1. הכיפה היא תזכורת לאלוקים
כיפה היא כיסוי ראש שאותו לובשים גברים ונערים יהודים באופן מסורתי כסימן של יראת כבוד לאלוקים. חבישת הכיפה נועדה להזכיר לנו בכל עת מי נמצא מעלינו ולהתנהג בהתאם.
2. 'כיפה' ו-'ירמולקה'
הכיפה נקראת כך בגלל הצורה שלה וביידיש קוראים לזה 'יַרְמוּלְקֶה'. הבלשנים מסבירים שזה הלחם של המילים 'יֲרֵא-מַלְכָּא', כלומר: זהו סמל ליראת הכבוד ממלך העולם, הקדוש ברוך הוא.
3. מצווה שלא כתובה בתורה
בתורה לא כתוב לחבוש כיפה. הסיבה המקורית לכיסוי הראש הייתה רק הצורך להיות בלבוש הולם כאשר מתפללים, לומדים תורה או מבקרים בבית הכנסת.
4. הכיפה היא סימן יהודי מובהק
אבל למרות שלא הייתה בכך חובה הלכתית, עם ישראל בחר לחבוש כיפה בגלל המסר שהיא משדרת כלפי האדם שחובש אותה וכלפי סביבתו. כך הפכה הכיפה לסמל יהודי מובהק. לא סתם במקומות נגועים באנטישמיות צריך אומץ לב כדי להסתובב בגלוי עם כיפה.
בעקבות זאת, באזורים שבהם הפכה הכיפה ללבוש שמבטא את הזהות היהודית, נוצרה חובה הלכתית לחבוש אותה, כדי למנוע טשטוש של הזהות היהודית ואימוץ אורח חיים לא יהודי1 .
סיפור מומלץ: על כיפה עתיקה וגאווה יהודית אחרי חמישים שנה בניכר
5. היסטוריה של גבורה
ההיסטוריה היהודית מספרת על מקרים שבהם יהודים לא וויתרו על חבישת הכיפה גם במחיר חייהם. אחד הסיפורים המפורסמים ביותר הוא על צמד האחים רבי פנחס ורבי שמואל-אבא שפירא, בעלי הדפוס היהודי בסלאוויטה שבאוקראינה.
האחים מסלאוויטה נפלו קרבן לעלילת שווא ובשנת 1839, לאחר שנות חקירה ממושכת, פסקו שלטונות הצאר את גזר-דינם: 1,500 מלקות שוט לכל אחד, ומי מהם שיצליח לשרוד את עונש המלקות יוגלה לסיביר לשארית חייו.
הם אולצו לצעוד בין שתי שורות ארוכות של חיילים גברתנים שהצליפו בהם מכות נמרצות. תוך כדי הצעידה פגעה אחת ההצלפות בכיפתו של האח הצעיר, רבי שמואל-אבא והיא נפלה מראשו. בגבורת נפש עילאית הוא עמד על מקומו וסירב להמשיך לצעוד אפילו פסיעה אחת בגילוי ראש, כשבינתיים החיילים המרושעים המשיכו להכות בו עוד ועוד מלקות שוט עזות שפצעו את כל בשרו עד שהשיב את הכיפה לראשו.2
6. כיפות שונות, משמעות אחת
הכיפה עשויה מכל חומר ומופיעה בכל הצבעים והעיצובים האפשריים. יש כיפות שעשויות מקטיפה או ממשי יקר ויש כאלה שעשויות מבד פשוט ואפילו מנייר; יש כיפות צבעוניות ומעוטרות ויש כיפות שחורות וגם לבנות וצחורות. יש כיפות שרקומות בעבודת יד בשיטה מסורתית והן ממש יצירות אומנות.
הרבה פעמים סגנון הכיפה יכול להעיד על הקהילה שאליה משתייך הלובש. הכיפה המסורתית של יהודי בוכרה, למשל, היא גדולה, גבוהה וצבעונית, וזו של החסידים הירושלמים הוותיקים סרוגה מצמר לבן ומקודקודה מגיח פונפון.
אבל כל הכיפות מכל הצבעים והסגנונות באות לומר את אותו מסר בדיוק: 'אני יהודי ואלוקים נוכח בחיי!'
7. הכוח של הכיפה
התלמוד מספר על אישה שהאסטרולוגים ניבאו כי הבן שלה יהיה גנב. כדי למנוע זאת היא התעקשה שהילד יהיה תמיד בכיסוי ראש כדי שיזכור על נוכחותו של אלוקים ויראת השמיים הזו לא תאפשר לו לגנוב.
פעם אחת, כשישב ללמוד תורה תחת עץ דקל הכיפה שלו נפלה. באותו רגע אחזה בו תשוקה בוערת לאכול מפירות הדקל, שלא היה שייך לו. מרוב תשוקה הוא טיפס על הדקל וחתך אשכול תמרים בשיניים. אז הוא הבין מה הכוח של הכיפה.
הילד הזה, שהקפיד מינקותו להיות תמיד בכיסוי ראש, היה רב נחמן בר יצחק, אחד מחכמי התלמוד המפורסמים ביותר3 .
• ראו גם: מה חושבת היהדות על האסטרולוגיה?
8. נשים לא צריכות את זה
נשים ונערות אינן חובשות כיפות (אם כי, נשים נשואות כן מכסות את ראשן אבל מסיבות אחרות). אחת הסיבות לכך היא שלנשים יש רגישות יותר גבוהה לרוחניות ולכן הן פחות זקוקות לתזכורת התמידית על נוכחותו של בורא עולם. ההכרה הפנימית ויראת השמים הטבעית של הנשים חזקות יותר מההשראה שהכיפה מספקת.
9. הכיפה אינה חפץ קדוש
הכיפה נועדה למלא תפקיד משמעותי בחייו של כל יהודי, אבל ברגע שהיא לא ממלאת את תפקידה אין בה שום קדושה. לכן, כיפה שאין בה צורך אינה נחשבת לחפץ קדוש ולמעשה אפשר להשליך אותה לאשפה.
ההגדרה ההלכתית לחפץ כמו הכיפה נקראת 'תשמיש מצווה'. זאת בניגוד לחפצים הנכללים בקטגוריה 'תשמישי קדושה' (כמו התפילין, למשל) שהם קדושים תמיד, גם כשכבר יצאו מכלל שימוש, ויש לנהוג בהם כבוד ולגנוז אותם בתנאים מיוחדים אם לא מעוניינים בהם יותר.
כתוב תגובה