לקראת יום ההולדת ה-120 של הרבי, שייחול בשבוע הבא בתאריך יא בניסן, קיבלנו מחבר דף מעוצב של פרק קכא בתהלים עם הכותרת "הפרק של הרבי – 120 שנה". הבנתי שיש אנשים שאומרים מידי יום את "פרק התהלים של הרבי".

רציתי לדעת: מה זה אומר בעצם "הפרק של הרבי"? ולמה בכלל סופרים את הגיל של אדם שכבר הסתלק מהעולם?

תשובה:

ישנו מנהג עתיק, שלפי המסורת העוברת בשושלת אדמו"רי חב"ד מקורו בדבריו של הבעל שם טוב לתלמידו וממשיך דרכו, רבי דובער 'המגיד ממזריטש'1, לומר בכל יום פרק תהלים שתואם את המספר של שנת החיים הנוכחית. לדוגמה, מי שגילו 13 נמצא בשנתו ה-14 ולכן קורא בכל יום את פרק יד בתהלים.

בנוסף, יש הורים שנוהגים לומר את פרקי התהלים של ילדיהם (למשל, פרק א בתהלים במהלך השנה הראשונה של חיי כל ילד או ילדה, ומיום ההולדת הראשון ועד השני פרק ב, וכך הלאה)2. אמירת מזמורי התהלים "של הילדים" נחשבת סגולה לשמור על הילדים שלא יצאו חלילה לתרבות רעה3.

הרבי מליובאוויטש אף עודד את הילדים לומר בעצמם את פרק התהלים שלהם4.

הפרק של הרבי

מתוך רצון להיות מחוברים מבחינה רוחנית אל הרבי, חסידים נוהגים לומר גם את פרק התהלים הנוכחי של הרבי.5 אמירת פרק התהלים של הרבי משמשת גם כ"כלי" רוחני שבאמצעותו ניתן "לקלוט" ולהכיל את ברכותיו של הרבי6. הרבי הסביר פעם שאמירת פרק התהלים של חמיו, הרבי הקודם, מועילה גם לחסיד האומר אותו וגם לרבי עצמו7.

גם לאחר הפטירה

כשיהודי נפטר מהעולם, הגוף שלו מפסיק לתפקד ועם הזמן חדל בכלל מלהתקיים. ואולם הנשמה של היהודי אינה מתה לעולם, היא ממשיכה להתקיים ולחיות גם לאחר המוות חיים רוחניים מלאים. זו הסיבה שבגללה ממשיכים לספור "שנות חיים" גם למי שכבר נפטר.

זה נכון ביחס לכל יהודי, כיון שלכל יהודי יש נשמה אלוקית-נצחית, אבל זה נכון ביתר שאת ביחס לצדיקים. אצל הצדיקים, גם שנות חייהם בעולם הזה הוקדשו באופן מלא רק לטובת מימוש רצונותיה ושאיפותיה הרוחניים של הנשמה שפיעמה בתוכם והחיים הרוחניים של נשמתם לאחר הפטירה מהגוף הם המשך ישיר וטבעי לחיים שחיו בתוך הגוף בעולם הזה, ולכן אך טבעי להתייחס לכל שנה שעוברת גם לאחר פטירתם כ"שנת חיים" במלוא מובן המילה.

וזה נכון במיוחד ביחס לצדיקים שהתוו דרך לרבים, כאלה שהעמידו אחריהם תלמידים שממשיכים ללכת בדרכם גם לאחר פטירתם ובכך מעניקים ממשות ומוחשיות בעולם הזה לחייהם הרוחניים של רבותיהם, גם שנים רבות לאחר פטירתם מן העולם.

האדמו"ר השישי של חב"ד, הרבי הריי"צ (רבי יוסף יצחק), חמיו של הרבי, מספר ביומנו על מאורע יוצא דופן שממחיש בדיוק את הנקודה הזו:

ביומנו האישי מיום כ מר-חשוון תש"ה (1945), כאשר מלאו 85 שנה להולדתו של אביו (הרש"ב – רבי שלום דובער), האדמו"ר החמישי בשושלת חב"ד, שהסתלק יותר מ-24 שנה קודם לכן, כותב הרבי הריי"צ שאביו הופיע אביו בחלומו "בבגדי שבת ובפנים צוהלות" וסיפר לו כי לכבוד יום הולדתו ה-84 "יהיו אצלו אורחים טובים" וכל אחד מאבותיו, אדמו"רי חב"ד הקודמים, יאמר מאמר חסידות על פסוק מפרק פד של התהלים8 – הפרק שהתאים לגילו של הרש"ב במהלך השנה שהסתיימה ביום הופעת החלום.

את "פרק התהלים של הרבי" ממשיכים לומר, אפוא, גם לאחר הסתלקותו. ולפיכך, חסידי הרבי, שנולד בתאריך יא בניסן בשנת תרס"ב (1902), מתחילים לומר את מזמור קכא בתהלים החל מיום שלישי, יא ניסן תשפ"ב, (12 באפריל 2022) ועד יום ההולדת הבא של הרבי, בתאריך יא ניסן תשפ"ג שבו יתחילו לומר את הפרק הבא: מזמור קכב.

דוד המלך קורא את הפרק האישי שלו

פרק עב בתהלים פותח בפסוק "לִשְׁלֹמֹה, אֱ-לוֹהִים מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן וְצִדְקָתְךָ לְבֶן־מֶלֶךְ", ממשיך בתפילה לשלום מלכותו של שלמה ומסתיים בפסוק הקצר: "כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן יִשָׁי". המפרשים9 מסבירים שמזמור זה הוא המזמור האחרון שחיבר דוד המלך לפני פטירתו ולכן התפלל בו להצלחת מלכותו של שלמה שאותו מינה למלך אחריו.

הגמרא10 מגיעה למסקנה ששני הפרקים הראשונים של ספר תהלים חוברו על ידי דוד המלך כפרק אחד. זאת אומרת שדוד המלך התייחס לפרק עב בתהלים בתור הפרק ה-71 בספר.

כשמשווים זאת מול העובדה שדוד המלך נפטר בגיל 70, כלומר כשהוא בשנתו ה-71, מגלים שיש כאן התאמה מלאה עם המנהג לומר את פרק התהלים של שנת החיים בה נמצאים, שכן דוד המלך אמר את הפרק ה-71 בשנתו ה-71...11

אי אפשר להגזים בכוח העצום של אמירת תהלים בכלל בוודאי כאשר מדובר על פרק התהלים האישי ועל אחת כמה וכמה הפרק של נשיא הדור, הפרק הנוכחי של הרבי.

ברוך השם, לא חסרות לנו סיבות טובות להודות לה' יתברך, וגם, לצערנו, לא חסרות הסיבות להתפלל אליו לחיים טובים יותר. אז אם עד עכשיו לא נהגת לומר את פרק התהלים האישי שלך ואת הפרק של הרבי מידי יום, עכשיו זה זמן מצוין להתחיל!