בס"ד. שיחת י"א ניסן, ה'תשל"א.

– בין מנחה למעריב –

– תחלת שנת השבעים של כ"ק אדמו"ר שליט"א –

בלתי מוגה

[צוה לתלמידים השלוחים שחזרו מאוסטרליא ולהתלמידים שבאו מאה"ק שיאמרו "לחיים"].

א. מאמר ד"ה ביום עשתי עשר יום וגו' (הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א).

* * *

ב. כאן המקום והזמן להודות לכל אלו שהביעו ברכות ואיחולים לבביים וכו' וכו',

– דכיון שאין הזמן גרמא לכתוב לכל אחד בפני עצמו וכו', הרי זה כאילו היו כותבים ואומרים זאת לכל אחד בפני עצמו, ובודאי יתקבל הדבר אצל כולם כמו שהוא, שנאמר מקרב ולב עמוק (ולא ח"ו באופן שרוצים לחסוך זמן וטירחא וכו') –

שיתברכו ממקור הברכות – מהקב"ה – בכל המצטרך להם, ואדרבה: בברכתו של הקב"ה שהיא באופן של "תוספת מרובה על העיקר"1, כמ"ש בתושב"כ: "ואברכה מברכיך"2, ובפרט כפי שנתבאר בארוכה בתושבע"פ3 – שתקויים אצל כל אחד מהם, ואצל כולם ביחד, ברכת ה', "מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה"4, ובאופן ש"כל הנותן בעין יפה הוא נותן"5.

ג. ועוד ענין שהזמן גרמא (אע"פ שכבר דובר אודותיו כמ"פ6 ):

להשתדל שתהי' כמות גדולה יותר של "מצה שמורה" אצל מספר גדול יותר מבנ"י, עכ"פ עבור ה"כזיתים" בלילות הסדרים.

ויה"ר שיקויים מ"ש בכתבי האריז"ל7 שע"י הזהירות ממשהו חמץ בפסח תהי' השנה כולה באופן שמור כו', ובמילא יהי' "זמן חרותנו" בחג הפסח כדרוש, ועי"ז תומשך חירות על כל השנה כולה.

ועד שנזכה לענין ד"ויהי ביום השמיני"8 – שזהו מ"ש בפרשת השבוע, שצריכים לחיות עמה, כתורת רבינו הזקן9 שצריכים לחיות עם הזמן – שרומז לכינור של שמונה נימין דלעתיד לבוא10, ובאופן ש"אותו היום נטל עשר עטרות"11, היינו, שהכינור של שמונה נימין כולל גם הענין ד"עלי עשור ועלי נבל"12,

ובאופן שיומשך בגלוי בכל אחד מישראל, שעבודתו תהי' בשלימותה מצד עשר כחות נפשו, כפי שבכל אחד מהם ישנה בגלוי גם ה"עטרה" של כח זה – מצד ענין הרצון וקבלת עול (ככל הפרטים והענינים שבזה).

ובקרוב ממש תהי' גם ירושת הארץ באופן כזה – לא רק ארץ שבעה אומות בשלימותה, אלא גם השלימות דארץ קיני קניזי וקדמוני, שזוהי הארץ שתשלים את הבטחת הקב"ה לאברהם אבינו, שלאחרי ש"עבדום וענו אותם" בזמן הגלות, "יצאו ברכוש גדול"13, ובהמשך לזה: "לזרעך נתתי את הארץ הזאת .. את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני"14, "עשר אומות"15,

שזהו לפי שכך יהי' ברוחניות בעבודת כל אחד מישראל – לא רק שלימות העבודה מצד שבעת המדות, שזהו"ע ארץ שבעה אומות, אלא גם שלימות העבודה כפי שהיא מצד חב"ד שבנפש, שזהו"ע ארץ קיני קניזי וקדמוני (כמבואר בכ"מ16 ), שמזה תומשך ברכת ה' בגלוי בנוגע לכיבוש וירושת ארץ כל עשר האומות.

וכן תהי' לנו בעגלא דידן בניסן זה, שהרי "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל"17, בקרוב ממש.

* * *

ד. יש עוד דבר בעתו שצריך להזכיר אודותיו:

בקשר18 להמדובר (בהתוועדות דשבת הגדול19 ), שבמיוחד ינצלו ימי חג הפסח להוספה בלימוד התורה, הוספה בכמות והוספה באיכות – שייכות מיוחדת20 דלימוד התורה וחג הפסח [נוסף למשנ"ת בשיחה הנ"ל], נרמזת ג"כ בהשם פסח: פסח – פה21 סח22, והרי שיחת ודיבור האדם23 צריך להיות בדברי תורה24 – ובפרט בימי חול המועד שבהם החיוב הוא "לעסוק בתורה יומם ולילה ממש"25, כמשנ"ת בארוכה בשיחה הנ"ל.

ומזה עצמו שימים אלו נקראים בתורה26 "ימי הפסח", פה סח, שמורה על ענין השיחה והדיבור בתורה – מובן שימים מסוגלים הם, ימים זכאים27, ביחוד ללימוד התורה, היינו שבימים אלו נותנים כח וסיוע נוסף מלמעלה, שתהי' בזה הצלחה מיוחדת.

ה. ומכיון שנמצאים אנו בזמן ד"ערב גאולה" ממש – ערב (וסמוך) ממש וגאולה ממש (אמיתית ושלימה) – הרי מובן שכל הנ"ל שייך גם לנשי ובנות ישראל28 :

נוסף על זה שיש להן זכות ע"י שישתדלו שתבוא ההוספה האמורה בלימוד התורה של בעליהן ובניהן, זכות שאמרו חז"ל עלי': "גדולה הבטחה כו' לנשים יותר מן האנשים"29 – עליהן להוסיף בהלימוד30 שלהן עצמן, שהרי "גם הנשים חייבות ללמוד הלכות הצריכות להן"31,

שבהלכות אלו נכלל, כמובן, לימוד עניני תורת החסידות32 – מכיון שלימוד זה שייך ומביא לידי מעשה – קיום ששת המצות [שסימנם33 "שש34 ערי מקלט תהיינה לכם"35 ] המנויות באגרת המחבר (שלפני הקדמת) החינוך: להאמין בשם, שלא להאמין בזולתו, לייחדו, לאהבה אותו, ליראה אותו, שלא לתור אחר מחשבת הלב וראיית העינים – "שחיובן תמידי לא יפסק מעל האדם אפילו רגע בכל ימיו", שמצוות אלו הם באנשים ונשים בשוה36.

ו. ויהי רצון, שבקרוב נראה בגלוי אשר "ופסח ה'"37, שתרגומו "ויחוס ה'" – "ויחוס" מל' חמלה38, שהקב"ה יחוס ברחמיו המרובים על עמו ישראל בכלל ועל כאו"א מישראל בפרט,

וכמ"ש במדרש תהלים מזמור שבעים39 : "אמר הקב"ה ... הבן יקיר לי אפרים גו'"40, ובסיום כתוב זה40: "רחם ארחמנו נאום ה'", שרחמיו של הקב"ה יומשכו בגלוי בעולם הדיבור – "נאום ה'"41,

ועד – כסיום הענין שם42 – לגאולה ממש, למטה מעשרה טפחים, ובקרוב ממש.

[כ"ק אדמו"ר שליט"א ברך ברכה אחרונה, וטרם צאתו התחיל לנגן הניגון "על אחת כמה וכמה"].