולכל אחת מכן, עם משפחתה, עם כל המשפחות של עם ישראל בכל מקום שהם, יהי' אך טוב וחסד "מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה"64, למטה מעשרה טפחים, גם בדברים גשמיים,
באופן שכל אחת תראה את הברכה בגלוי ובשלימות, בכל המצטרך, ועוד יותר מהמצטרך, דכיון שהברכה באה מהקב"ה שהוא אין סוף (ללא הגבלה), תהי' גם הברכה וההצלחה שלו בלי גבול (ללא הגבלות)65,
ואח"כ יוכלו גם לנצל זאת מבלי להתחשב בהגבלות העולם, וגם לא בהגבלות של עריכת חשבונות, אלא לעסוק בכל ענינים אלו מצד אהבת ה', אהבת התורה ואהבת ישראל, שאז הרי זה נעשה ונשלם יותר מאשר כל החשבונות (וכאמור) – בהצלחה רבה בכל הפרטים. אמן.
הוסיפו תגובה